אנוסים לאהבה

עץ שתול

New member
אנוסים לאהבה

האם אצל החרדים יש בכלל חיי אהבה? הרי אצל רוב החרדים האשה היא ההתנסות הראשונה שלהם, הם מעולם לא פיתחו רגשות של זוגיות זולת מאל האקסית הראשונה שלהם, שגם את זה הם עשו ביעילות אחרי שתי מפגשים פלוס מינוס רווים להפליא בהגיגים יהודיים, עם הרבה העמדת פנים של תמים או תמימה מלא צביעות ודו פרצופיות, ויאלה... חתונה וילדים. האם אתה באמת אוהב אותה? אולי זה רק נדמה לך שאתה אוהב אותה? אולי אתה טועה כי מעולם לא חוית משהו יותר עוצמתי? אולי אתה אנוס לאהוב כי אין לך אחרת? כי יש לכם ילדים משותפים? כי אתם פוחדים מהסטיגמה של גירושין כמו מאש? כי זה יזיק לשידוכין של הילדים? כי ההורים שלכם לא בנוים לטרגדיה הזאת? כי הרב או האדמו"ר לוחצים? כי טכנית אתם בסך הכל מסתדרים ואין לכם נימוק אמיתי ומשכנע להסביר את זה? ועוד מאה ואלף תירוצים שיסדרו לכם את החיים כשאיפת הוריכם ומוראיכם... דעתי האישית בענין היא, שאצל רוב החרדים אין חיי אהבה אמיתיים מהסיבות שאמנה בשורות הבאות: השחיקה מהמעמסה היומיומית מכהה את הרגשות, העייפות והכבדות רבה מאוד. הקונפליקט טמון בכך - שעול הפרנסה וגידול הילדים פוגעים בזוגיות מחד, אבל מאידך דוקא הם הילדים מחברים בהוה, והגשמת דור העתיד להבא, וזה מה שנותן תמריץ וכח להמשך. נמצא שהציר המרכזי שעליו מושתת הזוגיות נסוב אודות הילדים, כמו מפעל ליצור מתכות שעסוקים בה מבוקר ועד ערב (ועד בכלל) העיקר שלילדים יהיה טוב, וכשהילדים עומדים ברקע, ובפרט אם יש חלילה לא עלינו בעיות, למי בכלל יש כבר זמן לחשוב על הבן זוג, והזוגיות תופס מקום שולי וזניח ביותר לעומת ההתעסקות בשאר צורכי הבית. לדעת רבים מהם אין בכלל צורך לחשוב על הבן זוג, כי לפי ראייתם הכל סוגה בשושנים, או שזה מתוך "הַשְׁקָפֶה" לא להתעסק עם הטפל, ואם זה מחוסר מודעות לנושא חשוב זה. במגזר זה שהשובניזם שולט בכל מערכת הזוגית עד המקומות האינטימיים ביותר, הן מצד ההלכה, והן מצד המנטליות וההתנהלות החברתית. הגבר הוא השולט אוטומטית, הוא מחליט וקובע מי למה איך ולאן, וגם אם האישה היא המפרנסת עדיין יש לגבר את זכות העליונות כי הוא חשוב יותר ממנה, ואיזו היא אשה כשרה העושה רצון בעלה. ואם האשה תהיה קצת פחות פראיירית ותנסה להרים ראש מיד היא תהפוך "לקלאפטע" בזויה ולעולם לא תזכה לאף גיבוי. ויש גם חוסר מודעות משוע לנושא זה, מצד הסגירות והצימצום, לא מדברים על זה, לא מתעסקים בזה, אין מודל לחיקוי כי הכל מודחק ומוחבא, אין שום ספרות חרדית שעוסקת בזה, אין כתבות או מאמרים שמקדשים את הנושא, את המושג "אהבה" החליף המושג "שלום בית", והמרחק בין שני המונחים רב מאוד. הסדר יום של החרדי מן השורה עמוס לעייפה. שלשה סדרים בכולל, ואם נותרו לך כמה חלונות של זמן הרי שקודם כל צריכים לנצלם למנחה או מעריב, בדרך כלל זה כולל גם עדכונים חמים של המקוה נייעס בנעשה ונשמע בכל קהילות הקודש, מה לעשות והויי הקהילה פרים ורבים כמו דגים בים, ואם תבחר שלא להתעדכן אתה פשוט לא תהיה בענינים. בשלהי הערב צריך בדרך