הנה כמה תגובות (מנוצל"ש במידת מה)
ראשית, לגבי TOS: אני מסכים עם מה שנאמר לגבי כך שע"מ להבין את הרוח ששרתה על ג'ין רודנברי כאשר יצר הסדרה וע"מ להבין את המסרים שהוא ניסה להעביר במהלכה רצוי לראות פרקים של TOS. באופן אישי, אני יכול לספור את כמות פרקי TOS שראיתי על אצבעות שתי הידיים (ועוד תשארנה לי מספיק אצבעות כדי לאחוז טריקורדר
), אבל לבד מכמה נגיעות בודדות אני חייב לומר שלא נהניתי מהם כלל וכלל. אני מתעלם כמובן מהעיצוב המצועצע של הספינה, מחצאיות המיני והמסקרות המוגזמות של הנשים ומהאפקטים דלי התקציב. אלו דברים שמוכתבים ע"י האופנה השלטת והמימון של ההפקה. אני כן רוצה להתייחס לרמת המשחק, לתחושת האמינות שמקנה ההפקה, לתסריטים ולבניית אופי הדמויות. בגדול - כל הארבעה לוקים בחסר. לוויליאם שאטנר לדוגמה, יש נטייה מוגזמת לאובר-דרמטיזציה. כולם מודעים לכך. הבעיה היא שזה משפיע על האופן שבו אנחנו תופסים את דמות הקפטן הטרקית (מאחר והוא היה הראשון, אם נתעלם לרגע מפייק) ומכיוון שרובנו נוטים לצאת מנקודת הנחה שסטארפליט בוחר את הקפטנים של ספינותיו באופן שיתאים לרוח הארגון הכללית אנו משליכים מדמותו של הקפטן לגבי אופי אותו ארגון. מה שמביא אותי לנקודה השנייה - תחושת אמינות. צר לי שאני משתמש שוב בדוגמה של קירק, אבל היא פשוט מתאימה למסר שאני רוצה להעביר. אם קפטן בכל ארגון צבאי-היררכי אחר (לפחות מאלו שקיימים בזמננו) היה מתנהג כפי שקפטן קירק מתנהג, הוא היה מודח מתפקידו עוד לפני שהיה מקבל את המינוי על פיקוד הספינה. כל כך הרבה עבירות, כל כך הרבה זלזול בנהלים (ואני לא מתייחס רק ל-Prime Directive), שימוש כל כך נפוץ ולא אחראי בכח ברוטלי - כל אלה פוגעים רבות באמינות של דמות הקפטן עפ"י מה שהיא אמורה לייצג. למרות שהתסריטים מקוריים ברובם וזו הגדולה (היחידה לדעתי) של הסדרה, יש דבר אחד שהתסריטאים והמפיקים בשנות השישים התעלמו ממנו, בהשוואה לתסריטאים של הדור הבא והלאה - תשומת לב לפרטים. אותם תסריטאים ומפיקים בשנות השישים חשבו כנראה שקהל הצופים טיפש. בתור סדרה שמתיימרת להיות מבוססת (ולו אך בצורה רופפת) על עובדות מדעיות, יש בה כל כך הרבה "חורים טכניים", עד כדי כך שאני מתעייף מלחשוב אפילו על להתחיל למנות אותם (למי שמתעניין, פירוט נוסף בנושא תוכלו למצוא ב
אתר הזה). אבל מעבר לחורים הטכניים שקיימים בכל סדרת טרק, יש בה חורי הגיון עלילתיים. מטעמים אנטי-ספויילרים לא אפרט, אלא רק אומר שלא קשה למצוא אותם. כמעט כל פרק של TOS שצפיתי בו גרם לי למרוט את שערותי בייאוש ולזעוק אלי שמיים אמרות כגון 'למה הם לא פשוט משתמשים במשגר?! יכלו לפתור את הבעיה הזו כבר לפני חצי שעה!', והמבין יבין. ומי שלא - יצפה ולבטח יבין. ולגבי אופי הדמויות. מלבד קירק, ספוק ומק'וי - שנראה כי עלילת רוב הפרקים סובבת פחות או יותר סביבם - רוב הדמויות פלקטיות להחריד ופועלות בדיוק כפי שהיינו מצפים מהם: הגברים - מיליטנטיים וקשוחים, הנשים - עדינות, צייתניות ומצודדות כמרילין מונרו באודישן לסרט "חמים וטעים". לסיכום, אני חושב ש-TOS אינה מתאימה במיוחד לקהל המודרני שגדל על ברכי "הדור הבא", אלא אם הוא נתקף בפרץ נוסטלגיה, שזה בדיוק מה שגורם לי מפעם לפעם לצפות באחד מפרקיה. וואו, זה היה ארוך ותודה שהגעתם עד לכאן. למי ששואל האם כדאי לו לראות את TOS קודם, תשובתי היא - לא. כדאי להתחיל בפרקי "הדור הבא", כיוון שהיא נוצרה ע"י אותו היוצר של הסדרה המקורית, מה שאומר שהיא מכילה את הרוח המקורית של הסדרה וכן משום שהיא בנויה באופן שמתאים לצורת חשיבה קצת יותר מודרנית ולכן קל יותר להתחבר אליה. ולגבי אנטרפרייז: אני באופן אישי, נהנה מאוד מהסדרה. מצד שני אני מסכים כמעט עם כל הטענות של המלעיזים כנגדה: היא סדרה שממחזרת עלילות של פרקים ישנים, מכוונת בעיקר להשגת רייטינג ובוצעת חורי-תולעת מסיביים במרקם הזמן-חלל העדין של כרונולוגית סטאר טרק. אז למה אני נהנה מהסדרה בכל זאת? מכיוון שאני מבין שאנטרפרייז איננה עוד סדרת טרק שהתרגלנו אליה. באותו אופן שעובר קו גבול מאוד ברור בין התדמית של TOS לתדמית של TNG, עובר קו גבול ברור מאוד (לפחות בעיני) בין התדמית של Voyager (אני רושם Voyager פשוט מכיוון שהיא הייתה האחרונה ברצף עד לפני אנטרפרייז. אני מתכוון גם ל-TNG וגם ל-DS9 מבחינה זו) לתדמית של אנטרפרייז. שלא תהיינה לכם אשליות: העובדה שאנטרפרייז החלה בסמיכות לסיום Voyager לא מעידה על כך שהמפיקים תכננו אותה בדומה ל-Voyager, או לכל סדרת טרק אחרת לצורך העניין. המטרה של הסדרה הזו לפי דעתי שונה לגמרי. היא באה לספר את סיפור תולדות סטאר טרק בפרספקטיבה אחרת לחלוטין ממה שהכרנו. מחד - יש דגש על פרטים קטנים. לפחות בהשוואה ל-TOS. מאידך - יש נסיון להעביר מסר של תמונה גדולה שאומר שבני האדם בתקופה בה מתרחשת הסדרה היו חסרי נסיון בכל מה שנוגע לדינמיקות בין-כוכביות. יש תחושה של התחלת מסע שהצופים יודעים איך יסתיים אבל לדמויות אין מושג. זה מה שעושה את הסדרה למעניינת. זה נותן בידי היוצרים רשיון ל"תכנת" את הגיבורים להגיב בצורות לא שגרתיות, כפי שהכרנו אותן עד כה, לכל מיני סיטואציות. ברגע שמבינים שהמניע מאחורי פעולותיו של (בעיקר) ארצ'ר הוא אי הוודאות הזו, מתקבלת תמונה הגיונית יותר (במרבית המקרים). לכדי כך, לדעתי, מסתכם השוני בין אנטרפרייז לסדרות "הדור הבא". רוב אלו שמוציאים דיבתה של הסדרה, מעדיפים לשטוח את הביקורת שלהם לאחר שצפו בכל פרק פעם אחת בלבד והשוו אותו לסדרות האחרות. אני, אישית, מעדיף את הגישה שמחייבת את הצופה לקרוא בין השורות.
