אמת
מהי אמת בעבודת ה' עניין של דרך אמת. יש דרך שקר ויש דרך אמת. בעניין הסיבה, המחייבת את האדם לעסוק בתורה ומצוות: יש סיבה הנקראת "תועלת הגוף", שעל ידי העסק בתורה ומצוות יקבל שכר בעולם הזה וכמו כן בעולם הבא. ובשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, הוא יכול לקיימם, משום שזה לתועלת הרצון לקבל, הנקרא גוף. וזה נקרא דרך שקר, מטעם שאינו יכול להגיע למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, משום סיבת נהמא דכסופא. לכן צריכים להשתוות הצורה. ואם כל העסק שלו הוא לתועלת עצמו, אם כן איך יכול להביא זה להשתוות הצורה? לכן דרך אמת נקרא, אם הסיבה המחייבת אותו, הוא מטעם להשפיע, שהוא, שלא על מנת לקבל פרס. לכן רק זה הוא דרך אמת, היות שעל ידי זה יתוקן את עניין נהמא דכסופא. ובזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש (פנחס דף קצ"ח אות תק"ו): "במדה שאדם מודד, מודדין לו". ופירש בהסולם, שמשפעים לו באותה מידה שהזכיר, שזה כמו שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך. היה צריך לומר, תזכיר את שמי. אלא הפירוש הוא, באותה מידה שאני מזכיר את שמי, באותה מידה אבא אליך. ולכאורה אין שום פירוש למה שהוא מתרץ. אלא לפי הנ"ל מובן היטב, היינו שבאותה המידה שהזכיר, היינו למה שאדם משתוקק, את זה נותנים לו. והנה אלו, שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים לעשות נחת רוח ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם לשם שמים, אז הם מתפללים לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות מעשים לשם ה'. אז אומר הקב"ה, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, היינו שאתם תתנו לי את האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על מעשיכם. היינו, שיהיה התעוררות מלמטה, שאני, אומר הקב"ה, אייחס את שמי על המעשים. אז מאיפה אתם תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם? זה תראו, אם אני "אבוא אליך וברכתך". היינו שכל מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אינו יכולה להתגלות מטרם שתקנתם את עניין נהמא דכסופא, היינו שתעשו את מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי. שאני יוחסתי את שמי עליהם, היינו שכל מעשיכם רק להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא אליך, וברכתך". על דרך שאומר הרמב"ם, הכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות.
מהי אמת בעבודת ה' עניין של דרך אמת. יש דרך שקר ויש דרך אמת. בעניין הסיבה, המחייבת את האדם לעסוק בתורה ומצוות: יש סיבה הנקראת "תועלת הגוף", שעל ידי העסק בתורה ומצוות יקבל שכר בעולם הזה וכמו כן בעולם הבא. ובשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, הוא יכול לקיימם, משום שזה לתועלת הרצון לקבל, הנקרא גוף. וזה נקרא דרך שקר, מטעם שאינו יכול להגיע למטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, משום סיבת נהמא דכסופא. לכן צריכים להשתוות הצורה. ואם כל העסק שלו הוא לתועלת עצמו, אם כן איך יכול להביא זה להשתוות הצורה? לכן דרך אמת נקרא, אם הסיבה המחייבת אותו, הוא מטעם להשפיע, שהוא, שלא על מנת לקבל פרס. לכן רק זה הוא דרך אמת, היות שעל ידי זה יתוקן את עניין נהמא דכסופא. ובזה נבין מה שכתוב בזהר הקדוש (פנחס דף קצ"ח אות תק"ו): "במדה שאדם מודד, מודדין לו". ופירש בהסולם, שמשפעים לו באותה מידה שהזכיר, שזה כמו שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך. היה צריך לומר, תזכיר את שמי. אלא הפירוש הוא, באותה מידה שאני מזכיר את שמי, באותה מידה אבא אליך. ולכאורה אין שום פירוש למה שהוא מתרץ. אלא לפי הנ"ל מובן היטב, היינו שבאותה המידה שהזכיר, היינו למה שאדם משתוקק, את זה נותנים לו. והנה אלו, שהולכים בדרך האמת, היינו שרוצים לעשות נחת רוח ליוצרו, והם רואים, שכל מעשיהם אינם לשם שמים, אז הם מתפללים לה', שהוא יראה, שהם יוכלו לעשות מעשים לשם ה'. אז אומר הקב"ה, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, היינו שאתם תתנו לי את האפשרות, שאני אוכל ליחס את שמי על מעשיכם. היינו, שיהיה התעוררות מלמטה, שאני, אומר הקב"ה, אייחס את שמי על המעשים. אז מאיפה אתם תדעו, שאני כבר מיחס את שמי עליהם? זה תראו, אם אני "אבוא אליך וברכתך". היינו שכל מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, אינו יכולה להתגלות מטרם שתקנתם את עניין נהמא דכסופא, היינו שתעשו את מעשיכם להשפיע. ואז יקוים מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו. וזה שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי. שאני יוחסתי את שמי עליהם, היינו שכל מעשיכם רק להשפיע. אז תדעו, אם אני "אבוא אליך, וברכתך". על דרך שאומר הרמב"ם, הכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות.