אני בבעיה קשה....

אני בבעיה קשה....

אני גיי בן 17 וחצי.....יש לי חבר שאני מכיר אותו כולה מתחילת שנת הלימודים הנוכחית....הוא בן 16 וחצי...ואני בטוח שהוא סטרייט....הקטע הוא שאני מאוהב בו....ואני כל הזמן חושב עליו...בלילות אני אפילו חולם עליו...בשיעורים אני חושב עליו...כל הזמן הוא במוחי ולא יוצא.....אני ממש לא יכול בלי לחשוב עליו....העניין הוא שאבא שלו ניפטר שבוע לפני ראש השנה האחרון...ואני בטוח שהוא לא בדיוק בפוקוס בתקופה הזאת....במיוחד אחרי שככה הוא פותח שנה חדשה... עכשיו הקטע הוא שאנחנו לא כל כך מתחברים...כאילו אנחנו אומרים שלום ובוקר טוב אחד לשני בבוקר והכל ומדברים כזה בבצפר...אבל לא יותר מזה...אפילו יש לנו אייסי וטלפון אחד של השני וכשאני קורא לו באייסי הוא מתעלם כזה.... ואני ממש מאוהב בו ומחפש את קירבתו כל הזמן..ומשתדל גם לא להיות עלוקה.....והעניין הוא שאני בארון.... עכשיו מגיעות השאלות.......איך אני יכול לדעת בוודאות שהוא סטרייט ולא הומו גם? האם לקחת סיכון ולספר לו את רגשותיי כלפיו?...כי אני בעצם לוקח כאן סיכון שאולי הוא לא ירצה לדבר איתי יותר...הוא ירתע ואפילו ירוץ ויספר לכולם על מה שאני.... וגם אבא שלו ניפטר כולה לפני חודשיים אולי הוא עדיין בסערת רגשות ואני לא צריך לזרוק עליו פצצה כזאת.... אני בקיצור לא יודע מה לעשות...אני לא מפסיק לחשוב עליו..... תעזרו לי בבקשה....תודה....
 
לדעתי

אין לך מה למהר ללכת ולספר לו,במיוחד לא עכשיו שהוא נמצא בתקופת משבר.. העיניין עם המוות של אבא שלו עוד טרי והוא צריך לידו כמה שיותר אהבה וחיבה חברית.. תנסה להתקרב אליו ולהיות שם בשבילו בתור חבר טוב..אני בטוחה שהוא יעריך את זה ואולי אפילו תתקרבו יותר וגם תיפתחו יותר אחד לשני בנושאים אחרים.. אבל בינתיים מה שהוא צריך זה חמימות והרבה אהבה והבנה מסביבו..תנסה להגיע אליו בנושא הזה... אולי במועד יותר מאוחר,שתוכל גם לסמוך עליו על אמת תוכל לספר לו את האמת עלייך בלי סיכון שאולי הוא יספר לכולם.. שיהיה לך המון בהצלחה.! מקווה שהצלחתי לעזור איכשהו:) לילה מקסים..!! =]
 
אבל איך להיתקרב אליו?....

מה אני צריך לעשות כדי להיתקרב אליו?... כי יש פה ושם דברים שהפוכים מאיתנו...ויש לו תמיד חברים שנימצאים סביבו...ויש לו גם חבר שאמר לי משו חשוב....כשהוא אותו אחד שאני מאוהב בו...כשהוא נימצא עם כל החבר'ה וזה....הוא סגור והכל ומיתנהג כרגיל ואפשר לחשוב כאילו הכל בסדר איתו.....אבל כשתופסים אותו לבד...למשל אם אני בא אליו הביתה או סתם באיזה פינה בבצפר אני תופס אותו לבד....הוא מיתנהג אחרת...זתומרת....הצד הריגשי שלו והבנאדם האמיתי שבו יוצא החוצה...יכול להיות שאולי אני באמת צריך איכשהו לגרום לזה שאני יתפוס אותו לבד לבד...ולנסות להיתקרב אליו....להיתקרב אבל בצד החברי עדיין...אני יודע. אז זה מה שאני יעשה אתם חושבים? ותנו לי גם עיצות עם יש לכם ניסיון בזה....איך אני מתקרב לבנאדם במצב שלו..במיוחד כשאנחנו שונים באופי (אני מתאר לעצמי).
 

