אנגלגארד-אפילוג בקצת אחרת

[ozitex]

אנגלגארד-אפילוג בקצת אחרת

חובבי הלהקה יוכלו להשיג את האלבום בהוצאה המחודשת,דיג'יפאק בחנות שברחוב דיזנגוף 93 תל אביב.

 

[HelterSkelter1]

תמונות מוורצבורג, באתר של אנגלא'

 

[Sonata Of Tears]

אוף ,אני לא מוצא שירים שלהם

אני ממש אוהב את הפלוואר קינג והם מאותה ארץ ,וכל הלהקות משם תותחים יאנו פיין אוף סלביישן ודרים וזה ..אז בטח גם הם טובים כאלו..אבל בשום מכום אין שירים שלהם

 

[Rubycon]

יש בדיזנגוף 93

ואגב, דרים לא שבדים, מאיפה הבאת את זה? ואנגלגארד יותר טובה מכל מה שבא משבדיה בכל הזמנים.

 

[Sonata Of Tears]

לא קונה חתול בשק

רוצה לשמוע קודם תגיד,אתה מפורום אייטיז קלאב בהייד פארק?

 

[Rubycon]

אין בעיה

www.anglagard.net גם ב cdnow יש דגימות מ Buried Alive. איזה אייטיז קלאב... חוץ מהאוזריקס, ראש, זאפה של האייטיז, צ'יקוראה, ואולי פה ושם עוד להקה או שתיים אני מתרחק מהאייטיז כמו מצרעת.

 

[מורנא007]

השיר Jordrök

מופיע באתר שלהם להורדה (אחת מפסגות הרוק לדעתי).

 

[begone]

הנה קטע אמפי3 חוקי להאזנה

הקטע Jordrok להורדה חוקית מתוך אתר נירפסט (nearfest.com). שמעת? נהנית? ספר לי.

 

[HelterSkelter1]

קטע גאוני, כל שנייה ממנו - גאונות

גאון, גאוני, גאונות, גאונים, גאונותיהם וכו'.

 

[cut2]

לא נסחפת קצת?

חוץ מהעובדה שהמשפט שלך היה מתאים יותר לאוהד מטאליקה לומר מאשר לאוהד אנגלגארד (זה עוד לא נורא

), אתה לא חושב שזו די הגזמה? Jordrok הוא קטע מצויין - אבל בוודאי שלא מושלם. יש לו קצת בעיות בהלחנה (החלקים לא מחוברים מספיק טוב לדעתי), למרות ההפקה המדהימה. מההכרות איתך אני מניח שאתה כן פועל מהשכל, ולא מהתלהבות נטו, אבל המשפט הזה פשוט צעק לי בעיניים

מצטער על הקטנוניות, אבל משפטים כאלו תמיד גורמים להרבה תהיות. אה... - לא אישי, כמובן

 

[HelterSkelter1]

תראה

כמובן שזה היה בצחוק כל הסופרלטיבים, אבל זה קטע ענק. הוא מכיל תמרונים מעולים בין שקט לקופצנות, יכולות נגינה מעולות, במיוחד של הבאס והתופים. רגע אחד יש חליל צד שקט, ורגע אחר חוזרים לשגעונות האנגלאגארדיים. זה גם הקטע הראשון ששמעתי של הלהקה, והוא זה שתפס את האוזן שלי ללהקה. "החלקים לא מחוברים מספיק טוב לדעתי" זה בדיוק מה שאני אוהב בו. אין הרבה נימוקים למעברים בין החלקים הקיצוניים. בגלל זה הוא כל כך טוב ומקורי.

 

[cut2]

?!

נשמע לי ביזארי מאוד, המשפט האחרון שלך. אבל לא אציק לך יותר, שיהיה לך לבריאות

. (ואני מוכרח להסכים לגבי שאר ההודעה שלך

)

 

[HelterSkelter1]

../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

למה ביזארי? אני אוהב לפעמים מוסיקה עם מעברים מאוד חדים, אבל לא היפראקטיבית מדי. אם עושים את זה במידה נכונה, ועם סדר מסויים (שהקטע הזה מכיל את שני הדברים) אז זה מעולה. שום ביזאר ושום בצל

 

[שיר דויטש]

אני רוצה שתסביר לי אחת ולתמיד

מי נחשב בעיניך גאון, ולמה.

