אמש...
אמש, התישבתי לא להרבה זמן מול הטלביזיה... 'דה וויוס'..
אוהבת לשמוע את הזמרות והזמרים הצעיירים... שונאת את הדמעות
של מי שבאה ולא התקבלה... והיתה אחת כזו...
כל כך רציתי בעבורה... משפחה נראת נהדרת
שאמא ברחה לחו"ל... כל כך רציתי וכל כך התאכזבתי...
והמשכנו הלאה...
ובכל הערב יושבת לי בתוך תוכי ראשי אותן שתי תמונות
של ילדה בת 11 שהוציאו אותה מבית אלים במיוחד...
'ילדה קשה'.
ילדה בעייתית...
אני לא מבינה בצווים. אני לא מבינה בנוהלים...
אבל אני יודעת... יודעת... יודעת...
שאם נגזר על הילדה הזו מה שניגזר...
ואמרו לי כבר 'תזכרי הגיל הכי קשה אצל בנות'
ואמרו לי 'הבית השקט שלך יהפוך לגיהנום...'
גם אמרה לי מהרווחה 'את עוד צתטערי על היום שהילדה נכנסה לפתח ביתך...'
ואני? כל כך רוצה את הרגע שהעיינים שלה הגדולות האלה...
יפתחו לרווחה כשתראה את הבית שלנו...
אני כל כך משוכנעת שהיא תקבל את כל האהבה...
כל האהבה שהבית הזה יודע להעניק...
כי לא יכול...לא יכול להיות אחרת...
אני רואה את הבנימין שלנו מלמד אותה לרכב על סוסה...
אני רואה אותה מחזיקה טלה... וגור כלבים...
אני רואה את הרמטכ"ל שלנו 'עושה לה סבוב' על הטקטורון שלו...
רואה אותה עומדת אצל בכורתי מחזיקה את בנה...
רואה אותה עומדת איתי במטבח...
רואה אותה יושבת לצד אישי... שבכוחות גדולים
ומשותפים ישלימו את הפערים כדי שתהיה תלמידה טובה...
אני יודעת שכאן... אצלנו...
ילדה בישראל... קשה ככל שתהיה ... תקבל את החשק לרצות...
תקבל את התקווה...
שמנין באנו אנחנו????????????? מהפאר?????
כל כך רוצה כבר לחבק אותה את הילדה הזו מהתמונה...
ורק לאמר לה 'הגעת לחוף מבטחים...'
היי אלוהים רחום וחנון... תן מבט לרגע קל הנה...!!!
אתה היושב במרומים שהרמת אותי מעפר... ונתת לי את
הכח הנהדר הזה לתת...
וואו. - מי שלא חשה את התחושה הזו לא תבין לעולם...
שלתת??? הנתינה הזו מה היא??? אפס. שום כלום...
מול הקבלה... מול התגמול... תשאלו את דניאלההה...
כמו אותה אם חד הורית שבאה לשכור דירה שלי...
איזה שאיפה לקורת גג... מה זה בסך הכל לאמא
ולבתה הקטנה?????????
צריף שיהיה...
אני עוקבת אחריה... אמרו לי שהאשה הזו
עובדת כמו יש לה שש ידיים...
תפסה את מקום העבודה ואת קורת הגג בשתי ידיים
ובשניים...
ואני?????????? לפעמים סתם מתקשרת לשמוע...
זה עושה לי את היום... את השבוע.
ומה חסר בכיסי??? דבר לא
אמש, התישבתי לא להרבה זמן מול הטלביזיה... 'דה וויוס'..
אוהבת לשמוע את הזמרות והזמרים הצעיירים... שונאת את הדמעות
של מי שבאה ולא התקבלה... והיתה אחת כזו...
כל כך רציתי בעבורה... משפחה נראת נהדרת
שאמא ברחה לחו"ל... כל כך רציתי וכל כך התאכזבתי...
והמשכנו הלאה...
ובכל הערב יושבת לי בתוך תוכי ראשי אותן שתי תמונות
של ילדה בת 11 שהוציאו אותה מבית אלים במיוחד...
'ילדה קשה'.
ילדה בעייתית...
אני לא מבינה בצווים. אני לא מבינה בנוהלים...
אבל אני יודעת... יודעת... יודעת...
שאם נגזר על הילדה הזו מה שניגזר...
ואמרו לי כבר 'תזכרי הגיל הכי קשה אצל בנות'
ואמרו לי 'הבית השקט שלך יהפוך לגיהנום...'
גם אמרה לי מהרווחה 'את עוד צתטערי על היום שהילדה נכנסה לפתח ביתך...'
ואני? כל כך רוצה את הרגע שהעיינים שלה הגדולות האלה...
יפתחו לרווחה כשתראה את הבית שלנו...
אני כל כך משוכנעת שהיא תקבל את כל האהבה...
כל האהבה שהבית הזה יודע להעניק...
כי לא יכול...לא יכול להיות אחרת...
אני רואה את הבנימין שלנו מלמד אותה לרכב על סוסה...
אני רואה אותה מחזיקה טלה... וגור כלבים...
אני רואה את הרמטכ"ל שלנו 'עושה לה סבוב' על הטקטורון שלו...
רואה אותה עומדת אצל בכורתי מחזיקה את בנה...
רואה אותה עומדת איתי במטבח...
רואה אותה יושבת לצד אישי... שבכוחות גדולים
ומשותפים ישלימו את הפערים כדי שתהיה תלמידה טובה...
אני יודעת שכאן... אצלנו...
ילדה בישראל... קשה ככל שתהיה ... תקבל את החשק לרצות...
תקבל את התקווה...
שמנין באנו אנחנו????????????? מהפאר?????
כל כך רוצה כבר לחבק אותה את הילדה הזו מהתמונה...
ורק לאמר לה 'הגעת לחוף מבטחים...'
היי אלוהים רחום וחנון... תן מבט לרגע קל הנה...!!!
אתה היושב במרומים שהרמת אותי מעפר... ונתת לי את
הכח הנהדר הזה לתת...
וואו. - מי שלא חשה את התחושה הזו לא תבין לעולם...
שלתת??? הנתינה הזו מה היא??? אפס. שום כלום...
מול הקבלה... מול התגמול... תשאלו את דניאלההה...
כמו אותה אם חד הורית שבאה לשכור דירה שלי...
איזה שאיפה לקורת גג... מה זה בסך הכל לאמא
ולבתה הקטנה?????????
צריף שיהיה...
אני עוקבת אחריה... אמרו לי שהאשה הזו
עובדת כמו יש לה שש ידיים...
תפסה את מקום העבודה ואת קורת הגג בשתי ידיים
ובשניים...
ואני?????????? לפעמים סתם מתקשרת לשמוע...
זה עושה לי את היום... את השבוע.
ומה חסר בכיסי??? דבר לא
