אנברי המתוסכל
הימים עוברים, הינה עברו כבר 40 ימי האבל על מות אדונו, והוא עדיין לא הסתגל למציאות החדשה. עברו הימים שבהם הוא יכול היה לעלות לרגל לראיסו ולצחצח את נעליו כל פעם כשעלה הרצון מלפניו. למנהיגים החדשים אין שום צורך בו ובמשחקי החנופה שלו עם הראיס המת. לאבו מאזן ואבו עלא אין זמן ועניין בזקן הטרחן והנלעג המתרוצץ בין הרגליים עם חולצתו השחורה והסיכות עם הדגלים הנעוצות בדש, ולצידו צמד הליצנים הקבוע בדמותם של לטיף דורי וה'היסטוריון' תדי כץ. חוץ מזה אבו מאזן לא שכח לו את העלבונות שהטיח בו בתור הכלב הנובח של ערפאת, כאשר תאר אותו כמשת"פ של אמריקה וישראל והשווה אותו לחמיד קרזאי האפגני ולתומכי ארה"ב בעיראק. עכשו לא נותר לו אלא להוציא את תסכולו בהגנה על 'כבוד' נבלת אדונו הקבורה במוקטעה, שאותה כ"כ אהב. רק עד חלקת הקבר יותר לו להתקרב - מנגד יראה את המוקטעה ואת המרפסת שעליה אהב להצטלם, ואליה לא יבוא.
הימים עוברים, הינה עברו כבר 40 ימי האבל על מות אדונו, והוא עדיין לא הסתגל למציאות החדשה. עברו הימים שבהם הוא יכול היה לעלות לרגל לראיסו ולצחצח את נעליו כל פעם כשעלה הרצון מלפניו. למנהיגים החדשים אין שום צורך בו ובמשחקי החנופה שלו עם הראיס המת. לאבו מאזן ואבו עלא אין זמן ועניין בזקן הטרחן והנלעג המתרוצץ בין הרגליים עם חולצתו השחורה והסיכות עם הדגלים הנעוצות בדש, ולצידו צמד הליצנים הקבוע בדמותם של לטיף דורי וה'היסטוריון' תדי כץ. חוץ מזה אבו מאזן לא שכח לו את העלבונות שהטיח בו בתור הכלב הנובח של ערפאת, כאשר תאר אותו כמשת"פ של אמריקה וישראל והשווה אותו לחמיד קרזאי האפגני ולתומכי ארה"ב בעיראק. עכשו לא נותר לו אלא להוציא את תסכולו בהגנה על 'כבוד' נבלת אדונו הקבורה במוקטעה, שאותה כ"כ אהב. רק עד חלקת הקבר יותר לו להתקרב - מנגד יראה את המוקטעה ואת המרפסת שעליה אהב להצטלם, ואליה לא יבוא.