הלו הלו
בת הזוג שלך זכתה! עצם זה שנכנסת לכאן, להבין ולשאול - זה כבר הדבר הראשון שאני הייתי מצפה מבנזוג לעשות. אז שאפו. אין לי ספק שזוגתך מהממת כמוך. אז לגבי המחלה, מן הסתם גיגלת ובטח קראת המון. כאן בפורום ניתנת לך הצצה חיה ליומיום של אנדואיות. אז ממליצה לך לחרוש את הפורום. כמו כן, אם היא מבקשת ואתה יכול ורוצה - תהיה איתה בבדיקות, תשמע מה היא מספרת לרופא ומה הרופא מסביר. כמובן, אתה יכול תמיד להציע להצטרף, אבל בלי ללחוץ. גם לנו לוקח זמן לעכל את מה שנחת עלינו, מה זה עושה לגוף ולנפש. תתאים את עצמך לקצב שלה. גם כשהחיים עם האנדו ולצד האנדו הופכים לשיגרה, תמיד תזכור שזה לא בראש שלנו. לפעמים אנחנו יכולות להגיע לרמות כאבים שמהצד נראים לא הגיוניים, לפעמים הנפש מתרסקת. הכל אמיתי. וצריך לקבל את זה. תהיה בטוח שגם אנחנו רוצות להשקיע בעצמנו, בזוגיות, בחיים - אבל לפעמים קצת קשה לנו. תאהב אותה ותהיה שם בשבילה, בטוב וברע. וכשטוב - תעשו את זה להכי טוב. כי גם אם יש ויהיו ימים קשים, תזכרו שיש לאן לשאוף. אה, ועוזרת פעם בשבועיים זה רעיון נהדר... מאוד מקל על חיי אנדואית..
לגבי ילדים - תמיד אפשר ובכל דרך. אבל צריך פשוט לקפוץ למים ולנסות, ואז לראות. ואם תמצאו את עצמכם בעולם הטיפולים, תזכור - שניכם שם יחד מתוך בחירה. האישה היא זאת שעוברת פיזית את התהליך, אך לך יש תפקיד חשוב לא פחות במסע להורות ובהורות עצמה. אז תירתם לכך במלוא הכוח, לכשיגיע הזמן. תהיה פתוח לכל מה שעומד בפניכם, תעבדו את הדברים יחד וגם עם עזרה חיצונית אם צריך (ייעוץ זוגי וכו') ואם אפשר, שאלה אליך - תהינו כאן בעבר לגבי מתי לספר... ואני כרווקה אשמח לשמוע ממך, כמובן אם אתה מוכן לשתף, מתי היא סיפרה לך על האנדו, באיזה שלב ואיך היא הציגה את זה. ומה היתה התגובה הראשונית שלך. מאחלת לשניכם אהבה ואושר ובריאות והרבה ממנה.