אנא עזרתכם

אנא עזרתכם ../images/Emo53.gif

שלום לכן, הפורום מדהים בזה שהוא כמו קבוצת תמיכה בו ניתן לשאול את קבוצת בעלי הנושא המשותף בכל, וזה מדהים, ובכלל התגובות והאכפתיות. רציתי לשאול אתכם. בני בן 2.5 שנים. לפני כחודש העברתי אותו לגן בו ישנם כ 25 ילדים בני גילו בערך. מגיל שנה היה בגן/משפחתון של כ 10-12 ילד אשר (השנה) היו רובם צעירים מגילו. עומר הוא ילד אקטיבי מאוד, חד ומהיר מחשבה ותגובה, מדבר שוטף, חריף, עם זאת הוא עקשן מאוד, יודע בדיוק את רצונו ואם רצונו לא מתמלא הוא למד את שיטת הבכי (די חדש הענין הזה), הוא מאוד בודק גבולות, בגן הקודם היו מקרים של נשיכות, אך הפסיק. בגן הנוכחי הוא נראה לי מעט עצבני, אמנם זהו שינוי גדול - מעבר לגן אחר ובמקביל התחלתי עבודה חדשה ואני מוציאה אותי ב 4 ולא באחת כפי שהורגלנו. כך שאלו שני שינויים די צפופים. המעבר לגן היה מלווה בהסתגלות מטאורית. עומר מסתגל מהר מאוד למקומות, לילדים אחר כי הוא מאוד חברותי ואוהב מאוד ילדים, הוא גם מגלה המון חמימות כלפם (ואני שמה לב שלילדים אחרים קצת קשה להבין מה הוא רוצה מהם כאשר הוא מלטף את שיערם ואומר שלום כשהולכים, או מחבק, מנשק) הבעיה הקשה מאוד שלי כעת הינה באלימות שהוא מגלה, הוא מהילדים ה"שובבים" שגם מכים אחרים, כשלוקחים להם משהו או כשמכים אותם ולעיתים גם ללא סיבה נראית לעין. נראה לי כי כעת ישנה דחייה שלו בקרב ילדים מסוימים בגן עקב האלימות. אציין כי בגן הקודם זה לא היה, כאשר הינו מגיעים (הינו מגיעים אחרונים) כולם היו רצים אליו, קוראים בשמו ומחבקים אותו. אינטרקציה שלו עם אחרים ראיתי בימים האחרונים בגן המשחקים השכונתי, שבו ישנם ילדים מאותו הגן. אני כבר ממש מרגישה מתוסכלת, מפחדת שיחוש המון דחיה - הוא מאוד נפגע מכך, ולא רוצה שיקטלגו אותו. אני יודעת שצריך להציב גבולות, שצריך להסביר ולהדריך, הוא מתפרץ כועס זורק בועט - וקשה לי - לא יודעת כיצד לעשות זאת. פונה אליכן, אם נתקלתן במצבים דומים ותוכלו להציע לי רעיונות שונים להתמודדות אנא עזרתכם. תודה
 

לאה_מ

New member
הי אמא של עומר (גם אני כזו -

אמא של עומר, אני מתכוונת). את מציינת שעומר ילד חכם, חריף, מדבר שוטף. אני חושבת שאת צריכה לרתום את התכונות האלה לעזרתך. אם את רואה שמפריע לו שילדים מתרחקים ממנו בגלל שהוא מכה, את יכולה לנסות לבטא עבורו את הרגשות במילים. (מעליב אותך שהילדים לא רוצים לשחק איתך; נפגעת מהילד ההוא שהתרחק כשהגעת וכו´). זה לא פשוט, כי את הולכת על גבול דק מאד בין לנסות לתאר לו את התחושה שלו במלל, לבין לשים לו מילים (ותחושות) בפה שהוא בכלל לא התכוון אליהן. אז בעדינות ובזהירות. מכל מקום, אם הוא מגיב באופן חיובי, תוכלי לשוחח עמו ולשאול אותו מה הוא חושב גורם לילדים להתרחק, ואיך הוא חושב שאפשר לפתור את זה. מאד יכול להיות שהוא יעלה את עניין האלימות בעצמו, וגם אם לא - תראי מה הוא כן יעלה, וזה יכול לתת לך אינדיקציה טובה. בהצלחה, ותעדכני אותנו איך אתם מתקדמים.
 