 

[HelterSkelter1]

התכוונת אלי או אליו../images/Emo35.gif

 

[שיר דויטש]

התכוונתי אליו...

אבל אתה מוזמן לענות גם, אם בא לך.

 

[cut2]

אפשר לנסות

בגלל שזה נושא כהׁ טעון (ובמיוחד בפורומים באינטרנט), הבהרה: זו דעתי בלבד, ואני מודע לכך שיש הרבה גישות לנושא הזה. אז... קודם כל, גאון צריך להיות מישהו באמת יוצא דופן: עם כל הכבוד לפריפ, למשל (ויש הרבה, הרבה מאוד הערכה כלפיו), הוא לא ממש עשה משהו שלא עשו לפניו במוזיקה המודרנית והרומנטית, אלא פשוט תיזמר 'את זה' (הגרשיים - בגלל שוודאי שהוא לא באמת העתיק, אלא סתם כתב ברוח התקופה) להרכב רוק וג'אז (ג'אז - ע"ע ליזארד), הוסיף קצת טויסטים של רוק, וביצע את זה בצורה מעולה, מרגשת ומקורית. עכשיו יותר חשוב, זה להבהיר את הכוונה של מה זה 'לא ממש עשה משהו שלא עשו לפניו' בעיני: ברור שהוא כתב לחנים מקוריים וכו' וכו', אבל התחושה הכללית די מזכירה מוזיקה שאני כבר מכיר, והיא נמצאת כרונולוגית לפניו. זה כמובן לא אומר שום דבר רע על יכולתו של פריפ כמלחין! (ובבקשה, נא להבדיל בין מה שאמרתי כעת לבין ההגדרה הנושאית למושג 'ניאו-פרוג'. ההבדל עצום) הדבר השני בנוגע למושג החמקמק הזה, 'גאונות', הוא הגישה הכללית של היוצר ליצירה שלו (ואוו, איזה משפט פלצני, ישמור האל). כאן קצת יותר קשה לי להסביר את כוונתי, כי זה עניין יותר סובייקטיבי, אבל אני יכול להגיד שדברים שלא הייתי מייחס ל'גאון', הם, למשל, לגשת לאוונגרד בלי שום מחשבה מוקדמת, או התנסות בתחומים שאינם נהירים לו כמו שצריך (למשל, אם דיוויד גילמור היה מלחין יצירה סיראלית עכשיו [אני מניח שהוא לא למד את הנושא], הייתי מרים גבה [אבל מאזין לה בכל זאת, ואולי היא היתה נהדרת, מי יודע]). ברור שזה לא מחייב וישנם יוצאים מן הכלל, אבל רוב האנשים שנחשבים כגאונים אמיתיים (בעיניי העלובות) מתאימים לקריטריונים הללו. אז מי גאון על פי זה? טוב, בגלל שזה פורום פרוג, אציין את קרי מיניר: קלידנה, מלחינה, מתזמרה, מעבדה ומנהיגה המוזיקלי של ג'נטל ג'איינט. בוא ונבחן אותו על פי שני הקריטריונים שמניתי למעלה: -ההלחנה של קרי מיניר נעה רבות בתחום המוזיקה המודרנית. הוא שייך (רוב הזמן, הרי לא כל הקטעים של ג.ג. הם מודרניסטיים) לתקופה שלו (הסבנטיז היו שנים של מוזיקה מודרנית, לא?), וזה כבר סימן טוב. חוץ מזה, הוא נוהג בשיטה מאוד אקלקטית (לוקח מוטיבים חביבים עליו ממלחינים שונים), אך מוסיף המון נופך מקורי וחדשני משלו (דוגמא? An Inmates Lullaby, So Sincere, Knots, Boys in the Band). וההבדל בינו לבין פריפ, הוא אם כמה שזה כואב לשמוע, שלדעתי קרי מיניר עשה יותר שעורי בית. הוא מעמיק יותר. כן, אני חושב שמיניר הוא מוזיקאי ומלחין טוב מפריפ. -מיניר כותב כמעט את כל התפקידים שלו (ושל האחרים) בתווים, וזו תמיד גישה שמצאה חן בעיני. מלבד זאת, כמעט כל לחניו (מתוך אלו שאני מכיר) נעים בתחומים שנהירים לו (למיניר) לחלוטין - הוא יודע לתכנן היטב מה הוא כותב, בהתאם לרוח התקופה שהוא מעוניין בה (ולראיה, Acquiring the Taste(הקטע, לא האלבום), הוא לא מודרניסטי, וכתוב בהתאם לכללים בארוקיים [או שמא קלאסיים] ברורים [למעט קטע מעבר אחד, לקראת הסוף, שנשמע מעט רומנטי]). הוא לא קופץ מעל הפופיק, לא מתלהב מדברים שאין לו על מה (למרות שאולי הוא כן יודע לכתוב מוזיקה סיראלית נפלאה

