אנחנו והם..

[Tonjin]

אנחנו והם..

כתבה קצת למטה איזבלה: "אתנוצטריות- ההרגשה המודעת או לא שמשותפת לנו כבני אנוש שהתרבות שלנו טובה יותר מאחרות." השאלה שלי לגבי המושג (בעיקר לגבי איך האנתרופולוגייה המודרנית תופסת אותו כיום, אך כמובן שכל Insight או הערה מעניית יתקבלו בברכה), האם זהו משהו שמובנה בתפיסת העולם של האינדיבידואל? האם כל אחד כחלק מתהליך החינוך מגבש גם אם באופן לא מודע את התפיסה שהתרבות שלו טובה יותר? מה בנוגע למהגרים אידיאולוגיים? לילדים שלהם?? האם נעשה איזשהו ניסיון להסביר על-פי התיאורייה הזו מדוע אנשים בגיל מסויים מתחילים בכל-זאת לחפש שורשים ומסורת גם אם בילו את רוב חייהם עד כה בניסיון להתחמק מהם? הציטוט המקורי במלואו: "תרבות היא התנייה, היא מהווה עבורנו משקפיים דרכם אנו חווים את העולם והיא מטווחת עבורנו מה יפה ומה מכוער, איכס או אהוד, טעים או דוחה. ככה גם לגבי אוכל. מילת המפתח פה היא אתנוצנטריות- ההרגשה המודעת או לא שמשותפת לנו כבני אנוש שהתרבות שלנו טובה יותר מאחרות."

 

[אההטשל]

ככלל וכפרט

ככלל נראה לי שאיזבלה צודקת, תראה כמה אומות יש בעולם שרואות עצמן כהטובות ביותר: יפן, צרפת הבירה התרבותית, בריטניה שכבשה את העולם, רוסיה, ארה"ב (god is at our side), סין - ג'ון גואו ארץ המרכז, ישראל עם הסגולה, הערבים נבחרי אללה וכך הלאה, ומי שהיום המציאות שלו לא מי יודע מה נתלה בהישגים שלו בתקופת האימפריה הרומית, אלכסנדר מוקדון, ג'ינג'יס חאן ומה לא. פעם שמעתי שגם בברזיל נהוג לומר משהו כמו O maior pais do mondo (הפורטוגזית שלי חלשה) וידעתם שיש בגרמניה אנשים שמאמינים שפרידריך ברברוסה עתיד לקום מקברו ולהוביל אותה לעתיד מזהיר חדש? (אני יודעת שהניא נאצים מתגעגעים למישהו אחר) ולצד זה יש אנשים רבים שהולכים נגד הזרם הזה ונהנים לראות את התרבות שלהם כהגרועה והנחותה ביותר שיש, כי לצד כל כלל יש גם פרט. יכול להיות שאלה שני מופעים של אותו דבר?

 

[Tonjin]

מסכים מאד עם שני המשפטים האחרונים

של ההודעה שלך.. אבל מה שעניין אותי במיוחד היתה השורה שאומרת שיכול להיות שאנחנו תופסים גם בצורה לא מודעת את התרבות שלנו כטובה יותר...

 

[טללי בוקר]

עניין מורכב

נראה לי שמצד אחד יש צורך אנושי רחב לחוש שאנחנו נמצאים בצד הטוב יותר, היפה יותר והחזק יותר, מין סוג של הגנה עצמית, שמירה על תחושת הערך העצמי, וזה ניכר לא רק בעניין "התרבות שלנו" אלא גם המדינה שלנו, נבחרת הכדורגל שלנו, העדה שלנו וכך הלאה. לצד זה ישנו גם עניין הביטול העצמי, אם אי אפשר יותר לחיות באשליות של הכי טובים אז שומרים על יחוד ומקום באור הזרקורים בעזרת הצד השני של המטבע: אנחנו הכי גרועים, הכי דוחפים בתור, בעלי הטעם הגרוע ביותר והשירות הגרוע ביותר, כי להיות בינוני אי שם באמצע זה יותר גרוע מאשר להיות באיזושהי קיצוניות בעל יחוד. ואני לא מדבר רק על ישראל.

 

[איזבלה גרדנר]

חד משמעית כן

אינך יכול לבחון תרבויות אחרות אלא דרך משקפי התרבות שלך. כמובן שככל שתהיה יותר מיומן ומודע ככה תוכל להיות פחות אתנוצנטרי אבל לא לגמרי. התהליך בו לומד אדם להיות חבר בחברה- תהליך הכולל למידת שפה, תרבות והתנהגות - כולל גם הרגלי נקיון- נקרא חיברות (סוציאליזציה) ונעשה בגיל הרך. מעבר מתרבות לתרבות כמו הגירה או חזרה בתשובה.שאלה נקרא חיברות מחדש (רה סוציאליזציה) ואינו טבעי, קל או מושלך כמו תהליך הסוציאליזציה שעובר הילד.

