אנוכית שכמוני
היי, יש משהו שמציק לי מאוד.... אני מאוד אנוכית ואני מגלה את זה לאחרונה וזה כל הזמן מתחדד לי יותר ויותר... ואני לא אוהבת את זה... חזרתי עכשיו מחברה, שבאיזשהו שלב של הערב סיפרה לי על אירוע של ריב/ויכוח בינה לבין אמה, והיא באמת נפתחה ושפכה את הלב (והנושאים אכן כואבים) ולמרות שכל הזמן הקשבתי ותמכתי וניסיתי לעזור ולהיות אוזן קשבת... מצאתי את עצמי חושבת (לצערי הרב) " לפחות יש לך אמא לריב איתה, או להיפגע ממנה"... ואני ממש שונאת את עצמי על כך, אני משום מה תמיד מצליחה להפוך כל דבר לאיכשהו ממוקד בי, גם כשזה הכי שבעולם לא קשור אלי או לזה... כאילו הנה חברה שלי באה לקבל ממני תמיכה ולשפוך את מה שמעיק לה על הלב ואני אנוכית שכמוני מרוכזת בי ובבעיות שלי... איזה מין חברה אני? כמובן שלא אמרתי שום דבר אבל אני כל הזמן חושבת ככה ולפעמים אומרת דברים שאני בטוחה שפוגעים באחרים... למה אני כזאת? למה אני חייבת שהעולם יסבוב סביבי? למה אני מרגישה ככה וממשיכה להרגיש ככה למרות שזה גורם לי להרגיש הכי רע שבעולם??? סליחה על האורך והפריקה, לילה טוב וסופ"ש נעים
היי, יש משהו שמציק לי מאוד.... אני מאוד אנוכית ואני מגלה את זה לאחרונה וזה כל הזמן מתחדד לי יותר ויותר... ואני לא אוהבת את זה... חזרתי עכשיו מחברה, שבאיזשהו שלב של הערב סיפרה לי על אירוע של ריב/ויכוח בינה לבין אמה, והיא באמת נפתחה ושפכה את הלב (והנושאים אכן כואבים) ולמרות שכל הזמן הקשבתי ותמכתי וניסיתי לעזור ולהיות אוזן קשבת... מצאתי את עצמי חושבת (לצערי הרב) " לפחות יש לך אמא לריב איתה, או להיפגע ממנה"... ואני ממש שונאת את עצמי על כך, אני משום מה תמיד מצליחה להפוך כל דבר לאיכשהו ממוקד בי, גם כשזה הכי שבעולם לא קשור אלי או לזה... כאילו הנה חברה שלי באה לקבל ממני תמיכה ולשפוך את מה שמעיק לה על הלב ואני אנוכית שכמוני מרוכזת בי ובבעיות שלי... איזה מין חברה אני? כמובן שלא אמרתי שום דבר אבל אני כל הזמן חושבת ככה ולפעמים אומרת דברים שאני בטוחה שפוגעים באחרים... למה אני כזאת? למה אני חייבת שהעולם יסבוב סביבי? למה אני מרגישה ככה וממשיכה להרגיש ככה למרות שזה גורם לי להרגיש הכי רע שבעולם??? סליחה על האורך והפריקה, לילה טוב וסופ"ש נעים
שבת שלום