אבל זה לא מה שיש בג.ג. ולכן לא אתייחס לכך). אפשר לשים לב שהמאפיין השני שנתתי ל'גאון' הוא הרבה יותר סובייקטיבי מהראשון (ואריק בטח נחרד למקרא הדוגמאות שנתתי, למשל), אבל שיהיה. בכל אופן, אתה רשאי לשים X גדול על ההודעה שלי, אבל זו הדעה שלי, פחות או יותר. חוץ מזה, אני די משוכנע שלא הצלחתי לבטא את עצמי כמו שצריך, אז בטח כמה קטעים לא יצאו כמו שהתכוונתי. בכל זאת, זה הכיוון.

 

[שיר דויטש]

אז לפי ההגדרה שלך

הרי שגם ג'וני גרינווד הוא גאון!

 

[cut2]

לאאא! רק לא מעריצי רדיוהד פנאטים!

קודם כל, ג'וני גרינווד הוא מוזיקאי מדהים בעיני - אין שום ספק! אבל אין משהו יותר נורא ממעריצי רדיוהד פנאטים (... אל דאגה, אני לא מתכוון אליך, אבל יש כמה טיפוסים בפורום המעריצים פה בתפוז שכדאי לבדוק), שבטוחים שג'וני הוא גאון מוזיקלי. טוב, אבל זה לא המקרה כאן. סתם הוצאתי עצבים שהצטברו על פנאטים אלו, תודה, סליחה. ג'וני גרינווד לא ממש עונה על הקריטריונים הללו, בעיקר כי הוא עושה רוק עם כיווני הלחנה יחסית 'שגרתיים' (אני גם לא רוצה להגיד את זה

, אבל יש להכיר באמת). רדיוהד מנגנים מוזיקה יחסית מורכבת להרכבי רוק ואלטרנטיב אחרים, אבל בסופו של דבר, מר יורק היקר מגיע עם טקסט טוב ואקורדים מעניינים, החברים נותנים כמה תוספות, מעברים, הדגשות, וטעם אישי - אבל אין כאן הלחנה שאפשר לכנותה 'מודרנית', 'רומנטית', 'פוסט-מודרנית'. זו הלחנת רוק מצויינת, וג'וני גרינווד מוסיף הרבה חדשנות למוזיקה של רדיוהד, אבל אני לא מרגיש שהוא עושה משהו באמת יוצא דופן שלא עשו לפניו; הוא פשוט משכלל ומחדד דברים שנגנים וגיטריסטים אחרים המציאו לפניו, ומוסיף לכך את הקטע של האלקטרוניקה והאפקטים. אוף, למה אי אפשר לדבר על רדיוהד בלי לעשות כ"כ הרבה רוח? שוב, קשה לי להסביר (אני ממש כבד לשון היום, הא?), אבל אני פשוט לא חושב שהוא מתאים להגדרה שנתתי. בחן את זה שוב.

 

[שיר דויטש]

סתם אמרתי, אתה יודע

אבל אני מבין את הראש שלך. רק מי שמחדש לחלוטין, ויוצר ברמה אחרת לחלוטין מכל מה שהיה לפניו, הוא גאון, בעצם, לדעתך?