אנחנו-פרק 2
אנחנו טובים בקבלת החלטות יחד. החלטות גדולות, משנות גורלות. אבל גרועים בשיחה יומיומית. כמו שני שותפים לדירה. נמצאים עם הילדה עד 21:00, ולאחר שמרדימים אותה, אתה הולך למחשב ואני לטלוויזיה, עד 22:00-22:15, כשאתה מחליט שיש לך גם זוגיות. ומתפלא ואף מתעצבן למה אני הולכת לישון ב-23:00. באמת מוזר, כשאני צריכה לקום כמה פעמים בלילה לילדה ואתה ישן שנת ישרים כבר שנתיים. לארוחות הערב, שנלחמתי שיהיו משותפות כדי ליצור מסגרת משפחתית, אתה בוחר להגיע כשמתאים לך. טוען שאתה עייף, למרות שארוחה מתקיימת 1/2 שעה-40 דקות אחרי שאתה מגיע הביתה. נכון, יש לי עסק מקרטע ואתה המפרנס היחידי כרגע, אבל אתה דואג להזכיר לי בכל רגע מחמש שנות קיומו של העסק כמה שאין בינינו ובין הלחץ שאנו מתפקדים בו, מדד להשוואה, ושבך צריך יותר להתחשב כי אתה ה-BREAD AND BUTTER של הבית. ומה אני? אני עובדת! נכון העסק שלי לא מביא לאחרונה כסף כמעט, אבל אני לא נמצאת בבית כשהילדה בגן, אלא עובדת ואחר כך, כשהיא באה הביתה איתי, אני איתה כל אחר הצהריים והערב, וגם בלילה אני קמה אליה. אתה לא קם. לא כשהיא חולה, לא כשהיא בריאה, לא בשבת בבוקר, כשאני לצערי מתפקדת על תקן אמא חד הורית כי בחרת להיות במחשב עד 3:00 ולכן אתה קם ב-13:00. 13:00!!! עם ילדה בת שףנתיים! איפה לטייל כמשפחה בשבת?! אתה אפילו לא מתיר לי לצאת מהעיר, כובל אותי לרצונותיך גם בשנתך. לעיתים תוהה מה היית עושה אם היינו נפרדים (לא מסוגלת לומר את המילה הזו שמתחילה ב-ג` וברבנות). היית מבין סוף סוף שנורא קשה לשלב עבודה ובית, שנורא קשה להיות עם ילדה חולה ולקום 10-20 פעמים בלילה ואח"כ לתפקד ושלא יבחינו בכך, היית מבין ששבת בבוקר צריך לקום ב-6:00-7:00 כי אלה השעות של הילדה, ואין לך אישה שמתפקדת על תקן אמא חד הורית כדי שתישן עד הצהריים. רוצה לסגור את העסק רק כדי להפסיק לריב איתך על כסף. שתפסיק לזלזל בי ובתרומתי לבית. כאילו רק כסף צריך בשביל לתפקד בבית. אתה לא מבין שצריך גם וגם? אם לא היה מי שיטפל בילדה, לא היית יכול להתפנות ולקדם את הקריירה שלך כל כך. אז למה אתה אומר לי מילים כמו: אנחנו לא ברי השוואה? זה מעליב, זה פוגע, וזה גורם לי לרצות לוותר על חלום העסק שלי, הנוחות שלו לטיפול בילדה רק כדי לסתום לך את הפה. תאמר מפונקת, אז תאמר. בוא נראה אותך מתפקד אחרי מחלה של הילדה בת למעלה משבוע, עם 6 לילות לבנים של קימה כל 30-45 דקות ואומר מפונקת. אם אהיה שכירה, לך ירד הלחץ הכלכלי, אבל לי יתווסף לחץ. עוד לחץ. נכון, המון נשים עושות את זה. אבל מי אמר שזה נכון? מי אמר שאם הייתה להן ברירה הן לא היו עושות זאת אחרת? חרא. אבל על מה אני מדברת בכלל? איך יהיו לנו ילדים, אם אני מספטמבר בלי גלולות, וכמות הפעמים שעשינו סקס עומדת על 2? עצוב? במיוחד לילד שעוד לא נולד. אני כבר אדישה. סאגת הסקס בינינו היא אישיו שלא הסכמת לטפל בו, ולכן הדרדר, הרוב באשמתי אבל גם באשמתך, למחוזות הנידחים של חוסר הקיום. חיה עם גבר, שקוראת לו בעלי, ורמת האינטרקציה שלי איתו במשך השבוע עומדת על 3/4 שעה ביום, שהן זמן טלוויזיה, כי הוא לא רוצה לדבר על עבודה, או שאני אדבר על עבודה, כי זה מזכיר לו עבודה. אז אנחנו מדברים על הילדה. רק על הילדה כמעט.מזל שיש ילדה. מעניין על מה דיברנו לפניה. וחברה שלי, בת 49, התגרשה אחרי 26 שנות נישואין. היא ידעה שתתגרש עוד לפני 7 שנים. גם אני העליתי את הרעיון. אמרתי, בשיחה שלצערי שיתפה את אימי בתקופה רגישה, שאני לא יודעת מה יהיה אחרי שלושה ילדים. ???!