תודה, ניסיתי זאת מידי פעם

להסביר לו דרך תחושות. זה לא ככ´ עבד, ואני לא רוצה לדבר איתו יותר מידי על דחייה של ילדים כדי שלא להבליט זאת. אני סהכ´ לא רוצה שיחוש דחוי כל הזמן. כשקורים מקרים שבהם ילד (לפעמים במשפ´ המורחבת) לא רוצים לשחק במשחק מסוים שהוא כן רוצה, לא מדחייה, סתם כי הם עסוקים במשהו אחר באותו הרגע, אז אני מסבירה לו שהם מרוכזים במשחק אחר - והוא לומד לאפשר לאחרים לא לענות לצרכיו באותו הרגע. אך תלוי מהם הצרכים... הוא לא ככ´ נעלב כרגע יכול להיות שלא חש מהם דחייה, אלא חושב שהם רוצים משהו אחר, כי כשהו חש דחייה הוא נעלב. לכן אני קצת חוששת להיכנס לעניין פירוש התנהגות הילדים האחרים, כי לא רוצה שיחוש דחיה, בגן הציבורי אני יכולה להסביר ולנחם אך בגן שלו - אין לי שליטה על תגובות של המטפלות וגננות. את חושבת שאני צודקת בחששותי?
 

anat30g

New member
לא להנל דיון - לומר לו פשוט

עומר - הילד הזה לא רוצה לשחק איתך כי הרבצת לו בגן! ילד בן שנתיים עם מכלול רגשות ומחשבות יוצא מבולבל מניתוח ושיקוף הרגשות האישיים שלו בתוך הסיטואציה. ובעצם הרגשות האישיים שלו לא חשובים - אסור להרביץ וזהו - וזה לא משנה אם הוא כעס או היה מתוסכל - אלימות לא צריכה להיות הביטוי שלו לכעס או תסכול - ובטח שאינה צריכה לפגוע בילדים אחרים. אני בדעה שיש לומר לילד שאסור להכות ואסור להרביץ - ושאם הוא יכה וירביץ אז ילדים לא ישחקו איתו... אפשר לשחק איתו עם בובות ודובונים ולעשות לו הצגה קטנה להמחשת הרעיון (הדובי מרביץ לבובה והיא בוכה ויותר לא רוצה לשחק עם הדובי... אפשר לסבך את זה שהבובה מחזיקה ביד צעצוע שהדובי רוצה...) ברמה הזאת ילד בן שנתיים יכול להבין - הסיטואציה מובאת בפניו בצורה חזותית - לא וורבלית - כמו שניסית לעשות כשעשית לו שיקוף (כשאמרת לו -מעליב אותך שהילדים לא רוצים לשחק איתך; נפגעת מהילד ההוא שהתרחק וכו´).
 
