אנחנו

mikoola

New member
אנחנו

עוד קצת עלינו בארץ -המשפחה שלי היתה מוכנה כמה שבועות מראש לעובדה שהוא עומד להגיע לארץ. אמא שלי במשך כמה זמן ניסתה לשכנע אותי שכדאי שאנסה לוותר על הקשר על מנת שלא לדון את עצמי לחיי ייסורים של זוג מעורב, על כל המשתמע מכך... לאחר שהיא קלטה שמדובר פה בקשר אמיתי וחזק, משהו שבשלב זה אני לא יכולה לוותר עליו, היא קיבלה את זה, ובאהבה. מהרגע שהוא נחת בארץ, כולם התאהבו בו, כי הוא פשוט כל כך כל כך מקסים. למרות שהוא לא דובר עברית (ובקושי אנגלית) וקשה לתקשר איתו בצורה עמוקה, קל לקלוט את האישיות הנפלאה שלו ואת האנרגיות החיוביות שהוא מפיץ לסביבה ללא הפסקה. למשפחה שלי אין בעייה עם נושא הדת או הלאום, הם רק רוצים שאני אהיה מאושרת ושלא נסבול יותר מדי... כיום אנחנו גרים יחד בת"א, הוא הולך לאולפן כל יום,קולומביאני יחיד בין 20 רוסים (מה שנראה חסר סיכוי, הוא פשוט לא קולט את השפה המסובכת והמוזרה שלנו),ועובד בבית קפה. טוב לנו להיות שוב ביחד, אבל קשה שנפגשים עם חברים ומשפחה ואין לא כל כך כלים לדבר איתם, או להם להבין אותו. יכולת הפנטומימה של כולם בסביבתינו השתפרה פלאים. קשה לו עם המנטליות הישראלית האגרסיבית והלחוצה, עם שגרת החיים הלא קלה, עם הגעגועים למשפחה, חברים ולשקט הנפשי שיש לו שם. הוא מדריך צלילה במקצועו, ושנינו מקווים שעם הזמן העברית שלו תשתפר, והוא יוכל לעבוד בזה גם פה בארץ. בינתיים הציעו לו להיות רקדן סלסה ב"פורטו לוקו", הלוואי שזה ייצא לפועל. שנה טובה וקלה לכולם!
 

GalGula

New member
המממ רקדן סלסה.... נשמע טוב ../images/Emo8.gif

אני באמת מאחלת לכם שהכל יסתדר בסוף על הצד הטוב ביותר
. מאד מעניין אותי איך אתם בכל-זאת מגשרים על פערי השפה. אז זה נכון שאנשים מקרינים את אישיותם ואת האנרגיות שלהם גם בלי שפה. אבל אם האנגלית שלו לא משהו, ולא ציינת באיזו שפה אתם שניכם מתקשרים בכל-זאת, זה נראה לי מאד קשה. איך באמת אתם מתקשרים? זה לא קצת מתסכל אתכם, שאתם רוצים נניח לספר משהו אחד לשניה, וזה "נתקע"? כי לי זה קורה לפעמים עם בן-זוגי, ואנחנו דוקא יודעים אנגלית לא רע... לא יודעת אם הייתי מחזיקה מעמד אם לא הייתי מסוגלת לתקשר מילולית ברמה סבירה... האם אתם מדברים על העתיד? האם הוא רואה את עצמו נשאר בארץ?
 

mikoola

New member
הממ.... בהחלט. ../images/Emo8.gif

אז ככה, התקשורת בינינו היא לא כל כך בעייתית כי הספרדית שלי לא רעה בכלל, ובעזרת קצת אנגלית והרבה אילתורים אין דבר שאנחנו לא מצליחים להגיד אחד לשני באופן ברור. הבעייה היא יותר התקשורת עם אחרים, שלא דוברים ספרדית, ועבודתי המתישה כ"תורגמנית" שלפעמים גורמת לי לפחד להשאיר אותו לבד עם אחרים, כי לא יסתדרו בלי עזרתי. אנחנו מדברים הרבה על העתיד, אך כרגע שום דבר אינו וודאי. בשלב זה הוא לא רוצה לחזור לקולומביה, הוא רוצה לחכות כמה שנים עד שהמצב שם ישתפר, ואז אולי לחזור. הוא בהחלט אוהב את קולומביה ואת המקום שבו הוא גר, אבל הוא מאוד נהנה מהשינוי והיציאה משם לתקופה. כרגע הוא מוכן להישאר בארץ, הוא עושה המון מאמצים ללמוד עברית ולהשתלב, אבל אני לא מאמינה שאנחנו נהיה פה לנצח. כרגע מה שחשוב לנו הוא לחזק ולבסס את הקשר בינינו, להינות מלהיות יחד, כי באמת שאין טעם לתכנן את העתיד כל הזמן ולדאוג בגללו, כי בתכל´ס- הרבה מאוד הוא בכלל לא בשליטתנו. כמו שאמרו חכמים ממני- החיים הם מה שקורה בין התכנונים, אני מאמינה שהדברים יסתדרו איך שהם צריכים להסתדר.
 
למעלה