אנחנו
עוד קצת עלינו בארץ -המשפחה שלי היתה מוכנה כמה שבועות מראש לעובדה שהוא עומד להגיע לארץ. אמא שלי במשך כמה זמן ניסתה לשכנע אותי שכדאי שאנסה לוותר על הקשר על מנת שלא לדון את עצמי לחיי ייסורים של זוג מעורב, על כל המשתמע מכך... לאחר שהיא קלטה שמדובר פה בקשר אמיתי וחזק, משהו שבשלב זה אני לא יכולה לוותר עליו, היא קיבלה את זה, ובאהבה. מהרגע שהוא נחת בארץ, כולם התאהבו בו, כי הוא פשוט כל כך כל כך מקסים. למרות שהוא לא דובר עברית (ובקושי אנגלית) וקשה לתקשר איתו בצורה עמוקה, קל לקלוט את האישיות הנפלאה שלו ואת האנרגיות החיוביות שהוא מפיץ לסביבה ללא הפסקה. למשפחה שלי אין בעייה עם נושא הדת או הלאום, הם רק רוצים שאני אהיה מאושרת ושלא נסבול יותר מדי... כיום אנחנו גרים יחד בת"א, הוא הולך לאולפן כל יום,קולומביאני יחיד בין 20 רוסים (מה שנראה חסר סיכוי, הוא פשוט לא קולט את השפה המסובכת והמוזרה שלנו),ועובד בבית קפה. טוב לנו להיות שוב ביחד, אבל קשה שנפגשים עם חברים ומשפחה ואין לא כל כך כלים לדבר איתם, או להם להבין אותו. יכולת הפנטומימה של כולם בסביבתינו השתפרה פלאים. קשה לו עם המנטליות הישראלית האגרסיבית והלחוצה, עם שגרת החיים הלא קלה, עם הגעגועים למשפחה, חברים ולשקט הנפשי שיש לו שם. הוא מדריך צלילה במקצועו, ושנינו מקווים שעם הזמן העברית שלו תשתפר, והוא יוכל לעבוד בזה גם פה בארץ. בינתיים הציעו לו להיות רקדן סלסה ב"פורטו לוקו", הלוואי שזה ייצא לפועל. שנה טובה וקלה לכולם!
עוד קצת עלינו בארץ -המשפחה שלי היתה מוכנה כמה שבועות מראש לעובדה שהוא עומד להגיע לארץ. אמא שלי במשך כמה זמן ניסתה לשכנע אותי שכדאי שאנסה לוותר על הקשר על מנת שלא לדון את עצמי לחיי ייסורים של זוג מעורב, על כל המשתמע מכך... לאחר שהיא קלטה שמדובר פה בקשר אמיתי וחזק, משהו שבשלב זה אני לא יכולה לוותר עליו, היא קיבלה את זה, ובאהבה. מהרגע שהוא נחת בארץ, כולם התאהבו בו, כי הוא פשוט כל כך כל כך מקסים. למרות שהוא לא דובר עברית (ובקושי אנגלית) וקשה לתקשר איתו בצורה עמוקה, קל לקלוט את האישיות הנפלאה שלו ואת האנרגיות החיוביות שהוא מפיץ לסביבה ללא הפסקה. למשפחה שלי אין בעייה עם נושא הדת או הלאום, הם רק רוצים שאני אהיה מאושרת ושלא נסבול יותר מדי... כיום אנחנו גרים יחד בת"א, הוא הולך לאולפן כל יום,קולומביאני יחיד בין 20 רוסים (מה שנראה חסר סיכוי, הוא פשוט לא קולט את השפה המסובכת והמוזרה שלנו),ועובד בבית קפה. טוב לנו להיות שוב ביחד, אבל קשה שנפגשים עם חברים ומשפחה ואין לא כל כך כלים לדבר איתם, או להם להבין אותו. יכולת הפנטומימה של כולם בסביבתינו השתפרה פלאים. קשה לו עם המנטליות הישראלית האגרסיבית והלחוצה, עם שגרת החיים הלא קלה, עם הגעגועים למשפחה, חברים ולשקט הנפשי שיש לו שם. הוא מדריך צלילה במקצועו, ושנינו מקווים שעם הזמן העברית שלו תשתפר, והוא יוכל לעבוד בזה גם פה בארץ. בינתיים הציעו לו להיות רקדן סלסה ב"פורטו לוקו", הלוואי שזה ייצא לפועל. שנה טובה וקלה לכולם!