resputin

New member
ברור שאחד על אחד לעומת עם עוד אנשים

בן אדם יתנהג אחרת, אם זה בהקצבת תשומת לב, אם זה בחופשיות דיבור, אם זה בקירבה.. זה מאוד משתנה. אבל רגע, אתה הולך אליו הבייתה? עד עכשיו לא הבנתי מה טיב הקשר שלכם.. ז"א, זה לא בפסים רומנטיים, אבל בגדר חברים - כמה אתם מתראים? אתם מדברים רק אונליין, אתם מדברים בבית ספר, אתם נפגשים אחרי בית ספר... מה האינטראקציה שלכם? אם הגעת למצב שאתה מדי כמה זמן בא אליו הביתה ואתם רק שניכם, סימן שאיכשהו אתם כבר קרובים, משם ליזום שיחות יותר רציניות עם בנאדם, כאלה שלא סובבות משחקי מחשב ומה קרה היום בבית ספר, זה לא כ-ז-ה קשה. אם להפיל עליו את הפצצה שאתה מאוהב בו? לדעתי לא, לא תשיג מזה שום דבר כשאתה לא יודע מה ההעדפה המינית שלו, מה גם, עם פטירתו של אביו ואתה אומר שהוא עדיין באבל יכול להיות שהוא לא יידע ממש איך להגיב לזה וחבל. פשוט שחק עם הקלפים שלך לאט ונכון ותתקרב אליו.
 
אז ככה....

אני לא בא אליו הביתה ואנחנו מדברים רק בבצפר...אפילו שיש לנו טלפונים ואייסי אחד של השני..אנחנו לא מי יודע מה מדברים הרבה....למרות שאני תמיד מנסה ליצור איתו קשר באייסי והוא לא עונה או משו כזה.... ואני מנסה להיתחבר אליו בקטע החברי....מקווה להצליח....
 

James Hammerton

New member
תהיה נחמד אליו ../images/Emo13.gif

תציע לו עזרה בלימודים, תשאל אותו איך הולך לו. תתעניין גם קצת בחיים שלו (אבל לא באופן שיגרום לו לברוח, אלא להראות שאתה מתעניין). אני לא חושב אגב שהמוות של אבא שלו צריך להשפיע באיזשהו אופן...
 
אנשים תמיד יהיו שונים כשיהיו לבד

כשאתה יושב ומדבר עם בנאדם אחד על אחד אתה פתאום מגלה את ה'אני האמיתי' שלו.. אבל באמת תנסה לתפוס אותו לבד,ותדבר איתו...אחרי הכל,על נושא המוות של אבא שלו הוא לא יוכל לדבר בחופשיות מול עוד אנשים.. ולדעתי,אין לך מה לדאוג לגביי האופי..אולי שכשתנסה להתקרב ולהכיר אותו יותר לעומק פתאום תגלה צדדים שיכולים להיות דומים אצל שניכם..תדע רק אם תנסה.. אני מציעה שתיגש לדבר איתו..בהתחלה בתור תמיכה ואוזן קשבת לגביי אבא שלו,ולאחר מכן בנושאים אחרים... בהצלחה חמוד
 
וואלה תודה...

איזה כיף לשמוע שיש מישו תומך....זה עושה לי טוב בלב.... במקום הפורום "אהבה בגיל ההתבגרות" שם כתבתי את אותו מכתב ורמסו אותי שם...פה כולם אחלה...אני אוהב אתכם...
 

suggarr

New member
אויי זה כל כך מוכר.. :\

גם לי זה קרה וקורה. בכל בצפר שהייתי התאהבתי במישהו (לקח זמן אבל התאהבתי) או שנדלקתי. היום אני דלוק על מישהו (כוסון ומדהיים ברמות!) בשכבה מתחתיי אבל הוא סטרייט לגמרי (ולגמרי זה אחד שגם לא ינסה לגעת בבנים) כי רואים עליו וגם הצלחתי להשיג את המסן שלו ולדבר איתו (בלי שהוא ידע מי אני) וזהו... יש מלא שיטות..
 
כע אבל אצלי...

