אני אמא ../images/Emo39.gif
ביקשתי את אישורה של עפרה פלוס 3 לספר לכם מדי פעם על דברים חדשים שקורים בבלוג שלי- אני אמא. הבלוג הוא חדש יחסית, התחלתי אותו באוקטובר, בעלי האהוב עיצב אותו, וזהו- התחלתי לכתוב על החיים שלי כאמא. גם שחר מדי פעם מבקר שם, מספר וכותב את אשר על ליבו הכתום.... אשמח אם תבקרו גם, אשמח אם תקראו ותשאירו תגובות, ובכלל אשמח לשמוע את דעתדכן ולקבל פידבק שהוא מאוד חשוב לי. הרשומה האחרונה שהתווספה, ומאחר והיא יחסית ארוכה, אני כותבת פה חלק ממנה: שלום לכל הקוראים, אני שמחה שהגעתם לקרב השבועי. שמי אי-ציפורה, ואני משדרת לכם את הקרב, ישר מבית ארנסט, אי שם בנווה. ליד שולחן האוכל עומדת אמא, מועמדת חזקה לנצחון בקרב. מהמבט שלה בעיניים אני יכולה לראות שהיא נחושה בדעתה להצליח במשימתה. היא כבר חמושה בפריט העזר הקבוע שלה, ואני לא יודעת מה לומר לכם, אבל אני לא הייתי רוצה לעמוד בדרכה אל הניצחון. על הספה, בקו אלכסוני משולחן האוכל, יושב שחר, ילדון מתוק בן שנה ועשר, לחלוטין אינו מודע למה שקורה כי הוא צופה בערוץ לולי והוא לחלוטין מרותק לגילגולון והריקוד שלהם. היא כאילו מתעסקת בעניינים שלה, אבל אני הבנתי את אמא, היא משחקת מלוכלך כבר מההתחלה! אם שחר רק היה שם לב, זה היה יכול להיות קרב הוגן מראש… לא נורא, מהיכרותי את המתמודד הכתום הקטן, מדובר בג’ינג’י שהוא לא פראייר, גם לא של אמא שלו. אמא עדיין מחשבת את צעדיה, מתקרבת לאט, כאילו אינה מעוניינת להתחיל בקרב… הנה, היא מתיישבת ליד שחר, עושה את תנועות הריקוד של גילגולון, הנה שחר מחייך אליה והם רוקדים יחד…. אם לא הייתי מכירה את המבט הזה שיש לאמא בעיניים, הייתי חושבת שיש פה ממש רגע איכות של חיבוק, לא סתם רגע של חיבוק… והנה…. אמא שולפת את המספריים. שחר עדיין לא מבין מה קורה. אמא אוחזת ביד ימין, מכוונת את המספריים לעבר האגודל ביד ימין. כמעט והיא חותכת… שחר קולט אותה, מניח את ראשו בחיקה ומחייך. אה… יפה מאוד, יפה מאוד, אם אני לא טועה מדובר במהלך הידוע “הימרח על אמך הפולניה כדי להימנע מאי נעימויות”. תרגיל מוצלח מאוד שעובד בעיקר על פולניות משודרגות, וכן- אמא נופלת בפח. כל הכבוד לשחר- קלט את האמא שלו בדיוק בזמן! אבל עכשיו אני רואה שאמא מזיזה את שחר וחוזרת לאגודל….. שחר חוזר על התרגיל, אבל הפעם נראה שהוא לא עובד כל כך טוב, כי אמא מניעה בראשה לשלילה ומושיבה את שחר חזרה להמשך הרשומה לחצו כאן.
ביקשתי את אישורה של עפרה פלוס 3 לספר לכם מדי פעם על דברים חדשים שקורים בבלוג שלי- אני אמא. הבלוג הוא חדש יחסית, התחלתי אותו באוקטובר, בעלי האהוב עיצב אותו, וזהו- התחלתי לכתוב על החיים שלי כאמא. גם שחר מדי פעם מבקר שם, מספר וכותב את אשר על ליבו הכתום.... אשמח אם תבקרו גם, אשמח אם תקראו ותשאירו תגובות, ובכלל אשמח לשמוע את דעתדכן ולקבל פידבק שהוא מאוד חשוב לי. הרשומה האחרונה שהתווספה, ומאחר והיא יחסית ארוכה, אני כותבת פה חלק ממנה: שלום לכל הקוראים, אני שמחה שהגעתם לקרב השבועי. שמי אי-ציפורה, ואני משדרת לכם את הקרב, ישר מבית ארנסט, אי שם בנווה. ליד שולחן האוכל עומדת אמא, מועמדת חזקה לנצחון בקרב. מהמבט שלה בעיניים אני יכולה לראות שהיא נחושה בדעתה להצליח במשימתה. היא כבר חמושה בפריט העזר הקבוע שלה, ואני לא יודעת מה לומר לכם, אבל אני לא הייתי רוצה לעמוד בדרכה אל הניצחון. על הספה, בקו אלכסוני משולחן האוכל, יושב שחר, ילדון מתוק בן שנה ועשר, לחלוטין אינו מודע למה שקורה כי הוא צופה בערוץ לולי והוא לחלוטין מרותק לגילגולון והריקוד שלהם. היא כאילו מתעסקת בעניינים שלה, אבל אני הבנתי את אמא, היא משחקת מלוכלך כבר מההתחלה! אם שחר רק היה שם לב, זה היה יכול להיות קרב הוגן מראש… לא נורא, מהיכרותי את המתמודד הכתום הקטן, מדובר בג’ינג’י שהוא לא פראייר, גם לא של אמא שלו. אמא עדיין מחשבת את צעדיה, מתקרבת לאט, כאילו אינה מעוניינת להתחיל בקרב… הנה, היא מתיישבת ליד שחר, עושה את תנועות הריקוד של גילגולון, הנה שחר מחייך אליה והם רוקדים יחד…. אם לא הייתי מכירה את המבט הזה שיש לאמא בעיניים, הייתי חושבת שיש פה ממש רגע איכות של חיבוק, לא סתם רגע של חיבוק… והנה…. אמא שולפת את המספריים. שחר עדיין לא מבין מה קורה. אמא אוחזת ביד ימין, מכוונת את המספריים לעבר האגודל ביד ימין. כמעט והיא חותכת… שחר קולט אותה, מניח את ראשו בחיקה ומחייך. אה… יפה מאוד, יפה מאוד, אם אני לא טועה מדובר במהלך הידוע “הימרח על אמך הפולניה כדי להימנע מאי נעימויות”. תרגיל מוצלח מאוד שעובד בעיקר על פולניות משודרגות, וכן- אמא נופלת בפח. כל הכבוד לשחר- קלט את האמא שלו בדיוק בזמן! אבל עכשיו אני רואה שאמא מזיזה את שחר וחוזרת לאגודל….. שחר חוזר על התרגיל, אבל הפעם נראה שהוא לא עובד כל כך טוב, כי אמא מניעה בראשה לשלילה ומושיבה את שחר חזרה להמשך הרשומה לחצו כאן.