אנוסים לאהבה
האם אצל החרדים יש בכלל חיי אהבה? הרי אצל רוב החרדים האשה היא ההתנסות הראשונה שלהם, הם מעולם לא פיתחו רגשות של זוגיות זולת מאל האקסית הראשונה שלהם, שגם את זה הם עשו ביעילות אחרי שתי מפגשים פלוס מינוס רווים להפליא בהגיגים יהודיים, עם הרבה העמדת פנים של תמים או תמימה מלא צביעות ודו פרצופיות, ויאלה... חתונה וילדים. האם אתה באמת אוהב אותה? אולי זה רק נדמה לך שאתה אוהב אותה? אולי אתה טועה כי מעולם לא חוית משהו יותר עוצמתי? אולי אתה אנוס לאהוב כי אין לך אחרת? כי יש לכם ילדים משותפים? כי אתם פוחדים מהסטיגמה של גירושין כמו מאש? כי זה יזיק לשידוכין של הילדים? כי ההורים שלכם לא בנוים לטרגדיה הזאת? כי הרב או האדמו"ר לוחצים? כי טכנית אתם בסך הכל מסתדרים ואין לכם נימוק אמיתי ומשכנע להסביר את זה? ועוד מאה ואלף תירוצים שיסדרו לכם את החיים כשאיפת הוריכם ומוראיכם... דעתי האישית בענין היא, שאצל רוב החרדים אין חיי אהבה אמיתיים מהסיבות שאמנה בשורות הבאות: השחיקה מהמעמסה היומיומית מכהה את הרגשות, העייפות והכבדות רבה מאוד. הקונפליקט טמון בכך - שעול הפרנסה וגידול הילדים פוגעים בזוגיות מחד, אבל מאידך דוקא הם הילדים מחברים בהוה, והגשמת דור העתיד להבא, וזה מה שנותן תמריץ וכח להמשך. נמצא שהציר המרכזי שעליו מושתת הזוגיות נסוב אודות הילדים, כמו מפעל ליצור מתכות שעסוקים בה מבוקר ועד ערב (ועד בכלל) העיקר שלילדים יהיה טוב, וכשהילדים עומדים ברקע, ובפרט אם יש חלילה לא עלינו בעיות, למי בכלל יש כבר זמן לחשוב על הבן זוג, והזוגיות תופס מקום שולי וזניח ביותר לעומת ההתעסקות בשאר צורכי הבית. לדעת רבים מהם אין בכלל צורך לחשוב על הבן זוג, כי לפי ראייתם הכל סוגה בשושנים, או שזה מתוך "הַשְׁקָפֶה" לא להתעסק עם הטפל, ואם זה מחוסר מודעות לנושא חשוב זה. במגזר זה שהשובניזם שולט בכל מערכת הזוגית עד המקומות האינטימיים ביותר, הן מצד ההלכה, והן מצד המנטליות וההתנהלות החברתית. הגבר הוא השולט אוטומטית, הוא מחליט וקובע מי למה איך ולאן, וגם אם האישה היא המפרנסת עדיין יש לגבר את זכות העליונות כי הוא חשוב יותר ממנה, ואיזו היא אשה כשרה העושה רצון בעלה. ואם האשה תהיה קצת פחות פראיירית ותנסה להרים ראש מיד היא תהפוך "לקלאפטע" בזויה ולעולם לא תזכה לאף גיבוי. ויש גם חוסר מודעות משוע לנושא זה, מצד הסגירות והצימצום, לא מדברים על זה, לא מתעסקים בזה, אין מודל לחיקוי כי הכל מודחק ומוחבא, אין שום ספרות חרדית שעוסקת בזה, אין כתבות או מאמרים שמקדשים את הנושא, את המושג "אהבה" החליף המושג "שלום בית", והמרחק בין שני המונחים רב מאוד. הסדר יום של החרדי מן השורה עמוס לעייפה. שלשה סדרים בכולל, ואם נותרו לך כמה חלונות של זמן הרי שקודם כל צריכים לנצלם למנחה או מעריב, בדרך כלל זה כולל גם עדכונים חמים של המקוה נייעס בנעשה ונשמע בכל קהילות הקודש, מה לעשות והויי הקהילה פרים ורבים כמו דגים בים, ואם תבחר שלא להתעדכן אתה פשוט לא תהיה בענינים. בשלהי הערב צריך בדרך כלל לרוץ ולהספיק עוד כמה שמחות בר מצוות וחתונות וכד', וכשסוף סוף הבעל חוזר הביתה, עיניו כבר טרוטות מעייפות ובתוך שניות הוא צונח למיטה ושוקע לו בשינה עמוקה. המושג פנאי ובילוי פשוט לא קיים, זה דבר שלילי שעליו מושתת יסודות החינוך, המשפטים שכל כך אהובים ושגורים בפה של ההורים לילדים שמבקשים לצאת הם – "אשרי יושבי ביתך" או "ולמתים חופשי". ואם כבר שוקלים ברצינות לצאת לאן שהוא אז כמובן שלמחיר יש שיקול מכריע, ואם האתר מחלל שבת או שיש חלילה בעיה של צניעות מיד התוכניות יורדות מעל הפרק, ואם בכל זאת כבר יוצאים אז עדיף שיהיה לקברי צדיקים בצפון הארץ, מצוידים בקרקרים ובמשקה קל תפוזים (לך תדע איזה הכשר יש למסעדות על אם הדרך ועד כמה אפשר לסמוך על הבעלים), וכמעט שכחתי לצרף את הספר תהילים נרות נשמה וחבילת טישיו. טיול לחו"ל זה כבר עבירה של ממש. המושג אישה נתפס אצל החרדים כאובייקט מיני ותו לא, בגלל ההפרדה הקיצונית בין שני המינים, בגלל החינוך הקיצוני החל מגיל הרך, הלימוד מתוך ספרי הקודש ובעל פה שאסור להסתכל על אשה כי היא מעוררת הרהורים רעים מסמא את העינים ואוטמת ומטמטמת את הלב. במערכות החינוך גם מדלגים על פסוקים בתורה, קטעים ברש"י, מדלגים על קטעים במשנה ובגמרא העוסקים בנושאים שבינו לבינה, מצנזרים ידיעות בחדשות, יש דברים שלא מדברים עליהם. הסלידה מהאשה היא כמו מאש. המאבקים ההפגנות מחאות ופשקוילים שכל כך ממלאים את הרחוב, עד כמה הנושא של צניעות יש בה כדי להצית אש ולהבעיר את הקהילה, כל הדברים האלה משפיעים וחודרים עמוק אל הלב. הצמיחה וההתבגרות בחברה שיש בה הפרדה מוחלטת בלי שום קירבה והתערות בין שני המינים ולו גם בדיבור, והחשיפה הראשונה למין השני מתחיל רק עם החתונה, זה גורם לכך שלגבר יש סלידה מסויימת מנקבה, כמובן שלאורך חיים כזו יש השפעה רבה על הקשר שבין הגבר והאשה להעתיד, הזוגיות נתפסת כטכנית בלבד כדי להקים משפחה ולהגשים את היעוד שבגינה בנו לעולם, המגע הראשוני בין שני המינים היא בדרך מינית כשסדרת שיעורים ארוכה של הדרכה מקדימה את הרגע המיוחל, וגם זה עוד גם נקרא מצוה עם מלאי הלכות ומגבלות. ובתווך אין את ההנאה הבסיסית בניהול דו שיח מיודד וחברי, אין את ההנאה מסתם לבלות ולהעביר את הזמן ביחד אלא אם כן בסופו של דבר זה יגמר בסקס (אני מתאר לעצמי שהרבה זוגות חרדים לא יוצאים ומבלים ביחד כלל וכלל באותם ימים שהאשה מדממת אלא רק מתי שהיא מותרת, פשוט כי הם לא רואים טעם או הנאה כולשהו בזה). טרוטות מהעייפות (תסלחו לי על האריכות והחפירה, פשוט לא מצאתי דרך אחרת להעביר את המילים, ואם הגעתם עד פה אז שתדעו שאתם כבר עומדים לסיים, ותודה רבה לכם על כך. לשון זכר ונקבה משתנים מנושא לנושא אך הם נכונים לשני המינים גם יחד. אני יודע שיש כמה נקודות שהקצנתי בהם וזה מאוד אינדבנדואלי בין חוג ועדה, אך ניסיתי לתת מבט כולל ופסיפס של התרחשויות כדי לקבל תמונה כוללת של חברה רבת גוונים שהאקטביזם שולט שם בכל, וכמובן שכל אחד ואחת יקח או תיקח את המילים בפרופורציה הראויה, ותן לחכם ויחכם עוד)