כלל לרוץ ולהספיק עוד כמה שמחות בר מצוות וחתונות וכד', וכשסוף סוף הבעל חוזר הביתה, עיניו כבר טרוטות מעייפות ובתוך שניות הוא צונח למיטה ושוקע לו בשינה עמוקה. המושג פנאי ובילוי פשוט לא קיים, זה דבר שלילי שעליו מושתת יסודות החינוך, המשפטים שכל כך אהובים ושגורים בפה של ההורים לילדים שמבקשים לצאת הם – "אשרי יושבי ביתך" או "ולמתים חופשי". ואם כבר שוקלים ברצינות לצאת לאן שהוא אז כמובן שלמחיר יש שיקול מכריע, ואם האתר מחלל שבת או שיש חלילה בעיה של צניעות מיד התוכניות יורדות מעל הפרק, ואם בכל זאת כבר יוצאים אז עדיף שיהיה לקברי צדיקים בצפון הארץ, מצוידים בקרקרים ובמשקה קל תפוזים (לך תדע איזה הכשר יש למסעדות על אם הדרך ועד כמה אפשר לסמוך על הבעלים), וכמעט שכחתי לצרף את הספר תהילים נרות נשמה וחבילת טישיו. טיול לחו"ל זה כבר עבירה של ממש. המושג אישה נתפס אצל החרדים כאובייקט מיני ותו לא, בגלל ההפרדה הקיצונית בין שני המינים, בגלל החינוך הקיצוני החל מגיל הרך, הלימוד מתוך ספרי הקודש ובעל פה שאסור להסתכל על אשה כי היא מעוררת הרהורים רעים מסמא את העינים ואוטמת ומטמטמת את הלב. במערכות החינוך גם מדלגים על פסוקים בתורה, קטעים ברש"י, מדלגים על קטעים במשנה ובגמרא העוסקים בנושאים שבינו לבינה, מצנזרים ידיעות בחדשות, יש דברים שלא מדברים עליהם. הסלידה מהאשה היא כמו מאש. המאבקים ההפגנות מחאות ופשקוילים שכל כך ממלאים את הרחוב, עד כמה הנושא של צניעות יש בה כדי להצית אש ולהבעיר את הקהילה, כל הדברים האלה משפיעים וחודרים עמוק אל הלב. הצמיחה וההתבגרות בחברה שיש בה הפרדה מוחלטת בלי שום קירבה והתערות בין שני המינים ולו גם בדיבור, והחשיפה הראשונה למין השני מתחיל רק עם החתונה, זה גורם לכך שלגבר יש סלידה מסויימת מנקבה, כמובן שלאורך חיים כזו יש השפעה רבה על הקשר שבין הגבר והאשה להעתיד, הזוגיות נתפסת כטכנית בלבד כדי להקים משפחה ולהגשים את היעוד שבגינה בנו לעולם, המגע הראשוני בין שני המינים היא בדרך מינית כשסדרת שיעורים ארוכה של הדרכה מקדימה את הרגע המיוחל, וגם זה עוד גם נקרא מצוה עם מלאי הלכות ומגבלות. ובתווך אין את ההנאה הבסיסית בניהול דו שיח מיודד וחברי, אין את ההנאה מסתם לבלות ולהעביר את הזמן ביחד אלא אם כן בסופו של דבר זה יגמר בסקס (אני מתאר לעצמי שהרבה זוגות חרדים לא יוצאים ומבלים ביחד כלל וכלל באותם ימים שהאשה מדממת אלא רק מתי שהיא מותרת, פשוט כי הם לא רואים טעם או הנאה כולשהו בזה). טרוטות מהעייפות (תסלחו לי על האריכות והחפירה, פשוט לא מצאתי דרך אחרת להעביר את המילים, ואם הגעתם עד פה אז שתדעו שאתם כבר עומדים לסיים, ותודה רבה לכם על כך. לשון זכר ונקבה משתנים מנושא לנושא אך הם נכונים לשני המינים גם יחד. אני יודע שיש כמה נקודות שהקצנתי בהם וזה מאוד אינדבנדואלי בין חוג ועדה, אך ניסיתי לתת מבט כולל ופסיפס של התרחשויות כדי לקבל תמונה כוללת של חברה רבת גוונים שהאקטביזם שולט שם בכל, וכמובן שכל אחד ואחת יקח או תיקח את המילים בפרופורציה הראויה, ותן לחכם ויחכם עוד)
 

עץ שתול

New member
הסיבה מדוע נדרשתי לנושא הוא

שכאנוסים שמערכת השיקולים לעזוב ולצאת כן ולא רחבה עד מאוד וטבעי היא שהשאלה הזוגית היא גם בין המרכזיים שבהם. והשאלה שחוזרת על עצמה כל פעם היא "האם אתה אוהב את האשה או לא?" ואני מודה שהשאלה מביכה אותי מאוד, ולא בגלל שאני כן אוהב אותה או לא, אלא כי פשוט אין לי עליה תשובה. ומכאן אני בא לשאלה המרכזית: "האם אצל החרדים יש בכלל חיי אהבה?"
 

mik504

New member
אהבה זה דבר שמרגישים

האם אתה מתגעגע אליה רוב הזמן??האם נחמד לך להיות המחיצתה לצחוק ולפטפט איתה?זו התשובה אצל חילוניים ודתיים כאחד.. רק רוב הסיכויים שבאמת יש ותהיה כימיה והתאמה בין שניים שרק נפגשו מספר שעות שואפת למספרים נמוכים ולכן מבחינת אחוזים יש פחות אהבה אצל חרדים מחילוניים אבל אצל חרדים גם כשלא אוהבים יש מטרה שמאחדת את השורות אך זה לא ממלא את הצרכים הרגשיים שיש לאדם ומכאן יכול להווצר מצב של תסכול וזה הרבה פחות ניתן לשינוי מחילוניים כי גירושים זו מילה גסה.............לעזאזאל...... אצל אנוסים הבעיה גדולה יותר כי אתה מרגיש שונה ממנה כל כך ומחביא ממנה סוד מהותי כל כך ואז ממש קשה לאהוב בצורה כזו מישהו שאתה מתחבא ממנו ומפחד ממנו במידה מסויימת, כמו שכולנו לא אוהבים שוטרים...
 
לא מדוייק

מספר הפגישות קודם החתונה לא כל כך רלוונטי לאהבה שתשרור אחרי החתונה. היחסים ביניהם אחרי החתונה קובעים. אמנם פגישה אחת של חצי שעה כמו בגור. אז באמת אין בזה כלום. אבל אצל הליטאים שאתה נפגש 4 - פגישות שכל אחת כמה שעות, אתה יודע האם התוכניות והשאיפות לעתיד יש לכן משהו משותף בזה. אם כן, והחלטתם להתחתן, אז היחסים אחרי החתונה ייקבעו אם תאהבו או לא. בסופו של דבר בשביל להתחתן ושתהיה אהבה צריך 2 דברים. ראשית שתהיה משיכה מינית הדדית והידלקות, שנית, שאיפות דומות לעתיד החיים. לא משנה מה מגיע קודם העיקר שיהיו שניהם. חילוני יכול לאהוב את חברה שלו שנים, אבל בגלל שהוא לא רצה עדיין להתחתן, הוא לא באמת פיתח אתה שיחה על עתיד משותף או הדחיק את השוני. ואז זה מגיע לתכלס, והם נפרדים כי אין עתיד משותף. גבר חרדי, את השאיפות לעתיד הם שמים מיד על השולחן כך שזה כבר נפתר. מספיק שקצת נדלקת עליה בפגישות ויש מתח מיני, והאהבהתגיע מהר מאוד אחרי החתונה.
 

לחוד

New member
איזו נאיביות

אתה חושב ש-4 פגישות כל אחת בת כמה שעות, יכולות לקבוע אם בני הזוג מתאימים? אם יש ביניהם משהו משותף? שאיפות ותוכניות דומות לעתיד החיים הם מרכבי משמעותי, אבל התאמה אישית חשובה בהרבה.
 
אם ניפגש פעם אסביר לך את משנתי בעניין

אני לא כל כך אוהב לכתוב וזה קצת ארוך. בגדול, אני חושב שהרבה דברים בהתאמות אישיות אפשר לגשר ולוותר אחד לשני. תתפלא לשמוע, ברבע פגישות, קרוב לעשרים שעות עם אדם, שכל רצונו הוא לחשוף בדיוק מה הוא, כי הרי גם הוא רוצה להתחתן עם מתאימה לו, אתה לומד הרבה. לא הכל, אבל הרבה. בהחלט יש דברים שאחרי החתונה אתה יכול לגלות שזה לא בדיוק מה שחשבת. אבל זה ההבדל בין זמן ההתאהבות והידלקות, למה שקורה לאחר זמן. כשאתה מכיר מישהי המון זמן, נשוי כמה שנים, לא משנה כמה אתה אוהב, יש דברים שאתה לא כל כך תשמח לוותר ולהתגמש בהם. כשמכירים כל כך טוב, גם פחות פוחדים שאחד יכעס קצת על השני. משא"כ בזמן התאהבות, הכל ורוד ומדהים, ורק מוותרים אחד לשני כל היום. ולכן, כאשר יש מכנה משותף לגבי השאיפות לעתיד, את האופי פחות או יותר מכירים, במידה ויש גם הידלקות (ובציבור הלטאי בפרט המודרני בהחלט יש), אז גם אם מתגלה שוני מסויים, הוא מתגלה מהר (כי אתם חיים ביחד) וזה מתגלה כשעדיין מתרגשים אחד מהשני, ומוצאים דרך לגשר בשמחה, ואז כבר מתרגלים לחיות עם הגשרים שנבנו. מאידך, כשמכירים שנים, ואז כבר הריגוש נעלם, גם עם האהבה גדלה עם הזמן הריגוש יורד, ורק אז חיים ביחד, מתכננים עתיד, ופתאום מגלים שיש שינויים, והרבה יותר קשה לוותר ולגשר בשלב זה. זוהי פחות או יותר משנתי בעניין. בלי לשים לב כתבתי אותה.
 

לחוד

New member
עדיין לא הבנתי

נער הייתי וגם נפגשתי, ותיאוריך אודות הפגישות והפתיחות המדהימה החושפת הכל השוררת בין הצדדים מזכירה לי חזונות אוטפיים (חוצמזה שברוב המקרים בחור/ה בגילאים שסביב 22 עדיין לא סגורים על עצמם בדרך כלל). לאמיתו של דבר משנתך אמורה בעיקר על הציבור הליטאי מודרני, ומלאך הנשמות בחר לתקוע אותי במקום קצת הרבה יותר חשוך. אולי אני לא מכיר את העובדות. (אפשר לראות את דבריך כהזמנה לפגישה?)
 

עץ שתול

New member
כבר עבר חצי שניה?

א"כ אז אומר שלמודרנים שהזכרת אתה בודאי מתכוין לשבבניקים, וכמובן שאין הם מייצגים את כלל הציבור. הדוגמא מהציבור החילוני גם זה לא נכון, כי אצל החילונים חתונה לא כובל, ואם הם רוצים להחליף תמיד הם יעשו זאת. האם זה תרבותי? לא! וזה באמת מאחד אבני הנגף מחולאי החברה כאן בישראל, זה לא אומר תמיד שהגירושין אכן באה מסיבות אובקטיביות, ואני מסתמך על נתונים סטטיסטיים, בגידה, קשיים כלכלליים, סמים, הימורים, ועוד כל מיני נפילות שבדרך שמאפינים את כל חולשות החברה. אז צדק מי שאמר שהכל מתחיל מהחינוך
 

עץ שתול

New member
איך יכולים להתרגש כשהמוטו המנחה הוא

אבא שלו ראש ישבה, ושלה ראש כולל...וואו, איזו התאמה! הוא עילוי גדול, והיא סיימה לימודי הוראה...אין שידוך יותר מתאים! הוא נצר לר' איסר זלמן, והיא נינה של ר' חיים נאה...ענבי הגפן בענבי הגפן! הוא מחותן של ראש ישיבת חברון, והיא מורה מפוסמת בחדש...ממש כבוד גדול! ועוד כהנה וכהנה.... אגב, שאל כל פסיכולוג והוא יגיד לך שרק אחרי כמה פגישות הוא יכול להתחיל להבין ולנתח את האישיות שעומד מולו. ק"ו ב"ב שק"ו כשמדובר במשהו שהוא הצגה אחת גדולה עם המון הסתרה, להבדיל מאדם שבא לפסיכולוג כדי לעזור לעצמו כשהוא שם את כל הנתונים והקלפים על השולחן בגילוי לב.
 
אז אולי רק אני כזה

אני לא הסתרתי כלום מעולם (אולי זה בעיה). אני חושף את עצמי מהר ובמודע. תשאל את לימו על מה דיברתי אתה כבר בפגישה הראשונה, והיא תגיד לך שהיא חשבה שאני קצת הגזמתי. אבל זה אני, ואני רוצה רק את מי שמתאימה לי. א. כי אני לא מתבייש במה שאני ב. מי שלא רוצה אותי כמו שאני, לא מתאים לי ג. אני מאמין במשפט "כמים הפנים אל הפנים". כשאתה אמתי, אמתיים אתך. אולי זה לא תמיד אבל שווה לנסות. ד. מה יעזור להסתיר? להסתתר כל החיים - מה עשית בזה. לגלות את אמתותך לאחר זמן - תצא שקרן עד לאותו היום. אז למה לא להראות מיד מי אתה? מה הפחד?
 