 

[Tonjin]

במידה מסוימת זה ברור...

קצת כמו אדוארד קאר ששינה את הגישה לחקר ההיסטוריה כשהצביע לראשונה על כך שאנו יכולים לתפוס אותה רק דרך המשקפיים שלנו... אבל בהיסטוריה זה די ברור שאנחנו 'אסירים' של תקופתנו ואין דרך לחמוק מזה, האם באנתרופולגייה המצב כ"כ ברור?? הגירה ו/או לימודים גבוהים במדינה אחרת נפוצים מתמיד, הערים הגדולות בינלאומיות מתמיד, החלוקה למגזרים נעשית פחות ופחות על בסיס אתני ויותר לפי לייף-סטייל, הכנסה או תחומי עניין והעולם נעשה קטן מתמיד... האם יש דוגמאות למחקרים שנעשו על אוכלוסיות זהות בידי חוקרים עם רקע-תרבותי שונה? האם יש הבדלים ברורים במסקנות? ועוד שאלה, האם מישהו ניסח 'מוקשים' ברורים להמנע מהם במחקר אנתרופולוגי או שהניסיון לדוגמא להשאר אובייטיבי הוא משהו שרק 'מרחף ברקע'?

 

[איזבלה גרדנר]

רפלקסיביות

הפוסטמודרניזם שיתק גם את האנתרופולוגיה למשך זמן מה: כיצד יכול גבר לבן, מערבי, לומר משהו בעל ערך על תרבויות אחרות? הרי הוא רואה הכל מבעד למשקפי הג'נדר/מעמד/תרבות שלו. הפתרון היה ברפלקסיביות או במלים אחרות המודעות לתפיסת העולם שלנו. האנתרופולוגים אותם פגשתי מגדירים את עצמם באופן ברור מול אוכלוסית הנחקרים: מה מושך אותם, מה דוחה, למה הם שם והם כותבים על זה באופן גלוי. כשאנתרופולוג ישראלי, למשל, חקר את גוש אמונים- בין השאר ע"י כך שהתנדב להיות נהגו הפרטי של לוינגר- הוא ציין בספרו עד כמה נרתע מאנשים אלה. האינפורמציה הזאת משרתת אותנו הקוראים כי נוכל להביט במחקר בעיניים ביקורתיות כי אנו יודעים איפה עומד החוקר. האנתרופולוגיה הטובה ביותר נעשת בידי זר מודע- אחד שמכיר את החברה אך אינו חלק ממנה. למרבה הצער מחוסר תקציבים ושאפתנות האנתרופולוגים הישראלים בד"כ חוקרים את החברה הישראלית עם גיחות לכיוון הערבים, בדואים, חרדים, אתיופים, רוסים, צבא ואפילו רמת אביב ג'. כשאנתרופולוג חוקר את החברה שלו זה מעלה בעיתיות מסוג שונה, כולל ניכור מסוים. אגב, הגירה אינה תופעה מודרנית, ככה גם האתנוצנטריות ולדוגמה קיצונית: הטרוריסטים של 11 בספטמבר היו דווקא אלה שנחשפו ממקור ראשון לתרבות המערב. חוסר הבנתם את מה שראו ואתנוצנטריות מופרזת הובילו בסופו של דבר לטרגדיה.

 

[Tonjin]

הדוגמא אולי קיצונית, אבל אולי רק

בגלל ציר-הזמן, 11.9 בספר שלי אכן התרחש בתקופה המודרנית..

 

[אלי ו.]

מענין, אבל

איך אנתרופולוג שיש לו רתיעה ממושא המחקר שלו מסוגל בכלל להבין לעומק את החברה אותה הוא חוקר? יצא לי לקרוא על תרבויות רחוקות ממני ועל אנשים שכעקרון אני מאוד נרתע ממעשיהם, למרות זאת מאוד השתדלתי להבין את הלך הרוח שלהם ולא להכנס לשיפוטיות בזמן הקריאה עצמה פשוט כדי להבין. כשאנתרופולוג כותב שהוא נרתע מהאנשים אותם הוא חוקר ממילא המחקר שלו בעייתי וקשה יהיה ללמוד על אותם אנשים.

 

[איזבלה גרדנר]

הזדהות

נכון. בד"כ אנתרופולוגים מזדהים- אפילו מאוד- עם מושא המחקר שלהם. אבל אם חובה להזדהות מי יחקור רוצחים? וטרוריסטים? צריך לנסות להבין עד כמה שאפשר אבל לפעמים הזדהות היא דבר בעיתי- ואני אפילו לא נכנסת לבעיות אתיות כמו מה קורה שאנתרופולוג שחוקר כנופיה שומע על תוכניות לביצוע פשע.