אני במתח

[אמא מ1]

אני במתח

היום ב-16:00 יש לנו פגישה עם הפסיכיאטרית. לפני שנה היא לא רצתה לקבוע אבחנה, אני מאמינה שהפעם היא תחליט... אין ספק בנוגע לכך שיש בעיית קשב מה שלא ברור לי ולצוות זה אם הילד גם היפראקטיבי. הפסיכולוגית החינוכית אמרה לי שלדעתה תנועתיות היתר היא תוצאה של בעית הקשב ולא בעייה ראשונית.(היא ציינה שאינה מוסמכת לאבחן). שנה שעברה למדתי בהשתלמות שילדים הסובלים מבעיית קשב ללא היפראקטיביות הם "אסטרונאוטים"-זה מ מ ש לא מתאים לבן שלי. בעבר הוא היה בתנועה מהירה כל הזמן,היום הוא יותר איטי והתנועות שלו מתונות יותר (משחק בחולצה במקום לרוקן ארון)בנוסף הוא נוטה למצבי רוח ועסוק מאד בניסיונות להרגיז אותי (למשל חודש לכלוך התחתונים או שבוע הסרוב ללכת לגן)הוא נעלב בקלות ומתעצבן בקלי קלות ועושה מעשים שמייד אחר כך הוא מתחרט עליהם ובוכה(אני צריכה להרגיע ולשכנע שבכל זאת הוא ילד טוב) אני מאד מקווה שהפסיכיאטרית תעזור לי ולצוות להחליט מה הטיפול ההתנהגותי המתאים. בספרים אני קוראת שיחס ההורים לילד עשוי לקבוע את עתידו של הילד ואם יפתח הפרעות נוספות כמו סרבנות. אני מרגישה עול כבד על הכתפיים,כל כך הרבה בידיים שלי והרי אני לא סופר-מן ומידי פעם אני מתפרצת בכעס. מחר אדווח על ההתפתחויות מיכל

 

[דליה.ד]

שלום מיכל

הסיפור שלך מצביע בהחלט על קשיי קשב אבל לא רק, גם קשיים רגשיים (לכלוך בתחתונים, בכי, נרגנות, עצבנות). איני יודעת למה התכוונה הפסיכיאטרית בכך שההיפראקטיביות אינה ממקור ראשוני (צריך לשאול את ד"ר מנור) ובכלל מה זה חשוב??? או שיש תנועתיות יתר או שאין וצריך לטפל! את צודקת ביותר שהדרך בה את מתייחסת לילד קובעת ומקבעת הרבה התנהגויות ובקשי הדרכה ממישהו מומחה בנושא adhd. אני הולכת לפסיכולוגית מומחית בתחום והעצות שלה פשוט נפלאות. אני לומדת איך להגיב בצורה בונה, בלי לצרוח, בלי לאבד עשתונות. ההבנה שלי את הילד תורמת מאוד ליחסים ביננו.

 

[זהבה נ]

ואני במתח לשמוע מה היה../images/Emo56.gif דווחי

לנו מחר. אני כבר לא מתאפקת... ביי,

 

[אמא מ1]

יותר רגועה

הפסיכיאטרית היתה מאד מרוצה מההתפתחות של הילד. שנה שעברה הוא לא דיבר והתרוצץ כל הזמן, השנה הוא אירגן "מסיבת כלי תחבורה" ענה לשאלות וסיפר סיפורים שלא כל כך הבנו בגלל חוסר בקיאות שלנו בנוגע לדמויות המככבות ב"הופ" הפסיכיאטרית ממשיכה להקפיד ולהמנע מהדבקת תוויות בעיקר בשל העובדה שהילד משתנה כל הזמן. היא הרגיעה אותי בנוגע לחששות שצפות מידי פעם: א. אין כל חשש לבעיה מתחום הPDD (יש לי בן נוסף עם תסמונת אספרגר והיתה תקופה שהבן הקטן התנהג במצבים מסויימים באופן שמאוד הזכיר התנהגויות שהכרנו אצל אחיו בעבר) ב. בעיות ההתנהגות ומצבי הרוח גרמו לי מאד לחשש שהילד "בדרך" לODD (התנגדות וסרבנות) הפסיכיאטרית אמרה שזה לא נראה כך. הפסיכיאטרית הציגה לפני את האפשרויות לטיפול: ניסיון במתן רטלין כדי לבדוק אם התרופה מתאימה. מתן טיפות הרגעה באופן סדיר ובדיקת השפעתם (לדבריה הטיפול הזה יותר מקובל אצל הקטנטנים ) היא לא רואה דחיפות במתן הטיפולים (שכן הילד מתפתח יפה)והשאלה עד כמה הגן ואנחנו יכולים להתמודד עם הקשיים. (ברור שאנחנו יכולים...) שאלתי אם אפשר להשתמש בטיפות ההרגעה לפי הצורך והיא אמרה שלא והציעה שננסה טיפולים טבעיים כמו "רגיעון" שאותו אפשר לקחת רק מתי שחשים צורך. לדבריה יש ילדים רבים שמגיבים לתרופה זאת. הפסיכיאטרית ציינה שיש התנהגויות חריגות שאני מתארת והיא לא יודעת מה הסיבה להם ובשל גיל הילד אי אפשר לברר (העלתה חרדה כאפשרות) הפסיכיאטרית הדגישה שאם הילד דורש שפע תשומת לב אז סימן שזה מה שהוא צריך (ועלינו לספק את הסחורה) בגלל הצורך ביחס כל כך אישי הפסיכיאטרית ממליצה להשאיר את הילד שנה נוספת בגן קטן. הדבר בעייתי בגלל רמת הילד הגבוהה בהשוואה לשאר הילדים ואני בשלב של חשיבה מה לעשות בנידון. אשמח אם תקראו את שכתבתי ושאלתי בנושא גנים משולבים בפורום חינוך מיוחד ותענו על השאלה. תודה לכולם מיכל