אנחנו מפחדים מהפחד
דבריו של ברק אינם דברים של מה בכך זו מהפכה. מ ה פ כ ה. (בה´ הידיעה ובמ´ המהפכה). חבל שלא הבחנתם בכך. אי אפשר לפטור את דבריו של ברק במשפט כמו: "שתי נקודות שבהן ברק צודק הן שאי אפשר לדבר עם ערפאת וגם ש . . ." העובדה שהתקשורת מתייחסת לכך בשוויון נפש איננה אומרת שגם אני צריך לאמר אמן. אני (כידוע למי שכבר יודע) יודע לחשוב לבד. אגב, זו דוגמה מצויינת לנורמות של התקשורת. ברק אמר משהו שהוא בסדר גודל מהפכני והתקשורת מתעלמת. הציבור הוא עדר, ואין לו ברירה אלא להתעלם גם כן, כך שדבריו של ברק כבר נעלמו וירדו מסדר היום. ---- ועכשיו להסברים: ברק ויתר על התקווה. אתם קולטים את זה? זה משהו תפיסתי. התקשורת לא מבינה בתפיסות. אם שרון אמר שערפאת לא רלוונטי וכל העולם כולל השמאלנים שלנו התרגשו וגעשו, גם ציחקקו, הרי שברק אומר את אותו הדבר בצורה אחרת: בצורה שמביעה מסקנות פנימיות שלנו מאשר הצהרתיות לעולם. עם ערפאת לא עושים שלום. נקודה. שני ראשי ממשלה ברצף חושבים אותו דבר (שלושה - אם נוסיף את ביבי). רק האינטלקטואליה שלנו (כולל התקשורת) עסוקה בלהתעקש בפתאטיות על התקווה. די לתקווה, הגיע זמן יאוש: עם ערפאת לא עושים שלום. ברק ויתר על התקווה !!!!! (ואנשים מתעלמים כאילו לא קרה כלום). והפתעה: הוא ויתר על התקווה ומתרחשת הפתעה מדהימה: זה לא אסון. זה בכלל לא אסון. בדיוק כפי שהיינו בפאניקה מהקרקוע של כבוד הצורר המוסלמי מן המיסה הנוצרית על ידי היהודים. אנחנו מפחדים מהפחד. אנחנו מפחדים מהפחד. אנחנו מפחדים מהפחד. ערפאת קורקע - והשמיים לא נפלו (הוא רק מתנצל למה הוא לא יכול לעצור את רוצחי זאבי וממשיך להשהות את הפיגועים). ברק ויתר על התקווה, והשמיים לא נפלו. האליטות (והתקשורת) מנסים להתעלם מכך, אבל זה לא משנה את העובדה שיש חיים גם אחרי הדברים שאנחנו כל כך מפחדים מהם. המסקנה לשמאל: צאו מהפאניקה, עזבו את ערפאת, ותרו על התקווה, תתיאשו, תחכו בסבלנות, השלום יגיע. וגם אם יתמהמה בוא יבוא. שלום לא עכשיו - שלום אחר כך. שלום בבוא זמנו. רק צאו מהפאניקה. ---- עניינית באשר להצעתו - אני תומך בה בפה מלא. גם אם אין בגדר פתרון מלא, יש בכך תועלת. גם בכך שהגדר תסמן גבול מדיני, גם זה לא אסון. שוב, לא צריך לפחד מהפחד. נעשה אנחנו את הצדדים החד צדדיים שלנו ושהם יקפצו. על איזה כיבוש יהיה להם לזעוק אז? (סלחו לי שאני לא מפרט, לדעתי זה שולי). ---- שרון, ברק ונתניהו - צוות מנצח. עם ישראל התברך בראשי ממשלה מעולים, מעולים. אנחנו לא יודעים להעריך אותם? ההיסטוריה תדע. ובינתיים, עד שההיסטוריה תאמר את דברה, אני כבר ערכתי את חשבון הנפש המתבקש.