אני נגד אלימות כביטוי לכעס או תסכול

לא עשיתי לו שיקוף כפי שציינת, השיקוף נעשה כאן, אך לו אני תמיד אומרת שאסור להרביץ!!! ולא משנה מה. אם הוא מתוסכל כי לקחו לו משהו או שרוצה משהו, אני עדיין אומרת לו שניתן לבקש או לדבר, אסור להרביץ. אני לא מעמיסה עליו בפרטים, שיקופים פירושים וכו´, הגבול מאוד ברור וידוע. היום שוחחתי עם הגננות שסיפרו שאינו מכה ללא סיבה (לא שזה בסדר), אך אינו מכה בשל סיבות אישיות, התפרצות וכו´ אלא מכה כתגובה - אם מכים, מרגיזים, לוקחים לו משהו - אז הוא מכה. דבר נוסף שקורה לו בגן החדש הוא - שהוא מתקרב ומלטף את הלחי או השיער של אחד הילדים - והם נרתעים כי רגילים שאחרים מתקרבים כדי להכות ולא כדי ללטף - וגם הטמפרמנט שלו - כאשר הגננת מוציאה משחק הוא ישר רץ ראשון (מהתלהבות), ואז נתפס כמשתולל או משהו כזה. כך שלדעתי הוא נתפס כפראי יותר ממה שהוא על-ידי אחרים (גם על-ידי, מודה) לרוב אני מרגישה כי אני לא יכולה/מצליחה להתמודד איתו, מעורר בי המון תסכול ואיני יודעת איך להתמודד איתו ועם הרגשות הללו.
 

לאה_מ

New member
אז כמו שאת מתארת את זה עכשיו

זה נשמע יותר כמו משהו שכדאי לשתף בו את הגננת. אני מתכוונת, שאם הוא נתפס כפראי יותר ממה שהוא, אולי כדאי לשוחח עם הגננת ולבדוק שהיא לא שותפה לתפיסה המוטעית הזו, כדי שלא תעביר אותה לילדים (באמירות המופנות לעומר או לילדים אחרים). לא הבנתי גם אם את חושבת שעומר חש דחיה מאותם מקרים של ילדים שאינם רוצים לשחק איתו. כי אם הוא מקבל זאת בלי לחוש דחיה, הרי שעדיף להשאיר זאת כך, ולא להשליך עליו רגשות קשים שלנו. אם הוא לא מכה ללא סיבה, אלא רק כתגובה למכות, זו לא נשמעת לי בעיה שצריך לטפל בה (תשאלי כל הורה שהילד שלו לא "מחזיר" כמה הוא היה רוצה שיחזיר...). מה שכן נשמע לי בעיה זה שילדים בגן נרתעים מילד שמתקרב כדי ללטף כי "הם רגילים שאחרים מתקרבים כדי להכות ולא כדי ללטף" - זו נשמעת לי בעיה בגן, ואני לא בטוחה שהייתי רוצה שהבן שלי יהיה במסגרת שבה ההתניה שנוצרת אצלו היא רתיעה מהתקרבות מחשש למכות... אבל זה שייך לסיפור אחר.
 
דיברתי עם הגננת והיא הסבירה לי שזהו

הטמפרמנט שלו, היא תיארה אותו עם עינים פקוחות ובחיבה רבה (הוא חדש בגן), היא הדגישה שאם הוא מכה זה עמ´ להחזיר או כתגובה, מה גם שהוא נצמד לילדים ה"גדולים" הוא בן 2.5 והם 3-3.5 והם די רואים בו ילד קטן, למרות שהוא מאוד בוגר ומפותח. לגבי תחושת הדחייה, הוא מקבל ואינו חש דחייה - ועל כן אני מסכימה איתך מאה אחוז, ומשאירה זאת כפי שזה. יש משהו במה שאת אומרת לגבי הילדים שאינם מחזירים ומה אמהותיהם חשות בנושא, אך זה קצת מלחיץ אותי שאחרים אינם מכים חזרה והוא כן, נכון שאינסטינקטיבית זה נכון וטוב אפילו, אבל לא תמיד האמהות של הילדים האחרים חשות כך וזה יוצר מצב לא נעים בעבורי, ואז אני כועסת מאוד עליו ואז גם המצב אינו נעים בעבורו. וכשאני כועסת עליו הוא מאוד מאוד נעלב. בקיצור מן מעגל שכזה. לגבי תגובות הילדים בגן, מה לעשות? לא כל הילדים רגילים לילד שרוצה לחבק ולנשק, אולי הם צריכים קצת זמן כדי להכיר אותו ואת תגובותיו וחיבתו. אולי אני לחוצה מידי??? אולי הציפיות שלי ממנו גבוהות מידי? מה דעתך? אגב, אם אפשר שאלה אישית, האם את מתחום הפסיכולוגיה, אני מתרשמת שכן, לפי המושגים השלכה, שיקוף... (הייתי מנחשת עו"ס, האם יש צדק עימי?)
 
אז מה היה לנו?

עומר ילד פתוח וחם, נוטה למגע פיזי לצורך הפגנת חיבה, לא מוותר ומחזיר כשמכים אותו, מקובל על חבריו בגן, וגם הגננת מתארת אותו בחיבה רבה - נשמע לי מצויין. הילדים (ועומר ביניהם) מווסתים לעצמם את הגבולות הפיזיים שהם מרשים זה לזה - אם החיבוקים של עומר מקובלים על חבריו, הם ילמדו לא להרתע מהם, אם הם אינם מקובלים - הוא ילמד להמעיט בהם. בכל אופן, את אומרת שהוא מקובל בחברת הילדים, כך שלא נשמע לי שיש בעיה כלשהי. לגבי עניין ה"החזרה". אמרתי לך כבר שאני חושבת שזה ממש לא בעיה (אגב, טוב שאת לא מדברת עם בן זוגי, שחושב בכלל שמי שלא מחזיר צריך לעבור סדנא מיוחדת להחזרות...). לדעתי אין טעם שתכעסי עליו. הוא מגן על עצמו, לא מתקיף, ולא צריכה להיות לך תחושת אי נוחות (גם אם אמהות אחרות מתקשות להבין - אגב, מה הן מתקשות להבין - אם הילד שלהן הרביץ לעומר ועומר מחזיר, זה נראה לי מאד קל להבנה). נראה לי שעדיף שאת תנסי להשתחרר מתחושות הכעס שלך כלפיו מאשר שתנסי ללמד אותו לא להחזיר. את עדיין יכולה, כמובן, לומר לו לא לנהוג באלימות, אבל לא בכעס. ולגבי השאלה האישית - כמעט קלעת... אני עו"ד, לא עו"ס (הבדל של אות אחת...
) ולעניינינו - אני סתם אמא חושבת.
 
לאה, תודות שלוחות לך מליבי../images/Emo39.gif

תודה על היחס החם, התגובות הענייניות וההבנה. אני חושבת שעצם הישיבה מול המחשב והנסיונות להבין את שקורה ואת שחשים מבהירה גם לנו את התחושות שלרוב מופיעות בערבוביה וחוסר בהירות. כמה טוב שהפורום הנהדר הזה קיים. קבוצת התמיכה של האמהות, כמה בעצם אנו זקוקות,אה? ניתן לראות לפי הפעילות הערה שבפורום... תודה על התמיכה.
 

דסי אשר

New member
אילו לאה הייתה עו" ס

קרוב לוודאי שהיינו מפסידים את לאה זו שאנחנו מכירים, ולאה הייתה מפסידה הרבה מאד דברים. כותבת משהיא שהיא כן עו"ס. דסי
 

דסי אשר

New member
מותר "להעלב" מהשאלה?

מה, רק אנחנו מחנכות את הילדים ואתם רק מביאים את הכסף? אני צוחקת. אבל לא הייתה צריכה לעלות שאלה כזו בכלל. ובמיוחד, כל "ראש של אבא" מכניס מימד שונה לראשים של האמהות. אנחנו קוראות על כך הרבה בפורום, מהדיווחים על הדיונים הזוגיים בנושאי חינוך. דסי
 

sesame

New member
זו היתה שאלה של קריצת עין

סליחה סליחה סליחה לא התכונתי להעליב. ד"א קיבלתי תגובות מחברות הפורום למען האמת בעברית זה מודגש. take care and give care
 
למעלה