האמת, אחרי הרבה מחשבה
במשך הרבה שנים, במצבים מסויימים קשה לי לקרוא לזה "בזבוז" או "פספוס", כי כן, אולי פספסת חיים אחרים, שאת גם לא יודעת איך בדיוק הם היו יכולים להיות, וגם אני בדיוק 7 שנים בחרא ובהרבה סוגים של חרא, אבל לפעמים כשאני שמה לרגע את הסבל על "השתק", אני מצליחה לחשוב על הדברים האחרים שהרווחתי בשנים האלה, שאולי לא הייתי מרוויחה אותם בחיים "נורמטיביים". את חושבת לפעמים שהרווחת בשנים האלה דברים כמו ניסיון חיים, חוכמת חיים, גיבוש אופי, אישיות ואידיאולוגיות, אפשרות להבין ולעזור לאחרות, ואפילו חברות לעת צרה...?
ואת יודעת, אולי שמעת על המחקר הזה על דיכאון (אני יודעת שזה לא בדיוק האישיו שלך, אבל זה די דומה), שאנשים שחלו בדיכאון ויצאו ממנו, חיים חיים הרבה יותר טובים מחיים של אנשים שמעולם לא היו בדיכאון?
בדר"כ כשאנשים מקבלים לידיים שלהם דבר טוב מבלי שהתאמצו בשבילו, זה ממש נחמד להם, והם מבסוטים, אבל אנשים שמקבלים את זה אחרי שעבדו בשבילו, שהתאמצו בשבילו, מעריכים את הדבר הזה הרבה יותר, זה לא נראה להם מובן מאליו, וכשדברים לא נראים מובנים מאליהם, נהנים מהם הרבה יותר.
(ואת יודעת פחות או יותר באיזה מצב אני ושאני לא בדיוק הטיפוס הכי אופטימי בעולם, אבל אלה דברים שבאמת קיימים, אי שם, גם אם קשה לחשוב עליהם, לפעמים, רוב הזמן, אבל קיים.)
(
)