דבריו של ברק אינם דברים של מה בכך זו מהפכה. מ ה פ כ ה. (בה´ הידיעה ובמ´ המהפכה). חבל שלא הבחנתם בכך. אי אפשר לפטור את דבריו של ברק במשפט כמו: "שתי נקודות שבהן ברק צודק הן שאי אפשר לדבר עם ערפאת וגם ש . . ." העובדה שהתקשורת מתייחסת לכך בשוויון נפש איננה אומרת שגם אני צריך לאמר אמן. אני (כידוע למי שכבר יודע) יודע לחשוב לבד. אגב, זו דוגמה מצויינת לנורמות של התקשורת. ברק אמר משהו שהוא בסדר גודל מהפכני והתקשורת מתעלמת. הציבור הוא עדר, ואין לו ברירה אלא להתעלם גם כן, כך שדבריו של ברק כבר נעלמו וירדו מסדר היום. ---- ועכשיו להסברים: ברק ויתר על התקווה. אתם קולטים את זה? זה משהו תפיסתי. התקשורת לא מבינה בתפיסות. אם שרון אמר שערפאת לא רלוונטי וכל העולם כולל השמאלנים שלנו התרגשו וגעשו, גם ציחקקו, הרי שברק אומר את אותו הדבר בצורה אחרת: בצורה שמביעה מסקנות פנימיות שלנו מאשר הצהרתיות לעולם. עם ערפאת לא עושים שלום. נקודה. שני ראשי ממשלה ברצף חושבים אותו דבר (שלושה - אם נוסיף את ביבי). רק האינטלקטואליה שלנו (כולל התקשורת) עסוקה בלהתעקש בפתאטיות על התקווה. די לתקווה, הגיע זמן יאוש: עם ערפאת לא עושים שלום. ברק ויתר על התקווה !!!!! (ואנשים מתעלמים כאילו לא קרה כלום). והפתעה: הוא ויתר על התקווה ומתרחשת הפתעה מדהימה: זה לא אסון. זה בכלל לא אסון. בדיוק כפי שהיינו בפאניקה מהקרקוע של כבוד הצורר המוסלמי מן המיסה הנוצרית על ידי היהודים. אנחנו מפחדים מהפחד. אנחנו מפחדים מהפחד. אנחנו מפחדים מהפחד. ערפאת קורקע - והשמיים לא נפלו (הוא רק מתנצל למה הוא לא יכול לעצור את רוצחי זאבי וממשיך להשהות את הפיגועים). ברק ויתר על התקווה, והשמיים לא נפלו. האליטות (והתקשורת) מנסים להתעלם מכך, אבל זה לא משנה את העובדה שיש חיים גם אחרי הדברים שאנחנו כל כך מפחדים מהם. המסקנה לשמאל: צאו מהפאניקה, עזבו את ערפאת, ותרו על התקווה, תתיאשו, תחכו בסבלנות, השלום יגיע. וגם אם יתמהמה בוא יבוא. שלום לא עכשיו - שלום אחר כך. שלום בבוא זמנו. רק צאו מהפאניקה. ---- עניינית באשר להצעתו - אני תומך בה בפה מלא. גם אם אין בגדר פתרון מלא, יש בכך תועלת. גם בכך שהגדר תסמן גבול מדיני, גם זה לא אסון. שוב, לא צריך לפחד מהפחד. נעשה אנחנו את הצדדים החד צדדיים שלנו ושהם יקפצו. על איזה כיבוש יהיה להם לזעוק אז? (סלחו לי שאני לא מפרט, לדעתי זה שולי). ---- שרון, ברק ונתניהו - צוות מנצח. עם ישראל התברך בראשי ממשלה מעולים, מעולים. אנחנו לא יודעים להעריך אותם? ההיסטוריה תדע. ובינתיים, עד שההיסטוריה תאמר את דברה, אני כבר ערכתי את חשבון הנפש המתבקש.
