אממ... אני ינסה...
קומפטרבלי נאמב הוא שיר שבא אחרי שפינק חוסם את עצמו מהעולם לגמרי. בשיר מדברים שתי קולות, הרופא, שזה מי ששר את הבית (רוג´ר ואטרס), ופינק שאותו מגלם דיוויד גילמור בפזמונים. השיר מתאר מצב שבו פינק ניהיה מנותק לגמרי מהמציאות ואינו מסוגל לתקשר יותר עם בני-אדם, מצב זה נגרם בעיקר בגלל החומה שבנה אך כנראה גם בגלל סמים. השיר מתחיל בניסיונות של הרופא להעיר את פינק וליצור קשר איתו "is there anybody in there?". הרופא טוען שהוא מסוגל להפחית את הכאב עם פינק יגיד לו מה כואב לו בדיוק. הבית הראשון נגמר והפזמון נכנס. בפזמון פינק אומר שהוא לא מצליח לקלוט את הרופא "your lips move but i can´t hear what your saying". פינק טוען שלא כואב לו ושאין מה לעזור. פינק שקוע בזיכרון מהעבר, הוא מספר על איזה מחלה שהוא חלה בה שהיה קטן, מחלה זו מוזכרת גם ב"mother". הוא משווה את הההרגשה שלו עכשיו להרגשה שלו במחלה ההיא והוא טוען שהרופא לא יבין אותו ולא יבין את המחלה, שהוא לא תמיד ככה ושהוא "comfortably numb". בתרגום חופשי cofortably numb זה "מנותק בנוחות". פינק מנותק מהמציאות, מהכאב, מהעולם, מאנשים, מהרופא ונוח לו עם זה. אחרי זה הדוקטור חוזר ואומר "ok" זאת אמרת "בסדר, אתה לא עונה" ואז הוא ממשיך "רק דקירה קטנה [...] זה יחזיק אותך במהלך ההופעה, בוא הגיע הזמן ללכת". הרופא מזריק לפינק חומר כלשהו שאמור להחזיר אותו למציאות, הצעקה של פינק מראה שהוא חזר. במהלך כל הדיסק "the show" זה בעצם מטאפורה לחיים "must the show go on?" "so you thought ya might like to go to the show", הפעם לעומת זה, הכוונה היא כנראה להופעה שפינק הולך להופיע. פינק חוזר לשיר והוא טוען שהוא עדיין לא קולט כלום והוא עדיין תקוע בזכרונות מהעבר אף הפעם זה לא מחלה אלא איזה "fleeting glipse" או "מבט זריז". לא ממש ברור למה הוא התכוון אבל אחד הפירושים זה שכהוא היה צעיר הוא ראה מבט זריז של מה שהחיים באמת (מות אביו), הוא ראה שהם לא כאלה נפלאים כמו שהם אמורים להיות ושהם מלאי כאב, אימה, ואובדון. אבל עכשיו הוא לא יכול לדעת בדיוק למה הוא התכוון והילד גדל והחלום נעלם. הוא עדיין קאמפטרבלי נאמב.