אז ככה....
אנטיגונה מביא את הדילמה (כמו בטרגדיה יוונית) בין חוק המלך לחוק האלים, כלומר מה עדיף המוסר או החוק (אגב, דילמה שמתמודדים איתה עד היום). בסיפור מסופר על אנטיגונה ששני אחיה נלחמו, אחד נגד העיר ואחד להגנתה. שני האחים נהרגו ומלך העיר מצווה לקבור את המגן והותיר את התוקף כמאכל לעוף השמיים. אנטיגונה קוברת את האח ומתחילה טלנובלה עם אהבות התאבדויות ומוות (אם אני זוכר נכון אז גם שיגעון). מה שחשוב בסיפור זו השאלה המוסרית האם אנטיגונה צריכה הייתה לציית לחוק המלך או לחוקי האלים, כלומר למוסר האישי שלה. בערך כמו אנשים שמפרים היום חוקים ממניעים אידיאולוגיים. למשל סרבני גיוס וכד´. בג"צ קבע כי יש חוקים, פקודות או הוראות שנוגדות את המוסר בצורה כזו שחובה לא לציית להם, אולם מדובר במקרה קיצוני בו ניתנת הוראה לרצוח ולבצע פשעים חמורים בשם החוק. גם הנאצים השתמשו באותה דילמה במשפטי נירנברג כשטענו שרק צייתו לחוקים ופקודות (במקרה שלנו היטלר=חוק המלך, רצח עם=השארת גופת האח ללא קבורה) אין ספק שמדובר בדילמה פילוסופית מרתקת ולא פתורה וזה היופי במחזה.
