אני במצוקה אמיתית

[אפס שתיים1]

מה רע באמת?????

בהנחה שהמערכת הזוגית שלכם עובדת איכשהו ושאתה מוקיר ואוהב את רעייתך, מה רע לשבת להחליט מה טוב לכם כמשפחה פרטית ולא כמשפחה אחת מתוך ציבור כללי חרדי? למה סחור סחור?

אני יכולה להבין מדוע לאשתך לא מספיקים רק 2 ילדים והיא רוצה עוד. יתכן שמאהבה אותה תסכים אולי בעתיד להביא לעולם עוד ילד או 2, אבל אלה דברים שצריכים להיות בהחלטה משותפת. בדיוק כפי שהיית מאד כועס אילו נניח אשתך הייתה מערימה עליך ונכנסת להריון ללא הסכמתך.

שבו, קבלו החלטות (נניח עוד ילד או 2 בעוד 8 שנים) ובצע אותם. כלומר, שימוש באמצעי מניעה שמקובל על שניכם ומבחינתי, לאחר שהשלמתם את המכסה לך לעבור עיקור.

אממה, אתה חושש שאשתך תבין מזה שאתה לא כמו החברים שלך שעושים ילדים ללא מחשבה. ובכן, כאן צריך טיפה להדגיש את הקטע שאתה מאד לחוץ מעוד ילדים, שאתה חושש מאד וכולי וכולי. אל תתפתה ללכת לרבנים, יועצים וכל שאר שוטפי המוח של החרדים - תנסה להביא אותה לעמדה של אמפתיה לרגשות שלך ושיהיה לך אמפתיה לשלה.

בהצלחה

 

[nonsensical]

אומר לך את האמת

אשתי כבר השלימה עם העובדה שהיא אינה עומדת לנהל בית גדוש ילדים.

העניין הוא שהיא מתעקשת בכל תוקף להביא זכר, (על מנת שתהיה לה הזכות לגדל תלמיד חכם...ומבחינתה, אי הבאת זכר ונקבה לעולם תטיל את נשמתה לכף הקלע עולמית) והנקודה הזו היא בדיוק הסיוט שלי, לתרום דמוגראפית למגזר החרדי באמצעות נקבות? ניחא.

אך להביא לעולם זכר חרדי ולתקוע אותו בתוך חברה המקדשת את הבערות העוני הגזענות, ומיום ליום מאבדת את שרידי שפיותה (שמעולם לא היתה לה, אגב) זה מבחינתי קו אדום שאין לחצותו.

 

[שחר 6]

נקודות למחשבה

כשמביאים ילד מביאים בעצם מאות ואלפי דורות אחריו, כך שהשיקול הוא לא איך ייראו חיי הילד אלא האם המשך והתרבות האנושות הוא טוב (לפני 500 שנה העולם כולו (כמעט) היה דתי היום הוא מתחלק בין חילונים לדתיים ובעוד 500 שנה סביר להניח שהדתיות תהפוך להיסטוריה).
בכלל - נקודת הפתיחה של הילד שלך לא כ"כ גרועה. כחרדי אין סיבה לחשוב שהוא לא יהיה מאושר (96% מאושרים). גם אם הוא יגלה פתאום את הכפירה אין זה אומר שהוא ימאס בחייו. יש עוד הרבה סוגים של דילמות והתמודדיות שעשויות לעמוד בפני כל אדם (אני למשל עברתי תקופה לא קלה בכלל בעקבות הכפירה, אבל כעת אני די שלם אם עצמי וממש לא מואס בחיי).

ותרשה לי להוסיף עוד תובנה, בתקוה שאני לא נשמע מחב"ת. אני חושב שהעובדה שאנשים נאחזים בחיים גם במצבים קשים מלמדת שלחיים יש משמעות גדולה יותר ממצוקות הרגע.

 

[nonsensical]

ישנה כאן אי הבנה

איני חושש שהוא יגלה את הכפירה וימאס בחייו כפי שכתבת.
החשש העיקרי שלי שביום מין הימים החברה החרדית תפקוד את עוונותי על צאצאי כפי שהיא יודעת לעשות היטב.

 

[אפס שתיים1]

אל דאגה...

יש הרבה חופשיים הגונים וישרים ומצליחים ואפילו משכילים שהוריהם חרדים

ותסביר בבקשה לאשתך שמצוות "פרו ורבו" ניתנה בכלל לגברים ולא לנשים

 

[reאלי]

עוד כיוון...

שלום לך,

כאנוס (בנתיים) שילדיו לומדים במוסדות חינוך חרדיים, אני מבין אותך מאד. אבל אולי יש כאן עוד צד.
אם אשתך כל כך חפצה בבן, ואם אכן תביא בן (ויש דרכים להגברת הסיכויים שזה אכן יהיה בן) היא תירגע ותניח לך לנפשך?
אז אולי כדאי לך להקריב את הקרבן הנוסף והאחרון הזה ואח"כ יוקל לך בחייך.

לגבי חינוכו: נכון שהוא ילמד במוסדות חרדים וכו' וכו' אבל אתה בינך לבינו תגדל אותו בצורה פתוחה יותר, ראש פתוח ואפשרויות לחשוב, כך שיש סיכוי שכשיגדל יהיה נורמלי ולא דוס סתום.

אני יודע שיש כאלה בפורום שדברי הם כפירה בחופש בשבילם אבל זו גם אפשרות.

זאת בתנאי שאתה אכן מקבל על עצמך להישאר באניסותך כל חייך ולא להתגרש ביודעין. כי להביא ילד למצב שאבא חי כאנוס והמשפחה לא יודעת זה לא נורא, אך להביא ילד בידיעה שהוריו יתגרשו בעתיד זה מיותר.

בהצלחה לך

 

[nonsensical]

שילוב של כל מה שציינת

אין לי שמץ של מושג מה ילד יום והיכן אהיה בעוד מספר שנים.
איני יכול לקחת את הסיכון שתיוולד לי בת נוספת, ואז ללפצוח בשנית במסע האימים שאני מצוי בו כעת.
וגם לא ברור לי אם היא תרגע עם הולדת הבן, תשוקת הנשים החרדיות ללידות צפופות היא בהחלט עניין למחקר סוציולוגי מעמיק.

ולסיום אשאלך שאלה המסקרנת אותי, ההרחבת את משפחתך לאחר שהפכת לאנוס?

 

[reאלי]

מצבי שונה מאד משלך...

אני ואשתי באותו ראש. אניסותנו היא בגלל פרנסה ולא יותר.
אנחנו חיים באורח חיים חילוני לחלוטין. והיציאה היא לא שאלה של האם אלא של מתי?
וזה יקרה די בקרוב... בעזרת השם כמובן!

ולשאלתך, אנחנו כרגע לא רוצים עוד ילדים אולי עוד כמה שנים...