אמת או חובה

[משאלה2]

אמת או חובה

הפורום משעמם.. בנסיון להחיותו אני מביאה משחק חמוד שנתקלתי בפורום אחר. כל אחד יכול לבחור ניק ולשאול אותו אמת או חובה, אמת- שאלה שחייבים לענות אמת. חובה- ציווי לעשות משהו ולשתף אותנו בתוצאותיו. לא רמה בשמים, סתם התבחששות של שיעמום. מי מצטרף/פת?

 

[אנדרנליסט]

../images/Emo45.gif

 

[אגב87]

אני הראשון

שאלה לניק: משאלה2 אמת: האם את חושבת שזה מה שיחיה את הפורום? חובה: תמצאי משחקים יותר מענינים! סתתתתםם כל הכבוד על היוזמה

 

[משאלה2]

ניסיתי.תודה על השת``פ.תורי?

שאלה לאגב:מתי אתה בא לארץ?חובה עליך לבוא בהקדם!

 

[נמאס להתבחשש]

יא בידה בידו

משאלונת יקירה, אמת או חובה?

 

[אדוגמטית]

ואת מתבחששת יקירתי?

אמת או חובה?

 

[נמאס להתבחשש]

חובה.

גם כי אני שקרנית פתלוגית וגם כי אני יכולה לומר. ``כן, בטח קפצתי חמש פעמים על רגל אחת בדיזנגוף סנטר וצעקתי אני שיבוט של ביל גייטס``. תוכיחי שלא.

 

[משאלה2]

אמת

 

[נמאס להתבחשש]

האם את רואה את עצמך מנהלת בשלב כלשהוא בחייך אורח חיים חילוני?

 

[משאלה2]

מממ...

אם היית שואלת לפני שנה אם בעוד שנה אכיר אותך לא הייתי מדמיינת שכן. אין לי שום מושג מה ילד יום ולכן כל הצהרה תיהיה מיותרת ומטופשת.

 

[נמאס להתבחשש]

אבל עדין לא הגעת למקום

שאת בערך רואה כיוון?

 

[משאלה2]

עוד לא

 

[avi972]

טוב, גם אני. משעמם לי

 

[אדוגמטית]

אז הגיע הזמן להתחיל לעשות!

איזו תנומת חורף תפסתם פה! ואת מתבחששת אהובתי. אני מעזה לתת לך חתיכת משימה (אבל לא חובה כי זה, כי זה, כי זה אולי קצת מוגזזזזזזם. ככה: מכיוון שאת ידועה בהתבחשושויותייך ובקולמוסך השנון, הסרקסטי והמקסים!!! הרי את מתבקשת להעלות פה, לפורום, סיפור או משו שכתבת וטרם קראנו. או לחילופין, ברוח ימי ראשיתו של הפורום להעלות את ההודעה הראשונה שכתבת פה. הגזמתי? אבל המורה, היא התחילה קודם..

 

[נמאס להתבחשש]

