אני אמא חרדה מאוד
שמי סאמי אני בת 40 ואמא לשני בנים מקסימים הקטן בן 3 ושלושה חודשים ילד מקסים ונוח והגדול בן 5 ו-תשעה חודשים ילד מקסים חכם מאוד מעבר לגילו בעל תפיסה מהירה ומחשבה יצירתית מגיל קטן היו לבני הגדול תופעות שנראו כמו פינוק יתר (כי אכן פינקתי אותו) אנשים מסביב כל הזמן האשימו אותי שאני לא מציבה לו גבולות ואני ידעתי שיש לו גבולות בדרך כלל ברורים , התופעה התחילה בגיל שנתיים וחצי שלוש בדיוק נולד לו אח ואני קישרתי את זה לקינאה ,הוא שהיה מרכז עולמי היחיד צריך לחלוק את אמא ,זה יהי לי ברור שהוא עובר תקופה קשה וקיוויתי שישתפר עם הזמן, אבל עם הזמן הבנתי שזו תופעה שלא כפייתית עוד לא ידעתי על טוראט ובמקרה ראיתי בסידרה של "אלי מקביל" פרק שעוסק בטיקים, והתחלתי להבין שלבן שלי יש טיקים מסוג אחר או משהו דומה אבל ניתן להגדרה, הדחקתי, ניסיתי להתגבר בעצמי, ניסיתי 1000000000000 שיטות ביד רכה וביד קשה בהבטחות לילד הסברים ולפעמים גם בעונשים, ואז נוככתי לדעת שכל פעם שהצלחתי לבלום תופעה הופיע חדשה, סיפרתי לגיסתי שהיא גם החברה הכי טובה שלי בהתחלה היא יחסה לזה חרדת יתר ודאגנות שוא עד שיום אחד היא מספרת לי שהיא נכנסה לאינטרנט ובאמת כל מה שאני מספרת נכון לגבי "תסמונת טוראט" המשכתי להתכחש מחרדה לגורלו בחברה אם תדבק בו סתיגמה שלילית, מידי פעם טפטפתי שאלות לגננות, רופאים וכדומה ,והמודעות היא אפסית במקום לקבל תשובות נתקלתי בבורות בנושא דחו אותי כלאחר יד ,והתגובה היתה שאני סתם דאגנית , פחדתי לטפל אך גם חששתי שאולי אפשר לטפל בזה ואני גורמת לו ולי סבל מיותר שניתן למנוע,
אתמול הייתי אצל נאורולוג ובעשר דקות קיבלתי הבחנה שאכן צדקתי ולצערי בני סובל מתסמונת טוראט עכשיו מאוד קשה לי עם הידיעה, אני מבולבלת מאוד למרות שהתופעות הם קלות ואנשים לא מרגישים אני יודעת שהוא סובל. כתבתי כבר יותר מידי ארוך אני יפרט בפעם אחרת לגבי הסימפטונים פשוט רציתי לשתף מישהו
שמי סאמי אני בת 40 ואמא לשני בנים מקסימים הקטן בן 3 ושלושה חודשים ילד מקסים ונוח והגדול בן 5 ו-תשעה חודשים ילד מקסים חכם מאוד מעבר לגילו בעל תפיסה מהירה ומחשבה יצירתית מגיל קטן היו לבני הגדול תופעות שנראו כמו פינוק יתר (כי אכן פינקתי אותו) אנשים מסביב כל הזמן האשימו אותי שאני לא מציבה לו גבולות ואני ידעתי שיש לו גבולות בדרך כלל ברורים , התופעה התחילה בגיל שנתיים וחצי שלוש בדיוק נולד לו אח ואני קישרתי את זה לקינאה ,הוא שהיה מרכז עולמי היחיד צריך לחלוק את אמא ,זה יהי לי ברור שהוא עובר תקופה קשה וקיוויתי שישתפר עם הזמן, אבל עם הזמן הבנתי שזו תופעה שלא כפייתית עוד לא ידעתי על טוראט ובמקרה ראיתי בסידרה של "אלי מקביל" פרק שעוסק בטיקים, והתחלתי להבין שלבן שלי יש טיקים מסוג אחר או משהו דומה אבל ניתן להגדרה, הדחקתי, ניסיתי להתגבר בעצמי, ניסיתי 1000000000000 שיטות ביד רכה וביד קשה בהבטחות לילד הסברים ולפעמים גם בעונשים, ואז נוככתי לדעת שכל פעם שהצלחתי לבלום תופעה הופיע חדשה, סיפרתי לגיסתי שהיא גם החברה הכי טובה שלי בהתחלה היא יחסה לזה חרדת יתר ודאגנות שוא עד שיום אחד היא מספרת לי שהיא נכנסה לאינטרנט ובאמת כל מה שאני מספרת נכון לגבי "תסמונת טוראט" המשכתי להתכחש מחרדה לגורלו בחברה אם תדבק בו סתיגמה שלילית, מידי פעם טפטפתי שאלות לגננות, רופאים וכדומה ,והמודעות היא אפסית במקום לקבל תשובות נתקלתי בבורות בנושא דחו אותי כלאחר יד ,והתגובה היתה שאני סתם דאגנית , פחדתי לטפל אך גם חששתי שאולי אפשר לטפל בזה ואני גורמת לו ולי סבל מיותר שניתן למנוע,
