אני במילכוד ../images/Emo7.gif../images/Emo35.gif
שלום לכל חברי הפורום, רוצה לספר לכם את הסיפור שלי. מקווה שזה לא יעייף אתכם. אז ככה… אני נשוי 8 שנים (+ שנה מגורים משותפים) וחיי המשותפים עם אישתי מעולם לא היו אידאליים. היא נכנסה לחיי בתקופה שהייתי בודד מאוד, אחרי שנים רבות של דיכדוך ודיכאון, ולבד ארוך מאוד. הכניסה שלה לחיי הביאה בי לשינוי מאוד חיובי. היא חיזקה לי את הביטחון העצמי, שעזר לי בעצם לבנות את עצמי שוב מההריסות, גם מהבחינה האישית, וגם מהבחינה המקצועית אפילו. על זה כמובן אני אסיר תודה לה, ולעולם אהיה. בקיצור… כדי לא להאריך בדברים התחתנו. מיותר להגיד שמן הרגע הראשון ידעתי שהיא לא האחת בשבילי. לא שלא אהבתי אותה… אבל תמיד ידעתי החל מהרגע המאוד ראשון שנכנסה לחיי שאנחנו לא ממש מתאימים. למרות זאת התחתנו. חיינו המשותפים היו רחוקים מלהיות רגועים. הרבה מריבות, הרבה השפלות (בעיקר מצדה). חיים בצל מתח תמידי. הרבה צעקות, והרבה אלימות מילולית. ובכל זאת… שנים אחרי שנים לא פירקתי את החבילה. לא יכולתי להודות (בעיקר לעצמי) שהקשר לא עובד, שהנישואים לא עובדים. אחרי שנים מספר הבאנו ילדה מקסימה לעולם, שהיא עולמי, שאני מאוהב בה עד לעומק נשמתי. החיים המשיכו, בדיכדוך… התרכזתי בילדה, ובתוכי ויתרתי על האושר שלי כי שאבתי אושר מהילדה שלי. עד שברגע מסוים בלי כוונה, בלי לחפש, ככה במקרה הופיע בחיי מלאך. הופיעה אישה שגם לה עברו ועוברים תלאות קשים ביותר בחיי הנישואים שלה, שפתאום גילמה בתוכה כל מה שחלמתי באישה. חכמה, רגישה, מקסימה, מיוחדת, מלאך של ממש, התגלמות הטוהר והיופי. התאהבתי בה עד לעומקי נשמתי. ידעתי אל מהרגע הראשון, ואני יודע את זה גם עכשיו שהיא ה"אחת". תוך זמן לא ארוך אישתי עלתה על הקשר. הגילוי הוביל למעשה לשינוי יסודי ביחס שלה אלי, ובכלל בחיי הנישואים המשותפים שלנו. היום הרבה יותר רגוע וללא ספק חיים יותר טוב. אבל הלב שלי כבר לא שלה… הוא נתון למישהי אחרת. אין ספור פעמים חשבתי לפרק את החבילה כי איך אפשר לחיות תחת קורת גג אחת חיי נישואים בלי אהבה ? אבל תמיד אין ספור דברים עצרו בעדי. הילדה בראש ובראשונה, הפחד מהבדידות (אין כל ביטחון כי האישה השניה תעזוב את בעלה כדי להיות איתי… ולמעשה יותר סביר שלא). בקיצור… אני ממשיך לחיות את חיי בדרך כלל לא רע… אבל בידיעה כי משהו בהם לא שלם. אני לא כאן ולא שם, ואני גם לא מעז לעשות את הצעד הדרמטי. זהו בגדול. תודה לכם על ההקשבה, ואשמח לקבל תגובות.
שלום לכל חברי הפורום, רוצה לספר לכם את הסיפור שלי. מקווה שזה לא יעייף אתכם. אז ככה… אני נשוי 8 שנים (+ שנה מגורים משותפים) וחיי המשותפים עם אישתי מעולם לא היו אידאליים. היא נכנסה לחיי בתקופה שהייתי בודד מאוד, אחרי שנים רבות של דיכדוך ודיכאון, ולבד ארוך מאוד. הכניסה שלה לחיי הביאה בי לשינוי מאוד חיובי. היא חיזקה לי את הביטחון העצמי, שעזר לי בעצם לבנות את עצמי שוב מההריסות, גם מהבחינה האישית, וגם מהבחינה המקצועית אפילו. על זה כמובן אני אסיר תודה לה, ולעולם אהיה. בקיצור… כדי לא להאריך בדברים התחתנו. מיותר להגיד שמן הרגע הראשון ידעתי שהיא לא האחת בשבילי. לא שלא אהבתי אותה… אבל תמיד ידעתי החל מהרגע המאוד ראשון שנכנסה לחיי שאנחנו לא ממש מתאימים. למרות זאת התחתנו. חיינו המשותפים היו רחוקים מלהיות רגועים. הרבה מריבות, הרבה השפלות (בעיקר מצדה). חיים בצל מתח תמידי. הרבה צעקות, והרבה אלימות מילולית. ובכל זאת… שנים אחרי שנים לא פירקתי את החבילה. לא יכולתי להודות (בעיקר לעצמי) שהקשר לא עובד, שהנישואים לא עובדים. אחרי שנים מספר הבאנו ילדה מקסימה לעולם, שהיא עולמי, שאני מאוהב בה עד לעומק נשמתי. החיים המשיכו, בדיכדוך… התרכזתי בילדה, ובתוכי ויתרתי על האושר שלי כי שאבתי אושר מהילדה שלי. עד שברגע מסוים בלי כוונה, בלי לחפש, ככה במקרה הופיע בחיי מלאך. הופיעה אישה שגם לה עברו ועוברים תלאות קשים ביותר בחיי הנישואים שלה, שפתאום גילמה בתוכה כל מה שחלמתי באישה. חכמה, רגישה, מקסימה, מיוחדת, מלאך של ממש, התגלמות הטוהר והיופי. התאהבתי בה עד לעומקי נשמתי. ידעתי אל מהרגע הראשון, ואני יודע את זה גם עכשיו שהיא ה"אחת". תוך זמן לא ארוך אישתי עלתה על הקשר. הגילוי הוביל למעשה לשינוי יסודי ביחס שלה אלי, ובכלל בחיי הנישואים המשותפים שלנו. היום הרבה יותר רגוע וללא ספק חיים יותר טוב. אבל הלב שלי כבר לא שלה… הוא נתון למישהי אחרת. אין ספור פעמים חשבתי לפרק את החבילה כי איך אפשר לחיות תחת קורת גג אחת חיי נישואים בלי אהבה ? אבל תמיד אין ספור דברים עצרו בעדי. הילדה בראש ובראשונה, הפחד מהבדידות (אין כל ביטחון כי האישה השניה תעזוב את בעלה כדי להיות איתי… ולמעשה יותר סביר שלא). בקיצור… אני ממשיך לחיות את חיי בדרך כלל לא רע… אבל בידיעה כי משהו בהם לא שלם. אני לא כאן ולא שם, ואני גם לא מעז לעשות את הצעד הדרמטי. זהו בגדול. תודה לכם על ההקשבה, ואשמח לקבל תגובות.