אני בוגרת מיכא"ל.
זאת הרגשה שאי אפשר לתאר במילים. עברתי עכשיו על כל הדפים שכתבתי, הדפים שקיבלתי, הכיופים, המשובים, ואני פשוט לא יכולה לתאר את ההרגשה שלי במילים. מצד אחד אני שלמה עם הכל וטוב לי ואני מאושרת, ומצד שני - וואו, זה נגמר. קשה להאמין. יש לי כל כך הרבה דפים שעמוסים שאלפיי דפים, ואף לא אחת מהמילים האלה יכולה לתאר את ההרגשה שלי. אחרי שכינסתי את כל הדפים לתוך קלסר אחד והראתי לאמא שלי את העובי והכובד של הדבר, היא שאלה אותי: "מעכלת?". לא, ממש לא. נראה לי שאני אעכל רק בשבוע הבא, כשביום חמישי יהיה לי תיק קל, אני אחזור מוקדם הביתה, ולא נעשה יותר חזרות להצגת הסיום. יודעים מה מצחיק? בזמן שאני כותבת את זה, יש בצד שמאל של העמוד הזה פרסומת לביה"ס לאומניות "קמרה אובסקורה", והוא המקום שבו אני חולמת ללמוד, בדרך להגשמת החלום שלי, ודיברתי על ביה"ס הזה המון במהלך הקורס. לא צירוף מקרים, כי אין דבר כזה... אז זהו, אני בוגרת מיכא"ל. החיים שלי השתנו והם לעולם יחזרו למה שהיו קודם, וטוב שכך. מפגש 14 נגמר, ומפגש 15 עכשיו הוא המשך החיים. אני אחייה אותם בצורה הטובה ביותר. מעיין
זאת הרגשה שאי אפשר לתאר במילים. עברתי עכשיו על כל הדפים שכתבתי, הדפים שקיבלתי, הכיופים, המשובים, ואני פשוט לא יכולה לתאר את ההרגשה שלי במילים. מצד אחד אני שלמה עם הכל וטוב לי ואני מאושרת, ומצד שני - וואו, זה נגמר. קשה להאמין. יש לי כל כך הרבה דפים שעמוסים שאלפיי דפים, ואף לא אחת מהמילים האלה יכולה לתאר את ההרגשה שלי. אחרי שכינסתי את כל הדפים לתוך קלסר אחד והראתי לאמא שלי את העובי והכובד של הדבר, היא שאלה אותי: "מעכלת?". לא, ממש לא. נראה לי שאני אעכל רק בשבוע הבא, כשביום חמישי יהיה לי תיק קל, אני אחזור מוקדם הביתה, ולא נעשה יותר חזרות להצגת הסיום. יודעים מה מצחיק? בזמן שאני כותבת את זה, יש בצד שמאל של העמוד הזה פרסומת לביה"ס לאומניות "קמרה אובסקורה", והוא המקום שבו אני חולמת ללמוד, בדרך להגשמת החלום שלי, ודיברתי על ביה"ס הזה המון במהלך הקורס. לא צירוף מקרים, כי אין דבר כזה... אז זהו, אני בוגרת מיכא"ל. החיים שלי השתנו והם לעולם יחזרו למה שהיו קודם, וטוב שכך. מפגש 14 נגמר, ומפגש 15 עכשיו הוא המשך החיים. אני אחייה אותם בצורה הטובה ביותר. מעיין