לא הגזמת בכלל

אני אוהבת לכתוב ומכורה לפידבקים.. יש לי איזה קטע שכתבתי השבוע בהשפעת חומרים נרקוטים מסויימים. -------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מילים-נ.מ להתבח' לחן-עממי וכשהוא הוא הולך היא נכנסת לחדר המבולגן שלה ומכבה את האור. הוא הולך זורק "את דפוקה בחיי שאת דפוקה, אם לא היית מוצצת כל כך טוב לא היה סכוי בעולם שהפרצוף שלי היה זוכה לראות את הדירה המסריחה שלך" היא צורחת לו שיטרוק את הדלת ושלא יעיז להתקשר. ושניהם יודעים שהפעם הבאה היא רק שאלה של זמן. אבל הם ניזונים מזה. מהמריבות הטיפשיות שלהם. אין להם באמת שום דבר משותף. היא בת 25 וקצת. לא יפה לא מצחיקה לפחות לא אותו. עובדת בקבלה של מלון שמושכר לפי שעות. בסוף המשמרת היא אוספת את המצעים והמגבות. מעבירה אותם למכבסה שממול וחוזרת הבייתה. היא לא מדברת עם האורחים. כולם חותמים שם בשם "אברהם וחוה כהן" ונעלמים. יש את החכמים כמו "דנזל וושינגטון" או "ביבי נתניהו" פעם מישהו חתם לה "תות אנך אמון ומוניקה סקס" יצירתי. משלמים 150 ש"ח לשעה ונעלמים בדחיפות. חבל על הזמן. הוא בכלל מובטל שגר אצל אימא שלו ומתפרנס מהנכות הצבאית שלו. גם כן נכות. הזרת השמאלית האבודה שלו שווה לו חמש אלף בחודש ומכונית כמעט בחינם. היא לא זוכרת איך הם נפגשו אבל היא שנאה אותו מהרגע הראשון ולכן נדבקה אליו. ככה שבעה חודשים. הם צורחים אחד על השניה. מנקזים את כל מבועי השנאה והתסכול. מציקים אחד לשניה ונהנים מזה. על אף אחד בעולם הם לא צועקים. לא מקללים. היא שקטה ודיסקרטית הוא מתוסכל ומתנצל ומובטל. ויש להם אחד את השניה. אורות הבנין שממול שמסתננים מהחלון מגבהים ומאדירים את ערמות הבגדים שמושלכות אצלה בחדר והן לובשות דמויות. דב נמלים מסורבל. צב עצל או רקדנית קאן-קאן. היא יושבת מול הראי מוקפת בצללים ומדקלמת מילים. היא בזה למילים ומכורה להן. חוזרת עליהן שוב ושוב עד שהן מאבדות את משמעותם. "מוצצת" היא אומרת "מ-ו-צ-צ-ת" השפתיים נפתחות ונסגרות והלשון מתחככת בחיך ובשינים ויוצרת מנעד. היא מאתגרת את עצמה. מנסה לומר "מוצצת" בלי להזיז את השפתיים. יוצא לה "מודדת" עילג כמו של ילד מפגר. היא פורצת בצחוק. מרוצה. עכשיו היא עוברת למילים יותר קשות. "התנרמלות" לאט לאט עוקבת אחרי השפתיים "ה-ת-נ-ר-מ-ל-ו-ת" כי היא עוברת מסע עם המילה הזו. שמתחילה לאט ובטון נמוך עד שהיא מגיעה לגבהים צורמניים ואז נגמרת בקול ענות ת' חלושה. היא אומרת "גנטיקה" ו"אימפריאליסטי" "שיבוט" ו"נספג" היא אוהבת מילים ולא מבינה את הצורך בהן. טיפשיות כאלה וחסרות משמעות אמתית. היא נהנית לראות את הפה שמתעוות יוצר צלילים שמתפרשים למילים. מה זה מילים? תנודות באוויר שמתפרשות בצורה רצינית כל כך. הרי רק אם יבדדו אותן, כולם יראו עד כמה הן טיפשיות. בת 25 עם מערכת יחסים שמתאימה לה בדיוק ועם אובססיה למילים. בסוף היא מתפשטת ונוגעת בעצמה ב"עדינות מתפנקת" היא אומרת "עדינות מתפנקת" מול הראי לפני שהיא נשכבת במיטה. מעבירה את קצות האצבעות בצוואר יורדת לחזה ואז לבטן עד למטה. היא מגבירה את הקצב ואת עוצמת הלחץ. אומרת "מגע שהופך מרגש" אומרת עוד פעם "מגע" ו"מרגש" וגומרת. נרדמת עם חיוך. הכי טוב לה ככה.

 

[אדוגמטית]

את באמת כותבת

וואו!!!! לכתוב קטע כזה (עם נרקוזה או בלי), דורש מודעות עצמית גבוהה. והרבה אומץ (גם אם זה לא על עצמך), יצאת גם אמיתית. תודה

 

[נמאס להתבחשש]

עכשיו תורך

א' או ח'?

 

[האיש שהיה שם]

אהבתי

לגמרי. חזק, נוגע, בועט, כנה, מהבטן, בלי דודתיות מזוייפת / יוֹרִיוֹיוּת בשבילכם, משיל קליפות, אובססיבי, ו...פורק. כן פורק (נרלי אאמץ ת'מילה

) אני דפקא אלך על אמת, לא מתחיייב אבל מפטיח להשתדל להיות אמיתי במידת האפשר.

 

[נמאס להתבחשש]

איזה אומץ איש.

א. אתה חב"דניק בעברך? ב.כמה זמן אתה קורא בפורום? ג. השם שלך מזכיר את החיה שמתנוססת בגאווה על השלטים של דואר ישראל? ד. מתי תאזור אומץ ותראה את פרצופך בטיש? ה. יורי ואתה יושבים על בירה, אתה מזמין?

 

[האיש שהיה שם]

אני מתיימר לכך. לא?

א. כן ב. משנת 2003 ג. שאלה לא לגיטימית ד. הייתי במיקום הקודם, כרגע בהפסקה. לא נרלי אנשים פה כוכך נחמדים ה. למיטב זכרוני, את זאת שחייבת למישו גינס. בעצם כן. ציפיתי לשאלות נוקבות יותר אבל שיהיה. אני פה.