אנא עזרתכם

[osi28]

אנא עזרתכם../images/Emo101.gif

נעים מאוד, אני אסנת, בת 30, אמא לתאומים בני 9 וחצי חודשים. כרגע איתם בבית עד ספטמבר. אני שוקלת לעשות הסבה מהתחום שבו אני עובדת לריפוי בעיסוק. שאלותיי: 1. אני מבינה שהלימודים מלאים ומאוד תובעניים. האם זה אפשרי עם שני ילדים קטנים בבית? מישהי עשתה את זה? 2. כיוון שאני רוצה להיות בטוחה שאני מתאימה למקצוע הזה, חשבתי להציע את עצמי לעבודה כסייעת (בעיקרון אני רוצה לעבוד בתחום של ילדים, התפתחות). האם אתן חושבות שעבודה כסייעת תיתן לי רעיון כלשהו על מהות העבודה? אולי יש לכן רעיון אחר? מודה לכן/ם מראש על כל התייחסות-זה מאוד חשוב כיוון שאני עומדת כיום בצמת דרכים. תודה!

 

[יעל ניסן]

אפשרי

עם העזרה המתאימה. כשאני יצאתי ללמוד בתי היתה בת 3.5 ובני בן 1.5. הייתה מטפלת, גיבוי הורים, ובעל תומך ומפרגן - וגם אז זה היה לא פשוט, אבל אפשרי.

 

[osi28]

תודה על תשובתך. האם אפשר לקבל

התייחסות גם לשאלה השנייה?

 

[תעלולה]

מהות המקצוע

אני חושבת שכמעט כל חוג לריפוי בעיסוק מבקש מהמועמדים להגיע לתצפיות. מה שכדאי לך לעשות, זה להגיע לתצפיות במספר רב של מקומות. במגוון תחומים ולזמן איכותי מתואם עם העובדים כך שתהיה לך ההזדמנות באמת לעמוד על קנקנו של המקצוע. אני בטוחה שאם תהיי סייעת או מתנדבת או משהו בסגנון זה יתן לך מושג רב ועמוק לגבי המקצוע אבל אני חושבת שתצפיות מגוונות יתנו לך את המידע גם כן, ואולי שיחות רבות עם מרפאים בעיסוק - גם כן. אני חושבת פשוט (בתור אמא לילדים צעירים גם כן) שלהתחיל עכשיו לעבוד כסייעת ורק אז להתחיל ללמוד - זה מריחה מסויימת של זמן. חבל. אם כולנו הצלחנו להחליט בלי זה - גם את יכולה! לגבי היכולת ללמוד עם ילדים - טוב, יש מרפאות בעיסוק שהתחילו את לימודיהם עם שניים-שלושה ילדים, ושרדו היטב ובהצטיינות. לעומתן, יש כאלו שאפילו לשלוח את טפסי ההרשמה לתואר שני לא מצליחות כי ערמת הכביסה מסתירה אותם... אם יש מערך תמיכה משפחתי (בעל, הורים, מטפלת זמינה וכו') זה אפשרי אבל מה שחשוב בעיקר זה משמעת עצמית גבוהה ומחויבות לנושא. שיהיה לך בהצלחה

 

[osi28]

תעלולה-את צודקת בעיקרון

לגבי מריחת הזמן, אבל מכיוון שאני במילא לא אתחיל ללמוד בשנה"ל הקרובה אז חשבתי שעבודה כסייעת או משהו דומה ייתן לי מושג לפני שאני מתחילה ללמוד. יש לי מחר פגישה בבית איזי שפירא ברעננה לגבי משרה כזו.

 

[תעלולה]

מאחלת לך המון הצלחה

ואם ההחלטה תהיה ללמוד - אז שיהיה עוד יותר בהצלחה! אני מכירה מישהי שהתחילה ללמוד רב"ע מאוחר, לאחר תואר ראשון בכלכלה, והיום היא אחת מהמרפאות בעיסוק הטובות שאני מכירה.

 

[m a m i 30]

הי

אני גולשת חדשה בפורום ובמקרה נתקלתי בשאלתך. אני בת 30 לפני כ- 10 שנים סיימתי תואר בתחום אחר והשנה התחלתי לימודים בחוג לריפוי בעיסוק. אומנם ללא ילדים, כך שמהבחינה הזאת איני יכולה לענות מנסיון, אך אני יכולה לספר שלומדת איתי בחוג אמא לשלושה ילדים וממוצע הציונים שלה הוא בין הגבוהים בכיתה! אין ספק שהלימודים בחוג תובעניים, הרבה שעות לימוד ומספר קורסים לא מבוטל שהנוכחות בהם היא חובה (לפחות בשנה א'), מעבר לכך ההכשרות המעשיות פזורות בכל הארץ ולכן מצריכות נסיעות. לכן תצטרכי את תמיכת הסביבה הקרובה אליך: בעל, משפחה. ויותר מכל- מוטיבציה ונחישות. לפני שקיבלתי את ההחלטה לגבי הלימודים ערכתי לעצמי "מחקר מעמיק": קראתי ספרות בתחום, נפגשתי עם מרפאות בעיסוק וצפיתי בטיפולים. לדעתי צפייה בטיפולים ממחישה את העבודה עצמה על הצד הטוב ביותר. אם יש לך הזדמנות לעבוד כסייעת בתחום מבלי "לבזבז" זמן בשביל זה - אני חושבת שזה יכול לסייע לך מאוד להרגיש האם העולם הזה מתאים לך. בהצלחה!