אנחנו טובים בקבלת החלטות יחד. החלטות גדולות, משנות גורלות. אבל גרועים בשיחה יומיומית. כמו שני שותפים לדירה. נמצאים עם הילדה עד 21:00, ולאחר שמרדימים אותה, אתה הולך למחשב ואני לטלוויזיה, עד 22:00-22:15, כשאתה מחליט שיש לך גם זוגיות. ומתפלא ואף מתעצבן למה אני הולכת לישון ב-23:00. באמת מוזר, כשאני צריכה לקום כמה פעמים בלילה לילדה ואתה ישן שנת ישרים כבר שנתיים. לארוחות הערב, שנלחמתי שיהיו משותפות כדי ליצור מסגרת משפחתית, אתה בוחר להגיע כשמתאים לך. טוען שאתה עייף, למרות שארוחה מתקיימת 1/2 שעה-40 דקות אחרי שאתה מגיע הביתה. נכון, יש לי עסק מקרטע ואתה המפרנס היחידי כרגע, אבל אתה דואג להזכיר לי בכל רגע מחמש שנות קיומו של העסק כמה שאין בינינו ובין הלחץ שאנו מתפקדים בו, מדד להשוואה, ושבך צריך יותר להתחשב כי אתה ה-BREAD AND BUTTER של הבית. ומה אני? אני עובדת! נכון העסק שלי לא מביא לאחרונה כסף כמעט, אבל אני לא נמצאת בבית כשהילדה בגן, אלא עובדת ואחר כך, כשהיא באה הביתה איתי, אני איתה כל אחר הצהריים והערב, וגם בלילה אני קמה אליה. אתה לא קם. לא כשהיא חולה, לא כשהיא בריאה, לא בשבת בבוקר, כשאני לצערי מתפקדת על תקן אמא חד הורית כי בחרת להיות במחשב עד 3:00 ולכן אתה קם ב-13:00. 13:00!!! עם ילדה בת שףנתיים! איפה לטייל כמשפחה בשבת?! אתה אפילו לא מתיר לי לצאת מהעיר, כובל אותי לרצונותיך גם בשנתך. לעיתים תוהה מה היית עושה אם היינו נפרדים (לא מסוגלת לומר את המילה הזו שמתחילה ב-ג` וברבנות). היית מבין סוף סוף שנורא קשה לשלב עבודה ובית, שנורא קשה להיות עם ילדה חולה ולקום 10-20 פעמים בלילה ואח"כ לתפקד ושלא יבחינו בכך, היית מבין ששבת בבוקר צריך לקום ב-6:00-7:00 כי אלה השעות של הילדה, ואין לך אישה שמתפקדת על תקן אמא חד הורית כדי שתישן עד הצהריים. רוצה לסגור את העסק רק כדי להפסיק לריב איתך על כסף. שתפסיק לזלזל בי ובתרומתי לבית. כאילו רק כסף צריך בשביל לתפקד בבית. אתה לא מבין שצריך גם וגם? אם לא היה מי שיטפל בילדה, לא היית יכול להתפנות ולקדם את הקריירה שלך כל כך. אז למה אתה אומר לי מילים כמו: אנחנו לא ברי השוואה? זה מעליב, זה פוגע, וזה גורם לי לרצות לוותר על חלום העסק שלי, הנוחות שלו לטיפול בילדה רק כדי לסתום לך את הפה. תאמר מפונקת, אז תאמר. בוא נראה אותך מתפקד אחרי מחלה של הילדה בת למעלה משבוע, עם 6 לילות לבנים של קימה כל 30-45 דקות ואומר מפונקת. אם אהיה שכירה, לך ירד הלחץ הכלכלי, אבל לי יתווסף לחץ. עוד לחץ. נכון, המון נשים עושות את זה. אבל מי אמר שזה נכון? מי אמר שאם הייתה להן ברירה הן לא היו עושות זאת אחרת? חרא. אבל על מה אני מדברת בכלל? איך יהיו לנו ילדים, אם אני מספטמבר בלי גלולות, וכמות הפעמים שעשינו סקס עומדת על 2? עצוב? במיוחד לילד שעוד לא נולד. אני כבר אדישה. סאגת הסקס בינינו היא אישיו שלא הסכמת לטפל בו, ולכן הדרדר, הרוב באשמתי אבל גם באשמתך, למחוזות הנידחים של חוסר הקיום. חיה עם גבר, שקוראת לו בעלי, ורמת האינטרקציה שלי איתו במשך השבוע עומדת על 3/4 שעה ביום, שהן זמן טלוויזיה, כי הוא לא רוצה לדבר על עבודה, או שאני אדבר על עבודה, כי זה מזכיר לו עבודה. אז אנחנו מדברים על הילדה. רק על הילדה כמעט.מזל שיש ילדה. מעניין על מה דיברנו לפניה. וחברה שלי, בת 49, התגרשה אחרי 26 שנות נישואין. היא ידעה שתתגרש עוד לפני 7 שנים. גם אני העליתי את הרעיון. אמרתי, בשיחה שלצערי שיתפה את אימי בתקופה רגישה, שאני לא יודעת מה יהיה אחרי שלושה ילדים. ???!