האם אצל החרדים יש בכלל חיי אהבה? הרי אצל רוב החרדים האשה היא ההתנסות הראשונה שלהם, הם מעולם לא פיתחו רגשות של זוגיות זולת מאל האקסית הראשונה שלהם, שגם את זה הם עשו ביעילות אחרי שתי מפגשים פלוס מינוס רווים להפליא בהגיגים יהודיים, עם הרבה העמדת פנים של תמים או תמימה מלא צביעות ודו פרצופיות, ויאלה... חתונה וילדים. האם אתה באמת אוהב אותה? אולי זה רק נדמה לך שאתה אוהב אותה? אולי אתה טועה כי מעולם לא חוית משהו יותר עוצמתי? אולי אתה אנוס לאהוב כי אין לך אחרת? כי יש לכם ילדים משותפים? כי אתם פוחדים מהסטיגמה של גירושין כמו מאש? כי זה יזיק לשידוכין של הילדים? כי ההורים שלכם לא בנוים לטרגדיה הזאת? כי הרב או האדמו"ר לוחצים? כי טכנית אתם בסך הכל מסתדרים ואין לכם נימוק אמיתי ומשכנע להסביר את זה? ועוד מאה ואלף תירוצים שיסדרו לכם את החיים כשאיפת הוריכם ומוראיכם... דעתי האישית בענין היא, שאצל רוב החרדים אין חיי אהבה אמיתיים מהסיבות שאמנה בשורות הבאות: השחיקה מהמעמסה היומיומית מכהה את הרגשות, העייפות והכבדות רבה מאוד. הקונפליקט טמון בכך - שעול הפרנסה וגידול הילדים פוגעים בזוגיות מחד, אבל מאידך דוקא הם הילדים מחברים בהוה, והגשמת דור העתיד להבא, וזה מה שנותן תמריץ וכח להמשך. נמצא שהציר המרכזי שעליו מושתת הזוגיות נסוב אודות הילדים, כמו מפעל ליצור מתכות שעסוקים בה מבוקר ועד ערב (ועד בכלל) העיקר שלילדים יהיה טוב, וכשהילדים עומדים ברקע, ובפרט אם יש חלילה לא עלינו בעיות, למי בכלל יש כבר זמן לחשוב על הבן זוג, והזוגיות תופס מקום שולי וזניח ביותר לעומת ההתעסקות בשאר צורכי הבית. לדעת רבים מהם אין בכלל צורך לחשוב על הבן זוג, כי לפי ראייתם הכל סוגה בשושנים, או שזה מתוך "הַשְׁקָפֶה" לא להתעסק עם הטפל, ואם זה מחוסר מודעות לנושא חשוב זה. במגזר זה שהשובניזם שולט בכל מערכת הזוגית עד המקומות האינטימיים ביותר, הן מצד ההלכה, והן מצד המנטליות וההתנהלות החברתית. הגבר הוא השולט אוטומטית, הוא מחליט וקובע מי למה איך ולאן, וגם אם האישה היא המפרנסת עדיין יש לגבר את זכות העליונות כי הוא חשוב יותר ממנה, ואיזו היא אשה כשרה העושה רצון בעלה. ואם האשה תהיה קצת פחות פראיירית ותנסה להרים ראש מיד היא תהפוך "לקלאפטע" בזויה ולעולם לא תזכה לאף גיבוי. ויש גם חוסר מודעות משוע לנושא זה, מצד הסגירות והצימצום, לא מדברים על זה, לא מתעסקים בזה, אין מודל לחיקוי כי הכל מודחק ומוחבא, אין שום ספרות חרדית שעוסקת בזה, אין כתבות או מאמרים שמקדשים את הנושא, את המושג "אהבה" החליף המושג "שלום בית", והמרחק בין שני המונחים רב מאוד. הסדר יום של החרדי מן השורה עמוס לעייפה. שלשה סדרים בכולל, ואם נותרו לך כמה חלונות של זמן הרי שקודם כל צריכים לנצלם למנחה או מעריב, בדרך כלל זה כולל גם עדכונים חמים של המקוה נייעס בנעשה ונשמע בכל קהילות הקודש, מה לעשות והויי הקהילה פרים ורבים כמו דגים בים, ואם תבחר שלא להתעדכן אתה פשוט לא תהיה בענינים. בשלהי הערב צריך בדרך כלל לרוץ ולהספיק