אופס... נשלח לי באמצע המחשבה...
לתוך דברים שהם עדיין לא מעוניינים בהם באמת, והעניין "האמיתי" בא מצידנו (למשל, פרידה ממוצץ או מחפץ מעבר, גמילה מהנקה, ולעתים אפילו גמילה מטיטולים, וכן - גם פרידה מאמא) - במקרה הזה הרי היכולת להסתדר בלי המוצץ (למשל) היא כשלעצמה לא מהווה פרס עבור הילד, מכיוון שהוא לא מעוניין בכלל להגמל, או אם נחזור למקרה של agur ועדי - הגמילה מהנקה באה ביזמתה של agur ולא ביזמתה של עדי (שאמנם משתפת פעולה בצורה מעוררת הערכה, אבל אין ספק, גם ל-agur (ותקני אותי אם אני טועה), שאם היו משאירים את הפסקת ההנקה לשיקול דעתה של עדי, היא לא היתה בוחרת לעשות זאת עכשיו - ואני בשום אופן לא באה לומר, שאסור להורה לרצות בגמילה של הילד - לפחות בהנקה זה מאד בולט, משום שזה באמת טנגו לשניים, ואם שהניקה כל כך הרבה, ומרגישה רוויה מההנקה, האם ניתן להאשים אותה בכך שהיא מכוונת לכיוון גמילה מההנקה גם שזו לא באה ביזמת הילד???). שנית, שלפעמים אנו רוצים לציין משהו כציון דרך - לא כפרס. פשוט לציין שזה קרה. חשבתי אולי ילד שנגמל ממוצץ, מחפץ מעבר, מהנקה - אולי אפשר לתת לו "תעודה" שמציינת את תאריך הארוע. עכשיו השאלה היא, אני די בטוחה שהתעודה הזו תתפס בדיוק כמו המדליה (או שאולי אם לא תיוחס לה קונוטציה מיוחדת היא לא תתפס כך?) ואז בעצם לא עשינו כלום. ואולי הרצון לתעד הוא שלנו ואין לו שום משמעות לילד (למרות שתהליך הגמילה הוא בעל משמעות כשלעצמו). אז יש או אין לכך ערך? אולי אם אנחנו רוצים לתעד, אנו יכולים להסתפק בהכנסת הערה ביומננו, ולא לערב בכך כלל את הילד - אבל האם לתעוד הזה יש איזו משמעות בכל זאת שמצדיקה את הכנסת הילד לתמונה - לא כתמריץ, אלא אולי כטפיחה על השכם, כהכרה במאמץ שהיה כרוך מצידו במעבר השלב?!
