מודה ועוזבת
New member
אני אחת ששונאת אלימות
גם מהסוג המילולי,גם מהסוג הפיזי. לא רואה בזה שום דבר חיובי. זה לא מוכיח על כח, ובטח שבטח לא על מח. יושבת שם מולו,שיער קצר,מרלברו לייט ביד,עיניים בוערות,ירוקות, העור קצת שרוף,ומתחיל להדהד בי הפיוז. הידיים שלו נוגעות בי בברוטליות משהו, ועכשיו... אני אומרת לעצמי,זה הזמן להכניס לו בעיטה לפנים,לביצים, להחטיף לו סטירה,שישאר לו סימן של היד שלי למשך שבועיים. שכל אחד שיעבור לידו יידע שלפני כמה ימים עמדה מולו אחת, ולא פראיירית בכלל. אבל אני כן. אני פארשית אחת גדולה. שלאט לאט מיתרגלת לסוג הזה של המגע, לעור המחוספס הזה שלו עליי,שמלטף את כל גופי החלק. והנה מתחילים הגינונים... "את יפה,את מלאך,אותך?בחיים אני לא אשכח!אלוהים אדירים-איזה עיניים!" דיייייי חאלאס תפסיק תחסוך ממני את כל המילים המסריחות האילו,ותעוף לי מהעיניים! עוד שוט של וודקה. עוד גילגול אחד קטן. ואני מרגישה כבר נמסה. יש בו משהו. במנייאק המחוספס הזה,שממש עושה לי את זה. יש בו משהו.כמו בכל גבר גברי באמת,וכוחני בטירוף. הפנים שלו,מלאות זיפים אולי כמו של שבועיים. השפתיים שלו יבשות,טיפה סדוקות. הדבר היחיד שמרטיב אותן לשנייה זו הצורה בה הוא מלקק את השפתיים אחרי כל לגימה. שם בדיוק אני מתה. שם.בדיוק אני כבר לא נושמת. עוד שנייה ומתמוטתת. הוא מתקרב אליי,לאוזן שלי. הוא מריח מאלכוהול,מבושם חזק, כזה שמזכיר לי את "ההוא". מתח. לקום ולברוח? הלשון שלו מלקקת לי את האוזן. "רוצה אותך כאן!!ועכשיו!!" אני צוחקת. עוף לי מהעיניים. מסתכלת עליו בעיניים קפואות.קרות.אטומות. מתאפקת. מתאמצת. שלא להכניס לו עכשיו סטירה. הלשון שלו עוברת במורד הצוואר,ואני יודעת שבשלב זה או אחר, אני אפול. השפתיים ניפגשות, לשונו נלחמת בשלי,הטעם החזק של הוודקה נמהל עם הרוק שלי. בראש שלי,בראש הכ"כ מעוות שלי, אני מעיפה אותי מעליי,לוקחת את התיק שלי ובורחת. BABAE I'M GONNA LEAVE YOU,מתנגנן לי באוזניים בפול ווליום. עוד מיואש מהחיים מקפיץ לעצמו טקילה,ומטביע יגונו באלכוהול. הברמן מכחכח בגרונו,וחצי לוחש חצי אומר שעוד שתי דק' הם נועלים. אני קמה על רגליי,מתנצלת שאני עייפה,מחר קמה מוקדם, וחייבת לעוף. אני עוברת על פניו קרה כקרח,ומתחילה ללכת. הברמן מסתכל עליי בהלם, המיואש פותח עליי עיניים של עגל. המחוספס... אני שומעת את צעדיו מאחוריי, מחזיק לי פתאום חזק את היד,ומסובב אותי אליו. בשנייה הזו הפיוז כבר בשיאו. היד החזקה שלי מונפת בשיא העוצמה, ונוחתת על לחיו הימנית. הציפוניים שלי שורטות אותו קצת,משאירים סימנים קטנים של דם, וסימן מאוד גדול שסטרה לו לפני מס' שניות בחורה אחת בכלל לא פראיירית. כבר אמרתי שאני שונאת אלימות??!!
