אני אמא לילד PDD
שזהו ספקטרום אוטיזם ולילדל בעל לקויות למידה קשות (קשב ריכוז ודיסלקציה) שני הילדים התקדמו בצורה מדהימה בעיקבות טיפול בשיטה הנוירו התפתחותית תפקודית. קצת התעצלתי לכתוב מהי השיטה ולכן שמתי פה קישורים. זה הובן בטעות כפרסומת ודברי נמחקו. בכל אופן רציתי לשטף אותכם. בני הקטן (שאובחן בספקטרום אוטיזם) - עברתי איתו 3 שנים של בכי בכאב הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת . הוא לא תיקשר בכלל, לא דיבר לא קשר עין ולא שום מוטיבציה לתקשורת עם העולפ האנושי. היום, אחרי שנתיים וחצי של עבודה מאומצת וסיזיפית אני קוטפת את הפירות. הילד בגן שפה בשילוב גן רגיל, משחק עם הילדים משתף פעולה באופן מלא בפעילויות הגן. כל יום זו חגיגת ניצחון.רק מי שחווה כאב כל-כך גדול יכול להבין איזה כיף זה לבוא לקחת אותו ולמצא אותו שקוע במשחק עם עוד ילד. בני השני (היום בן 11) בסוף כיתה ג - לא היה מסיגל לקרא ולא לכתוב. שאלו אותי מה פתאום הוא במערכת הרגילה ולא בחינוך המיוחד.ומצבו החברתי היה מזעזע. כאב כפול לאמא. היום , אחרי 3 שנים של עבודה בשיטה, הוא נמצא במקום טוב מאוד בכיתה בקריאה , כתיבה חשבון, עברית וכל שאר המקצועות(ממוצע ציונים בערך 85) למעט אנגלית. ( באנגלית עדין הוא בפער גדול מהכיתה - אבל אני בטוחה שבחצי שנה של תרגול מאומץ ואינטנסיבי באנגלית הוא יסגור גם את הפער הזה. הוא הולך בכיף לבית-ספר. מבחינה חברתית מצבו סביר עם כי חסרות לו עדין עוד התנסויות חברתיות טובות כדי לישר קו עם ממוצע הכיתה. אבל המצב הולך ומשתפר. הטיפולים שעשינו כללו עוד דברים (Floor time ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת לקטן והוראה מתקנת לגדול) אבל השינוי המשמעותי והבסיסי הוא בזכות תרגול אינטנסיבי בגישה הנוירו-התפתחותית. המורה להוראה מתקנת אמרה " לבן שלך אין דיסלקציה -לבת שלי יש". אבל המציאות היא שלפני שנה הוא לא היה מסוגל לקרא משפט אחד והיום הוא קורא ספרים. פשוט רציתי לשתף עוד הורים כי אני יודעת איזה כאב עצום וחוסר אונים זה לראות את הבן שלך מתקשה כל-כך בעוד רוב הילדים מתפקדים בקלות.
שזהו ספקטרום אוטיזם ולילדל בעל לקויות למידה קשות (קשב ריכוז ודיסלקציה) שני הילדים התקדמו בצורה מדהימה בעיקבות טיפול בשיטה הנוירו התפתחותית תפקודית. קצת התעצלתי לכתוב מהי השיטה ולכן שמתי פה קישורים. זה הובן בטעות כפרסומת ודברי נמחקו. בכל אופן רציתי לשטף אותכם. בני הקטן (שאובחן בספקטרום אוטיזם) - עברתי איתו 3 שנים של בכי בכאב הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת . הוא לא תיקשר בכלל, לא דיבר לא קשר עין ולא שום מוטיבציה לתקשורת עם העולפ האנושי. היום, אחרי שנתיים וחצי של עבודה מאומצת וסיזיפית אני קוטפת את הפירות. הילד בגן שפה בשילוב גן רגיל, משחק עם הילדים משתף פעולה באופן מלא בפעילויות הגן. כל יום זו חגיגת ניצחון.רק מי שחווה כאב כל-כך גדול יכול להבין איזה כיף זה לבוא לקחת אותו ולמצא אותו שקוע במשחק עם עוד ילד. בני השני (היום בן 11) בסוף כיתה ג - לא היה מסיגל לקרא ולא לכתוב. שאלו אותי מה פתאום הוא במערכת הרגילה ולא בחינוך המיוחד.ומצבו החברתי היה מזעזע. כאב כפול לאמא. היום , אחרי 3 שנים של עבודה בשיטה, הוא נמצא במקום טוב מאוד בכיתה בקריאה , כתיבה חשבון, עברית וכל שאר המקצועות(ממוצע ציונים בערך 85) למעט אנגלית. ( באנגלית עדין הוא בפער גדול מהכיתה - אבל אני בטוחה שבחצי שנה של תרגול מאומץ ואינטנסיבי באנגלית הוא יסגור גם את הפער הזה. הוא הולך בכיף לבית-ספר. מבחינה חברתית מצבו סביר עם כי חסרות לו עדין עוד התנסויות חברתיות טובות כדי לישר קו עם ממוצע הכיתה. אבל המצב הולך ומשתפר. הטיפולים שעשינו כללו עוד דברים (Floor time ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת לקטן והוראה מתקנת לגדול) אבל השינוי המשמעותי והבסיסי הוא בזכות תרגול אינטנסיבי בגישה הנוירו-התפתחותית. המורה להוראה מתקנת אמרה " לבן שלך אין דיסלקציה -לבת שלי יש". אבל המציאות היא שלפני שנה הוא לא היה מסוגל לקרא משפט אחד והיום הוא קורא ספרים. פשוט רציתי לשתף עוד הורים כי אני יודעת איזה כאב עצום וחוסר אונים זה לראות את הבן שלך מתקשה כל-כך בעוד רוב הילדים מתפקדים בקלות.