עוד כמה שמחות בר מצוות וחתונות וכד', וכשסוף סוף הבעל חוזר הביתה, עיניו כבר טרוטות מעייפות ובתוך שניות הוא צונח למיטה ושוקע לו בשינה עמוקה. המושג פנאי ובילוי פשוט לא קיים, זה דבר שלילי שעליו מושתת יסודות החינוך, המשפטים שכל כך אהובים ושגורים בפה של ההורים לילדים שמבקשים לצאת הם – "אשרי יושבי ביתך" או "ולמתים חופשי". ואם כבר שוקלים ברצינות לצאת לאן שהוא אז כמובן שלמחיר יש שיקול מכריע, ואם האתר מחלל שבת או שיש חלילה בעיה של צניעות מיד התוכניות יורדות מעל הפרק, ואם בכל זאת כבר יוצאים אז עדיף שיהיה לקברי צדיקים בצפון הארץ, מצוידים בקרקרים ובמשקה קל תפוזים (לך תדע איזה הכשר יש למסעדות על אם הדרך ועד כמה אפשר לסמוך על הבעלים), וכמעט שכחתי לצרף את הספר תהילים נרות נשמה וחבילת טישיו. טיול לחו"ל זה כבר עבירה של ממש. המושג אישה נתפס אצל החרדים כאובייקט מיני ותו לא, בגלל ההפרדה הקיצונית בין שני המינים, בגלל החינוך הקיצוני החל מגיל הרך, הלימוד מתוך ספרי הקודש ובעל פה שאסור להסתכל על אשה כי היא מעוררת הרהורים רעים מסמא את העינים ואוטמת ומטמטמת את הלב. במערכות החינוך גם מדלגים על פסוקים בתורה, קטעים ברש"י, מדלגים על קטעים במשנה ובגמרא העוסקים בנושאים שבינו לבינה, מצנזרים ידיעות בחדשות, יש דברים שלא מדברים עליהם. הסלידה מהאשה היא כמו מאש. המאבקים ההפגנות מחאות ופשקוילים שכל כך ממלאים את הרחוב, עד כמה הנושא של צניעות יש בה כדי להצית אש ולהבעיר את הקהילה, כל הדברים האלה משפיעים וחודרים עמוק אל הלב. הצמיחה וההתבגרות בחברה שיש בה הפרדה מוחלטת בלי שום קירבה והתערות בין שני המינים ולו גם בדיבור, והחשיפה הראשונה למין השני מתחיל רק עם החתונה, זה גורם לכך שלגבר יש סלידה מסויימת מנקבה, כמובן שלאורך חיים כזו יש השפעה רבה על הקשר שבין הגבר והאשה להעתיד, הזוגיות נתפסת כטכנית בלבד כדי להקים משפחה ולהגשים את היעוד שבגינה בנו לעולם, המגע הראשוני בין שני המינים היא בדרך מינית כשסדרת שיעורים ארוכה של הדרכה מקדימה את הרגע המיוחל, וגם זה עוד גם נקרא מצוה עם מלאי הלכות ומגבלות. ובתווך אין את ההנאה הבסיסית בניהול דו שיח מיודד וחברי, אין את ההנאה מסתם לבלות ולהעביר את הזמן ביחד אלא אם כן בסופו של דבר זה יגמר בסקס (אני מתאר לעצמי שהרבה זוגות חרדים לא יוצאים ומבלים ביחד כלל וכלל באותם ימים שהאשה מדממת אלא רק מתי שהיא מותרת, פשוט כי הם לא רואים טעם או הנאה כולשהו בזה). טרוטות מהעייפות (תסלחו לי על האריכות והחפירה, פשוט לא מצאתי דרך אחרת להעביר את המילים, ואם הגעתם עד פה אז שתדעו שאתם כבר עומדים לסיים, ותודה רבה לכם על כך. לשון זכר ונקבה משתנים מנושא לנושא אך הם נכונים לשני המינים גם יחד. אני יודע שיש כמה נקודות שהקצנתי בהם וזה מאוד אינדבנדואלי בין חוג ועדה, אך ניסיתי לתת מבט כולל ופסיפס של התרחשויות כדי לקבל תמונה כוללת של חברה רבת גוונים שהאקטביזם שולט שם בכל, וכמובן שכל אחד ואחת יקח או תיקח את המילים בפרופורציה הראויה, ותן לחכם ויחכם עוד)