גם מהסוג המילולי,גם מהסוג הפיזי. לא רואה בזה שום דבר חיובי. זה לא מוכיח על כח, ובטח שבטח לא על מח. יושבת שם מולו,שיער קצר,מרלברו לייט ביד,עיניים בוערות,ירוקות, העור קצת שרוף,ומתחיל להדהד בי הפיוז. הידיים שלו נוגעות בי בברוטליות משהו, ועכשיו... אני אומרת לעצמי,זה הזמן להכניס לו בעיטה לפנים,לביצים, להחטיף לו סטירה,שישאר לו סימן של היד שלי למשך שבועיים. שכל אחד שיעבור לידו יידע שלפני כמה ימים עמדה מולו אחת, ולא פראיירית בכלל. אבל אני כן. אני פארשית אחת גדולה. שלאט לאט מיתרגלת לסוג הזה של המגע, לעור המחוספס הזה שלו עליי,שמלטף את כל גופי החלק. והנה מתחילים הגינונים... "את יפה,את מלאך,אותך?בחיים אני לא אשכח!אלוהים אדירים-איזה עיניים!" דיייייי חאלאס תפסיק תחסוך ממני את כל המילים המסריחות האילו,ותעוף לי מהעיניים! עוד שוט של וודקה. עוד גילגול אחד קטן. ואני מרגישה כבר נמסה. יש בו משהו. במנייאק המחוספס הזה,שממש עושה לי את זה. יש בו משהו.כמו בכל גבר גברי באמת,וכוחני בטירוף. הפנים שלו,מלאות זיפים אולי כמו של שבועיים. השפתיים שלו יבשות,טיפה סדוקות. הדבר היחיד שמרטיב אותן לשנייה זו הצורה בה הוא מלקק את השפתיים אחרי כל לגימה. שם בדיוק אני מתה. שם.בדיוק אני כבר לא נושמת. עוד שנייה ומתמוטתת. הוא מתקרב אליי,לאוזן שלי. הוא מריח מאלכוהול,מבושם חזק, כזה שמזכיר לי את "ההוא". מתח. לקום ולברוח? הלשון שלו מלקקת לי את האוזן. "רוצה אותך כאן!!ועכשיו!!" אני צוחקת. עוף לי מהעיניים. מסתכלת עליו בעיניים קפואות.קרות.אטומות. מתאפקת. מתאמצת. שלא להכניס לו עכשיו סטירה. הלשון שלו עוברת במורד הצוואר,ואני יודעת שבשלב זה או אחר, אני אפול. השפתיים ניפגשות, לשונו נלחמת בשלי,הטעם החזק של הוודקה נמהל עם הרוק שלי. בראש שלי,בראש הכ"כ מעוות שלי, אני מעיפה אותי מעליי,לוקחת את התיק שלי ובורחת. BABAE I'M GONNA LEAVE YOU,מתנגנן לי באוזניים בפול ווליום. עוד מיואש מהחיים מקפיץ לעצמו טקילה,ומטביע יגונו באלכוהול. הברמן מכחכח בגרונו,וחצי לוחש חצי אומר שעוד שתי דק' הם נועלים. אני קמה על רגליי,מתנצלת שאני עייפה,מחר קמה מוקדם, וחייבת לעוף. אני עוברת על פניו קרה כקרח,ומתחילה ללכת. הברמן מסתכל עליי בהלם, המיואש פותח עליי עיניים של עגל. המחוספס... אני שומעת את צעדיו מאחוריי, מחזיק לי פתאום חזק את היד,ומסובב אותי אליו. בשנייה הזו הפיוז כבר בשיאו. היד החזקה שלי מונפת בשיא העוצמה, ונוחתת על לחיו הימנית. הציפוניים שלי שורטות אותו קצת,משאירים סימנים קטנים של דם, וסימן מאוד גדול שסטרה לו לפני מס' שניות בחורה אחת בכלל לא פראיירית. כבר אמרתי שאני שונאת אלימות??!!