יש אנשים כמוני שהם פשוט סתם כאן
סתם בעולם הזה , אני לא עושה כלום , וגם לא עשיתי רוב החיים בכל המסגרות השונות היה לי רע מאד
תמיד הייתי אאוטסיירית , הנה אני אגיד על עצמי שמנה או בכינוי המעליב "דובה " כינוי אותי בכינוי זה הרבה פעמים , פעם כאשר באתי להיכנס לסנטר
נערים שאני לא מכירה אמרו לי שמנה דובה , ובכלל הרבה פעמים שמעתי את הכינוי הזה , בכל המסגרות היה לי רע , רע מאד , כל הזכרונות מגעילים
הפסיכלוגית שאלה אותי איך היה בעבר ולא זכרתי אפילו להגיד לה ספציפית כנראה יש לי מחסומים בזיכרון . אל בעבודה אני מקלידה כל מיני מסמכים תעודות של צבא , לימודים
וכו' ואז אני נזכרת כל הזמן כמה רע זה היה . בצבא המפקד שהיה לי לא היה מרוצה ממני הייתי כל השירות באותה יחידה לא הייתי מקובלת חברתית כמובן לא סבלו אותי שם
והמפקד חודשיים לפני השחרור שלי עבר יחידה ואפילו לא אמר לי שלום , לא סיכום ראיון כלום , אז הנה לכם .. בלימודים אחרי הצבא גם כן היה מגעיל למדתי תחום מסויים
באומנות שבו היינו עושים פרוייקטים ביחד , מעולם איש לא פנה אליי הפעמים הבודדות זה בגלל שאני דחפתי את עצמי ואחרי זה לא פנו אליי בכלל כי כנראה שלא היו
מרוצים ממני . הייתה לי חברה מסויימת בלימודים שבשנה הלשלישית לא רצתה איתי כלום ...פשוט הפסיקה לדבר איתי , ולא זה לא פרי דימיוני או למה את לא ניסית לדבר
איתה , קלטתי והבנתי . שלא לדבר על זה שבסוף השנה הראושנה עברתי תאונת דרכים , עמדתי על אי תנועה בדרך ללימודים ואיזה נהג מבוגר עלה על המדרכה
מזל גדול גם שלא היה שם איש מהלימודים שכן אז הייתה פדיחה , כי הזמינו אמבלונס וכו' , אז כמעט איבדתי את החיים בגיל 23 , וכפי שהשוטר אמר , ניצלת בנס ..
מה תגידו ? מישהו החליט להשאיר אותי כאן , וזה לא אומר שאחרי זה באו תובנות של וואו , כלום החיים המשיכו כסידרם ניסתי לעשות דברים אבל תמיד הרגשתי
רע ואכלתי . כיום המצב לא שונה אני בדיוק באותו מצב מלפני עשר שנים או חמש עשרה שנה , נכון היה את הניתוח ויש לי עכשיו סוג של חברות .
אבל כל אלה שהיו איתי בלימודים , בבית הספר , בצבא יש להם מקצוע הם נשואים ויש להם בין שניים לשלושה ילדים ..ואני עדיין באותו מצב נכון מינוס כמה קילוגרמים אבל
עדיין באותו מצב בדיוק. גם מבחינת הראש , בוא נאמר שהילד בן ה - 21 שהיה אצלינו בעבודה יותר בוגר ממני בראש.
* אני לוקחת כדורים לצינון , וקראתי על האריזה שמותר לקחת עד 4 ביום , לקחתי שניים אבל חשבתי בראשי מה קורה אם ....לא לדאוג אני לעולם לא יאיז לעשות משהו
אף פעם , בגלל הפחד הגדול מהמוות , ויש לי פחד גדול מאד מכדורים אבל תהיתי מה בדיוק קורה לגוף ממה הבן אדם מת כאשר הוא לוקח נניח חמישה כדורים ? או בולע
את הכל , ממה ?
זה נורא פשוט כל הזמן לראות מה קרה לאנשים אחרים ומה לי כולנו נגיע לאותו מקום וזה לא פייר .. הם חיו ואני לא , ואני עדיין לא , כי הפחד משתק
אבא שלי אומר תלמדי מקצוע בישביל שיהיה לך יותר כסף , ואני חושבת מה אלמד , ואני עוד מעט בת 40 עוד מעט זה מאוחר מידיי , אני חושבת אם אלמד עכשיו נניח גם ארבע
שנים אז בגיל 41 יהיה לי מקצוע ואולי יש איזה סיכוי , אבל מקום שזה ידרבן אותי הפחד משתק .. אני כמובן יעלה את זה בטיפול .( אגב לא יודעת להגיד לכם בכמה טיפולים
הייתי עד היום , נכון שלא CBT ,אבל עדיין כמה פסיכלוגים , פסכאטרים - לא הגעתי לאישפוז נכון , אבל עדיין נראה לי שלושה פסיכאטירים , פסיכלוגים באמת אין לי מושג,
דיאטניות או תוכניות של דיאטה חבל על הזמן : דיאטניות של קופת חולים , שומרי משקל , תוכנית דיאטה בקאנטרי , אחרי זה בחדר כושר נוסף שהייתי בו , מירי בלקין ,
אחד מטוטמם שעושה צומות , דיקור סיני , דיאטת כרוב , דיאטת הספר "רזה לתמיד " , דיאטנית פרטית , אחרי זה עוד אחת - מה הפלא שההורים שלי השתגעו תראו
כמה כסף נשפך המון ונשארתי דפוקה , ובסוף בגיל 35 ניתוח , וגם שם דיאטנית שלא סבלה אותי המנתח גם , נכנס לחדר הניתוח לא שלום , הוא לא סבל אותי אפילו
לא הצליח לתפקד כרופא .. ) אז הנה לכם , אני רואה את הקיר השחור בסוף בגלל זה לא רציתי לגור ליד בית הקברות כי אני לא רוצה לראות את זה כל יום
הידיעה שזה משהו שאי אפשר לברוח ממנו ואיש לא יכול לעשות כלום , לא אתם לא הפסיכלוגית רק לאמר : יהיה בסדר , ואת מתקדמת , את חזקה - מעניין אותי מאיפה
החוזק הזה , מה מחזיק אותי , אדם מקבל משמעות ממקצוע , משפחה , חברים , לי יש קצת מזה בקטנה .
שלא לדבר על הטירוף שלי ושאני חולת נפש .. וזאת הסיבה לכל מה שכתבתי למעלה .. פשוט נורא ואיום ..
