אפס שתיים1
New member
אנוס קצת אחר...
הוא גדל במשפחה מסורתית בה הלכו לכדורגל אחרי בית הכנסת והקידוש בשבת אבללא בישלו בשבת. למד בממלכתי דתי והתגייס לצבא. עם השחרור, התגייס לשב"ס ועשה קריירה. אבל השנים חלפו והוא חווה אי אלו משברים אישיים שגרמו לו להתחרד, לגדל זקן, כיפה שחורה וחליפה אשכנזית, למרות מוצאו התימני. כשנישא לאשכנזיה חוזרת בתשובה המשיכה ההתחרדות, הוא עזב את מקום עבודתו הבטוח והחילוני והלך ללמוד בכולל. הוא רכש דירה באחד הריכוזים החרדים בבני ברק והחל לתפקד כאב במשרה מלאה ל-8 ילדיו שנולדו בהפרשים קטנים זה מזו.
ומאז עברו שנים. בנו בתו הבכורה, צעירה בת 20 נישאה זה עתה והוא נמצא במקום בו כלום לא טוב לו. הדאגות הכלכליות מתישות אותו, הגרושים שמקבלים מהכולל אינם מספיקים לפרנסת המשפחה ועוד תמיכה בבת הגדולה שנשואה ל...אברך שאין לו דרך להתפרנס בכבוד. הילדים שעומדים בתור לא מקלים על הלחץ, כלחתונה עולה כסף, הרבה כסף, שאין לו. את הפיצויים מהשב"ס הוא השקיע בדירת מגוריו.
והוא מתגעגע לשיח החופשי, מתגעגע ליום הזכרון, ליום העצמאות, לשמחה ולצחוק. הוא מתגעגע להאזנה החופשית לרדיו, לקרוא עיתון, מתגעגע לחוף הים ולטייל סתם, להנאתו. ילדיו אפילו לא מודעים להיסטוריה שלו ובוודאי לא לכלא הרגשי בו הוא כלוא.
הוא יהודי מאמין ודתי, אוהב את הלימוד, אוהב את השירה בשבת, המסורת, בית הכנסת ואת התורה, אבל המקום אליו הגיע הוא לא המקום אליו תיכנן להגיע, אשתו סחבה, הילדים שגדלו במוסדות חרדים גררו וכך הוא מביט על עצמו בראי, רואה את הקמטים במקומות בהם הזקן לא מכסה ומרגיש גולה בתוך גופו...
וביום עצמאות קשה לו... גם ביום הזכרון. הרבה חברים שלו נפלו, הזכרונות מציפים ואין לו איש מסביב לחלוק את זה עמם... הקושי שלו לשמוע את שליח הציבור אומר תחנון ביום העצמאות, היום הזה שמסביבו רגיל לגמרי אבל לא אצלו, בתוכו...
ואין שום דרך לשנות. מזה כמה שנים שהוא מנסה לשכנע את אשתו למכור את הדירה בבני ברק ולעבור למקום אחר, קצת פחות חונק, היא מסרבת. הוא מתפלל שעכשיו, שהמצוקה הכלכלית גוברת, אולי היא תתרצה...
להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים
חג שמח!!!!!
הוא גדל במשפחה מסורתית בה הלכו לכדורגל אחרי בית הכנסת והקידוש בשבת אבללא בישלו בשבת. למד בממלכתי דתי והתגייס לצבא. עם השחרור, התגייס לשב"ס ועשה קריירה. אבל השנים חלפו והוא חווה אי אלו משברים אישיים שגרמו לו להתחרד, לגדל זקן, כיפה שחורה וחליפה אשכנזית, למרות מוצאו התימני. כשנישא לאשכנזיה חוזרת בתשובה המשיכה ההתחרדות, הוא עזב את מקום עבודתו הבטוח והחילוני והלך ללמוד בכולל. הוא רכש דירה באחד הריכוזים החרדים בבני ברק והחל לתפקד כאב במשרה מלאה ל-8 ילדיו שנולדו בהפרשים קטנים זה מזו.
ומאז עברו שנים. בנו בתו הבכורה, צעירה בת 20 נישאה זה עתה והוא נמצא במקום בו כלום לא טוב לו. הדאגות הכלכליות מתישות אותו, הגרושים שמקבלים מהכולל אינם מספיקים לפרנסת המשפחה ועוד תמיכה בבת הגדולה שנשואה ל...אברך שאין לו דרך להתפרנס בכבוד. הילדים שעומדים בתור לא מקלים על הלחץ, כלחתונה עולה כסף, הרבה כסף, שאין לו. את הפיצויים מהשב"ס הוא השקיע בדירת מגוריו.
והוא מתגעגע לשיח החופשי, מתגעגע ליום הזכרון, ליום העצמאות, לשמחה ולצחוק. הוא מתגעגע להאזנה החופשית לרדיו, לקרוא עיתון, מתגעגע לחוף הים ולטייל סתם, להנאתו. ילדיו אפילו לא מודעים להיסטוריה שלו ובוודאי לא לכלא הרגשי בו הוא כלוא.
הוא יהודי מאמין ודתי, אוהב את הלימוד, אוהב את השירה בשבת, המסורת, בית הכנסת ואת התורה, אבל המקום אליו הגיע הוא לא המקום אליו תיכנן להגיע, אשתו סחבה, הילדים שגדלו במוסדות חרדים גררו וכך הוא מביט על עצמו בראי, רואה את הקמטים במקומות בהם הזקן לא מכסה ומרגיש גולה בתוך גופו...
וביום עצמאות קשה לו... גם ביום הזכרון. הרבה חברים שלו נפלו, הזכרונות מציפים ואין לו איש מסביב לחלוק את זה עמם... הקושי שלו לשמוע את שליח הציבור אומר תחנון ביום העצמאות, היום הזה שמסביבו רגיל לגמרי אבל לא אצלו, בתוכו...
ואין שום דרך לשנות. מזה כמה שנים שהוא מנסה לשכנע את אשתו למכור את הדירה בבני ברק ולעבור למקום אחר, קצת פחות חונק, היא מסרבת. הוא מתפלל שעכשיו, שהמצוקה הכלכלית גוברת, אולי היא תתרצה...
להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים
חג שמח!!!!!