כמו שכתבת

יש הבדדלים עצומים בעניין הזה בין העדות. בציבור הליטאי יש אהבה הרבה יותר מחוגים אחרים. לדעתי עיקר הסיבה שאין כל כך אהבה בציבור האדוק יותר הוא שלא מדברים ביניהם על אהבה. העניין כל כך מוקצה עוד לפני החתונה שלא מעזים לדבר על זה אפילו ביניהם אף לאחר החתונה. גבר חרדי ממוצע לא יאמר לאשתו שהוא אוהב אותה, כי הוא ירגיש לא נוח עם זה. אם ראית כנר על הגג, אני חושב שזה ממתה את העניין הזה בציבור החרדי גם כיום. 20 שנה הם חיו ביחד ורק אז הבעל שאל את אשתו אם היא אוהבת אותו. היא כמובן חשבה שהוא נפל על המוח. אבל התשובה שלה בסופו של דבר הייתה "אם אני חיה אתך 25 שנה ויש לנו ילדים משותפים אז כנראה שאני אוהבת אותך. אם זאת לא אהבה אז מה זה כן"? לדעתי, התשובה עצובה ביותר. החרדים לא מעזים באמת לשאול את עצמם אם הם אוהבים. ברור להם כמובן מאליו שאם הם חיים יחד, כנראה שאוהבים. בזה מסתיים הסיפור. אבל ככל שהאדם יותר פתוח ורואה מה קורה סביבו, ואני לא מכיר כמעט בחור ישיבה לטאי שלא יודע מה קורה בחוץ, גם הוא לעצמו יותר חופש בביטויי אהבה כלפי אשתו. כדי לדעת מה זאת אהבה לא צריך להיות חילוני, אלא מספיק לראות שאצל אחרים קיים מושג כזה להביע אהבה, והצורך הזה יחדור אליך גם. אתה שיודע מה קורה בחוץ, אם אתה לא יודע האם אתה אוהב את אשתך, אז כנראה שאתה לא מאוד אוהב אותה.אני לא חושב שאפשר לאהוב בלי להביע כלום. מי שלא מביע אהבתו ולא מביעים אהבה כלפיו, זה לא שורד גם אם בהתחלה באמת אהב. אבל דע לך, שדווקא בעניין הזה אני לא חושב שאמורה להיות בעיה לאנוסים. אשה אוהבת להרגיש נאהבת (גם גבר), ולא שמעתי מעולם על אשה שהגבר שלה רוצה לתת לה אהבה והיא דוחה אותו (אלא אם כן היא לא סובלת אותו). אולי בהתחלה אשה חרדית שבעלב יגיד לה שהוא אוהב אותה תחשוב שהוא השתגע, תראה מבוכה, אבל אם הוא ימשיך ויחבק אותה וינשק אותה סתם כדי להביע אהבתו, אני לא מאמין שהיא תדרוש ממנו להפסיק. משיחות ששמעתי (נראה לי אחותי סיפרה לי) בחורה חסידת גור דברה עם חברותיה על כך שבעלה מביע לה אהבה (מחבק, אומר לה שהוא אוהב אותה) והן קינאו בה. כך שאם אתה רוצה לאהוב אותה, זה לא קשור להיותך חרדי. אתה כבר נשוי כמה שנים והתרגלת לחיים מסוימים ושיגרה, אז אולי יהיה לך יותר קשה לשנות גישה פתאום. אבל אם אתה חושב שאתה כן אוהב אותה או אפילו מחבב אותה, תנסה אתה לפעול בדרכים שכתבתי. כי על חיבוק ונשיקה אשתך לא תברח ממך. זה לא כמו לומר לה שאתה לא מקיים מצוות. גם אם מחנכים אותם שזה לא ראוי, בתוך תוכן הן רוצות את זה, ואיסור אין בזה.
 

עץ שתול

New member
אני חולק עליך ומסכים איתך

לומר לאשה אני אוהב אותך זה בכלל לא מילה גסה, בהרצאות על שלום בית שהזכרתי (עיין ערך שמחה הכהן) זה גם מומלץ, אלא שבשלום בית זה גם יכול להיות סתם מס שפתים. לגעת באשה או סתם לחבוק אותה גם זה מותר (אולי בגור ובעוד כמה חסידויות מצומצמות יש עם זה בעיה), ושני הערות הנ"ל לא קשורות ללטאים או חסידיים. בענין הפתיחות שיש אצל הלטאים בזה אני מסכים איתך לחלוטין, וזה גם הסיבה מדוע אצל הלטאים אחוז הגירושין גבוה יותר. ישנם חוגים אצל הלטאים שזה לא בושה להתגרש רק בגלל שהבעל לא מספיק חתיך או האשה לא מספיק מתלבשת או מושכת. אבל יש לי בעיה גם עם אלה וגם עם אלה בזה שהאשה נתפסת כאובייקט מיני. ובכל דברי אינני מתייחס לאותו פלח המכונה חרדי לייט או שבב, שאצליהם כל התנאי פתיחה שונים לגמרי.
 