מדובר במישו שאני כן בקשר איתו...יש לי אייסי שלו וטלפון ופלאפון שלו... ואנחנו מדברים והכל....הרוב בבצפר אבל.....וגם הקטע שאבא שלו ניפטר...והפחד שלי מהתגובה שלו אם אני יספר לו....והפחד גם לצאת מהארון....או שהוא ירוץ ויספר לכולם...אני כבר לא יודע מה לעשות.....אני ממש אבוד....אני לא יודע אם זאת סתם היתאהבות שתחלוף כמו כל הקודמות....אולי אין לי מושג...כרגע אני לא מפסיק לשוב עליו....
 

alex newman

New member
וואי

אין אחי...אני יודע בידיוק מה אתה עובר, מאחר ועברתי בידיוק את אותו הסיפור לפני זמן לא קצר! מה שאתה אתה צריך בשביל להתקרב אליו זה לתפוס אותו כשהוא לבד. במידה ואתה רואה שהוא עצוב...סתכל לו לעיניים ותשאל אותו אם יש משהו שאתה יכול לעשות למענו! עבדן של אבא זהו טראומה לכל החיים(עברתי אותו לצערי בעצמי) לכן כרגע כשהוא מתבודד ומטעלם ממך...אל תפגע מזה! אני בטוח שכל זה בא אך ורק מן המשבר בכואב שהוא עבר מה שהוא זקוק לו כרגע...זהו חבר שיהיה שם בשבילו, מישהו שהוא יכול לשפוך ת'לב בפניו....אם תעשה זאת (לדעתי) אז גם יהיה לך סיבה טובה ליהיות בקרבתו, הוא גם יתקרב כך אליך מקווה מאוד בשבילך שדברי יעזרו לך!
 
תודה אחי...

ואני מצטער בשבילך מאוד.... אני בעצמי ניהיה עצוב רק מהמחשבה שאני לא יוכל להיות איתו לעולם....אבל אני באמת יעשה מה שאמרת לי זה נישמע לי ממש סבבה.....תודה.....
 
די קשה לי.....

אני לא יכול יותר..נישבע לכם...אני משתגע...אני כל הזמן בוכה...אני מפחד כל הזמן שייגלו מה אני....אני מפחד מהתגובה של ההורים..האחים...החברים.... וכללל המשפחה...אני מפחד מכולם אני לא יכול יותר...אני כבר יותר משנה בדיכאון עמוק...זה לא ניגמר...אני כל הזמן בוכה...כל הזמן חושב על מוות...אני פשוט לא יכול לחיות עם זה יותר...אני נורא מפחד לצאת מהארון במיוחד כשאני בא מבית דתי...אפילו שאנחנו לא חרדים...אני מזרחיזתיים כאלה....עדיין קשה לי עם זה....כל הזמן להיתאהב בחברים ולדעת שבחיים לא תספר להם את האמת....לשמוע אותם מדברים על בנות ולהרגיש כאילו הם מדברים שפה אחרת....תמיד לחיות באשליה...ובמציאות קשה והזויה..ולהרגיש נחות מכולם ושונה מכולם....תמיד אני מרגיש לבד...מרגיש בודד...אין לי אהבה אין לי כלום...רק בחור שאני מאוהב בו והצרות גם אצלו קפצו לביקור...צרות ממש אחרות....אני מרגיש תמיד לבד....מרגיש שאני לא מעניין אף אחד...כל הזמן אני חי בפחד....העצבות לא עוזבת אותי...אני מסתגר בחדר שעות על גבי שעות..וההורים כבר מתעצבנים שאני לא עוזר בבית חוץ מלהיות בחדר או על המחשב....אני הרוס..אני מתפורר כבר...אני לא יודע מה קורה איתי...כולם שואלים אותי אם יש לי חברה..ודי נימאס לי כבר מהשאלות האלה שכולם דוחפים תאף שלהם למקום שלא שייך להם..נימאס לי...מה איכפת להם מהחיים שלי אם יש לי חברה או לא...נימאס לי לשקר נימאס לי כבר לחיות במציאות הזאת.....די אני נישבר כבר..אני נאכל מבפנים...החיוכים שלי הם כבר חיוכים מזויפים....אני לא יכול יותר לשקר..ואני פשוט מפחד..רק מפחד...אני לא יכול יותר....
 
