סטלה הקטנה
New member
אני בן אדם רע
ואני יודעת שככה שורדים. יש לי את כל ההצדקות שבעולם להתנהג כמו שאני מתנהגת, להתעלם משטויות כמו מצפון, או רגשות של אחרים, אני זה מה שחשוב, אף אחד לא דואג לי- אני צריכה לדאוג לעצמי. זה א"א בהישרדות לאומלל המתחיל. אז אני קוטלת אותם. באמת בלי רחמים, אני יורדת לרמות של ילדה בגן לפעמים, מרוב הקטנוניות והכוחניות, רק כדי לתת להם להרגיש מול מי הן עומדות. רק כדי לתת לעצמי את האשליה הרגעית שאני באמת שווה משהו, שבאמת יש לי כח. כי אני יודעת שבלי זה...אני אהיה סתם...והן ינצלו את זה, לא יכולה להיות נחמדה, לא יכולה לתת להן לקחת אותי כמובן מאליו. אסור לי להיות החמודה של החבורה. אני המכשפה של החבורה, וכמה שלפעמים שונאים אותי, לא מעיזים לבוא נגדי. אני בטוחה, במגדל המכושף שיצרתי לעצמי, בטירה השחורה בה הוקפתי, ואני לבד לפעמים ורק הסיפוק מעוד ניצחון מטומטם,הוא האויר שאני נושמת כדי לא להחנק מכל הלבד. יש סביבי מעריצים כמובן, כמה אהבלות ואהבלים שנכרכים סביבי בהתאם לצרכי ולרצוני. כמו שיש לי את העקיצות הכי כואבות, יש לי את הקסם הכי מפתה, התחכום הזה, התככנות הזאת, פועלת רק לטובתי. ולמה לי לשים אותה בצד? בכל פעם שנשארתי חשופה, כנה, הם פגעו בי. אני ביצ'ית.אני מניאקית אגואיסטית אני מניפולטיבית ונצלנית. אני קרה וקשוחה, אני לא בוכה. אבל רק רציתי להתוודות ולנקות את הלב שיש לי תרוץ, שאני לא אפסית כמוכם, שתתן לכם לפגוע בה בלי להחכים וללמוד להתגונן. שמותר לי. ובאמת, אם רק אחד מהם היה מעיז לענות לי פעם בחזרה, ולא בשטחיות ובקול מפוחד, בקול מתגרה, בסטירה חזרה, הייתי כל כך מתרגשת.אולי אפילו מתאהבת בו במקום... אבל אין... הם פוחדים. הם לא מספיק חכמים. לא מספיק מהירים. אז רואים, זה אפילו לא ממש מאתגר אותי.אולי זה בא גם מתוך שעמום. אז נכון, שבלשון חדה אני תמיד הכי טובה אבל כשזה מגיע ליחסי אנוש אנחנו בכלל לא על אותו גל. כן, יש לכם אהבה,ובכי,וצחקוקים מטופשים. ואני מקנאה.
ואני יודעת שככה שורדים. יש לי את כל ההצדקות שבעולם להתנהג כמו שאני מתנהגת, להתעלם משטויות כמו מצפון, או רגשות של אחרים, אני זה מה שחשוב, אף אחד לא דואג לי- אני צריכה לדאוג לעצמי. זה א"א בהישרדות לאומלל המתחיל. אז אני קוטלת אותם. באמת בלי רחמים, אני יורדת לרמות של ילדה בגן לפעמים, מרוב הקטנוניות והכוחניות, רק כדי לתת להם להרגיש מול מי הן עומדות. רק כדי לתת לעצמי את האשליה הרגעית שאני באמת שווה משהו, שבאמת יש לי כח. כי אני יודעת שבלי זה...אני אהיה סתם...והן ינצלו את זה, לא יכולה להיות נחמדה, לא יכולה לתת להן לקחת אותי כמובן מאליו. אסור לי להיות החמודה של החבורה. אני המכשפה של החבורה, וכמה שלפעמים שונאים אותי, לא מעיזים לבוא נגדי. אני בטוחה, במגדל המכושף שיצרתי לעצמי, בטירה השחורה בה הוקפתי, ואני לבד לפעמים ורק הסיפוק מעוד ניצחון מטומטם,הוא האויר שאני נושמת כדי לא להחנק מכל הלבד. יש סביבי מעריצים כמובן, כמה אהבלות ואהבלים שנכרכים סביבי בהתאם לצרכי ולרצוני. כמו שיש לי את העקיצות הכי כואבות, יש לי את הקסם הכי מפתה, התחכום הזה, התככנות הזאת, פועלת רק לטובתי. ולמה לי לשים אותה בצד? בכל פעם שנשארתי חשופה, כנה, הם פגעו בי. אני ביצ'ית.אני מניאקית אגואיסטית אני מניפולטיבית ונצלנית. אני קרה וקשוחה, אני לא בוכה. אבל רק רציתי להתוודות ולנקות את הלב שיש לי תרוץ, שאני לא אפסית כמוכם, שתתן לכם לפגוע בה בלי להחכים וללמוד להתגונן. שמותר לי. ובאמת, אם רק אחד מהם היה מעיז לענות לי פעם בחזרה, ולא בשטחיות ובקול מפוחד, בקול מתגרה, בסטירה חזרה, הייתי כל כך מתרגשת.אולי אפילו מתאהבת בו במקום... אבל אין... הם פוחדים. הם לא מספיק חכמים. לא מספיק מהירים. אז רואים, זה אפילו לא ממש מאתגר אותי.אולי זה בא גם מתוך שעמום. אז נכון, שבלשון חדה אני תמיד הכי טובה אבל כשזה מגיע ליחסי אנוש אנחנו בכלל לא על אותו גל. כן, יש לכם אהבה,ובכי,וצחקוקים מטופשים. ואני מקנאה.