אם זה מס שפתיים או לא

רק אתה יכול לדעת. אבל נראה לי שאתה גם קצת מבלבל בין התאהבות לאהבה. אם אתה חי עם אשתך, מביע רגשות אהבה ואתה מכוון לכך, זה לא רלוונטי האם אתה מכיר משהו אחר. כשאתה כותב את עניין הפגישות, זה נראה יותר שאתה מדבר על התאהבות. אין ספק שבציבור החרדי, כל הענניין של פרפרים בבטן וכדו' לא כל כך קיים. כי אתה נפגש קצת (בציבור חסידי בפרט), לא בדיוק בוחר בעצמך ולכן אין לך ריגוש כל כך גדול לבחורה הספציפית שאתה עומד להתחתן אתה, מלבד עצם העובדה שהיא אשה. אני גם חושב שחלר ממה שגורם למתח מיני גדול היא העובדה, שכשאתה יכול לבחור לעצמך אתה גם לא בטוח מה תהיה התגובה, ולכן כשאתה חושק במישהי יש מתח מיני גדול יותר, שכמובן מתפרץ אם שני הצדדים מאוהבים. משא"כ בציבור שלך, ברגע שנפגשת די ברור לך מה ייצא מזה. אבל כל זהקשור להתאהבות, ולא כל כך לאהבה, שהיא לדעתי יכולה להתקיים גם בציבור החרדי, תלוי לפי הגישה שאתה תנקוט.
 

גבעון 1

New member
נדמה לי

שאתה באמת חופר כאן.... תשמע עץ שתול , בוא נגיד את זה דוגרי, למה שבחורה תאהב אחד כמוך? אם אתה לא יודע לחזר אחרי האשה שאיתה אתה חי, להזמין אותה לבילוי, לסופ"ש... ארוך ומלהיב. לא קונה לה מתנות כל יומיים, לא מפרגן לה... אז למה שהיא תימשך אלייך.(אני קצת יותר וותיק בעניינים ממך)
לפי מה שאתה מתאר, כל החרדים ככה, אבל מידיעה יש רבים שמשקיעים בבת הזוג, או אפילו תתפלא באקסית שלהם..... וזה לא קשור למה שהיה עד החתונה. מרגע שאתם יחד. מתחיל עידן חדש... זה הראש... את אתה חניוק ולא מבין... אז תעשה שינוי דיסקט בראש. כל אישה(כולל אשתך, ואפילו האקסית שלך) תאהב אותך אם תדע, איך לאהוב אותה...
 

עץ שתול

New member
ראשית כל תודה לך על כל המחמאות../images/Emo5.gif

ואני מבקש, נא לא להשליך לגבי חיי האישיים מכל מה שכתבתי, בקוי מתאר יש נטיה להקצין והבאתי בדברי אינואנסים מכל החוגים והקצוות, ואינני מעונין לשתף מעל במה פומבית זו בכל מה שקשור לביתי למשפחתי ולאקסית שלא משנה מה מספרה בסדרה. וראה נא את דברי בסיום: אני יודע שיש כמה נקודות שהקצנתי בהם וזה מאוד אינדבנדואלי בין חוג ועדה, אך ניסיתי לתת מבט כולל ופסיפס של התרחשויות כדי לקבל תמונה כוללת של חברה רבת גוונים שהאקטביזם שולט שם בכל, וכמובן שכל אחד ואחת יקח או תיקח את המילים בפרופורציה הראויה, ותן לחכם ויחכם עוד
 

גבעון 1

New member
זה לא מחמאה, ....

ניכר לפי הכתיבה שלך, שלא משנה כמה אקסיות היו או יהיו לך, אין לך מושג מה זו אהבה... ואני מנסה להחכימך
 
גבעון יקר

אם באבחון עפ"י כתיבה עסקינן, ניכר היטב שמושג באהבה אולי יש לך (נגיד), אבל אין לך מושג בנשים ובאיך להתייחס אליהן. תבין מזה מה שתרצה.
 
למעלה