אני פשוט רוצה....

למות.....אין לי את האומץ להיתאבד....אם היה לי הייתי עושה זאת מזמן.... אבל אני לא יכול לחיות ככה...אני רוצה שאלוהים יקח אותי אליו..שיפסיק להתעלל בי...אני לא יכול ככה...כמה אפשר לבכות? כמה?...... אני הרוס..פשוט הרוס.... אני רקוב כבר...נעלמה ממני שמחת החיים....רק שחור אני רואה... דיייייייייייייייי.....
 
אני חייב לומר ....

שאת שאת ההודעה "אני פשוט רוצה למות..." כתבתי בסערת רגשות כי הייתי ממש על קוצים.... ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב..ואני לא רוצה למות..יש לי הרבה חלומות להגשים.... אבל עדיין קשה לי...
 

resputin

New member
לא, לא.

אין סיבה לשנוא את עצמך, לרצות למות, לפתח אנטיגוניזם עצמי או להסתגר. אני מכיר את הפחד הזה של "מה יאמרו?", אבל אל תתן לכל אלה לגרום לך לשקוע בפחד. גם אם תצטרך להיות בארון עוד חמש שנים, גם אז תהיה לך אהבה בעתיד, ואולי יעשו לך עם זה בעיות אבל בתקווה גם יקבלו אותך בסוף והכי חשוב - אין לך ממה להרגיש לבד יותר, יש לך אותנו.
 
תקשיב שניה

גם אני ואני בטוח שעוד מלאה הומואים מרגישי םאת ההרגשה הזאת. ההרגשה הזאת של מה יהיה.. מה יגידו.. איך יגיבו.. וכל השיט הזה.. ותאמין לי שגם אני ועוד מלא הזילו הרבה דמעות על המחשבות האלה.. אבל תקשיב.. אלא דברים שצריכים לסבול.. שצריך לספוג אותם. אני תמיד חושב על איך סבתא של ישואלת אותי כל פעם שאנחנו נפגשים "נו נועמקה כבר יש לך חברה?" ואני תמיד אומר "לא, עוד לא מצאתי את האחת" וכשחברים מדברים על בנות אני זורם איתם. אין חבר אחד שלי שיודע, אבל עדיין, באמת שלדעתי הם יודעים איפה שהוא, כי כמה שאנחנו מנסים להסתיר את זה כמה דברים כן מצליחים לצאת החוצה, למשל היום שהיה בבצפר שלי ויכוח על מצעד הגאווה, לא יכולתי שלא להתפרץ ולצעוק כל מיני דברים, יש דברים שרואים, יש דברים שלא, אבל באמת שלא צריך לפחד מזה, צריך להזהר מזה. לא צריך להיות יהרים ולרוץ לספר לכולם, אבל לא צריך לגרום לפחד הזה לרצות למות. ובקשר למשפחה, אני בטוח שגם אם אתם מסורתיים, ההורים שלך (לפחות הם) יקבלו אותך. אבא שלי קיבל אותי, וזה נכון שאני לא בא מבית מסורתי, אבל אני יודע מה זאת אהבת הורים ואני מכיר הורים שהיו מעדיפים שיהיו להם ילדים כאלה, מאשר שהילדים שלהם לא היו בחיים, וככה צריך לחשוב, שההורים שלך אוהבים אותך, וברגע שתרגיש שזה מה שאתה, אתה לא תפחד לומר להם (אצלי אבא גילה במקרה). תמשיך את החיים רגיל, אל תרצה למות בגלל הדברים האלה, אל תרצה להזיק לעצמך, זה הכל בראש שלך, כי כל עוד הם לא יודעים, אין לך ממה לפחד, וכל עוד אתה לא חושב על לספר להם, גם אין לך ממה לפחד. חוץ מזה, לפעמים אנשים נראים כשונאי הומואים מבחוץ, עד שזה מגיע אליהם, ואז כשהחבר שלהם הוא הומו, הם קצת יותר מבינים אותו, וקצת קל להם יותר לקבל אותם (אצל חלק לא אצל כולם עם הדגשה) אבל תאמין לי אל תדאג, יהיה טוב חחח (תמיד תגיד את זה לעצמך) =] מקווה שעזרתי, וסורי על החפרנות =]
 
למעלה