אני מבינה את ההרגשה
וגם קצת מכירה אותה, אם כי לא מהמקום בו אני מטופלת עכשיו, אלא ממקום בו לשמחתי עשיתי טיפול אחד בלבד- ולשמחתי לא עוד, וזה לא היה בדרגות שאת מתארת. דומני שהמצב שאת מתארת הוא קצת קיצוני- ועל כן לא צריך לטאטא אותו אלא למצוא למי ולאן להעביר אותו הלאה. נכון שמחלקות של בתי חולים שואפות להגדיל את "לקוחותיהן", אבל עדיין ההתיחסות היא לא כלקוחות במגזר הפרטי- כי אחרי הכל זה בית חולים, עם המוני מטופלים, וזה בד"כ במגזר הציבורי. בבית החולים בו אני מטופלת עכשיו לא נתקלתי מעולם ביחס אותו תיארת, ההרגשה תמיד ביתית וחביבה ואני מרגישה חופשיה לשאול הכל- כמובן שיש רופאים שיש לי כימיה טובה יותר וכאלו שפחות. אשר לתיק עליו דובר- בכל פעם שאני יושבת וממתינה לבדיקות הדם אני מעיינת בתיק שלי- נראה לי לא יאומן שלא נותנים לך לעיין בתיק שתוכנו מלא בנתונים שהוצאו ישירות מדמך, מגופך! נכון שבכל מערכת קיים קצת ממה שתיארת- אבל לא עד כדי כך, וזאת להרגשתי, מתוך נסיוני כיום. יש לי הרגשה שבמקרה הנ"ל לעבור בית חולים דווקא כן יתן פיתרון- אבל קטונתי מליעץ. מקוה שדברים יזוזו, ויותר מזה- שלא תזדקקי לשירותי מחלקת פוריות כלשהי בשום בית חולים, מרב