אמש בתוכנית "מתחילות מחדש"

fatfat

New member
אמש בתוכנית "מתחילות מחדש"

הפגישו את ג'וסי הבחורה ההרה עם שתי בחורות שמסרו לאימוץ. שתיהן בחורות אמריקאיות שבחרו באימוץ פתוח והן עצמן בחרו את ההורים המאמצים. לשתיהן יש ילדים נוספים וכשהרו הבינו שלא תהיינה מסוגלות לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיהם אם יכנס עוד ילד למשפחה ולכן בחרו לוותר על העובר ולמסור לאימוץ. אחת מהן לאחר כמה שנים כשהרתה שוב, מוסרת גם את התינוק החדש למשפחה שאימצה תשע שנים קודם את הבת שילדה, אותם היא מכנה "המלאכים שלי". שתיהן מקיימות קשר מכתבים (בערך שלוש פעמים בשנה) עם הילדות שמסרו לאימוץ ומשפחתן ומקבלות מהן עידכונים ותמונות ואחת מהן אפילו נפגשת עם הילדה פעם עד פעמיים בשנה. שתיהן דיברו על כך שעשו את ההחלטה הטובה ביותר בחייהן עבור הילדים שמסרו ושהן שלמות עם ההחלטה, גם אם היא מכאיבה והן דיברו על ההורים המאמצים כהורים הבלעדיים ואת עצמן כינו יולדת. בעקבות המפגש עמן, גוסי הבחורה שצריכה להחליט האם לוותר על התינוק אותו אמורה ללדת בעוד עשרה ימים, מגיעה לתובנה כי היא נטתה לבחור בכיוון של אימוץ סגור כדי להעניש את עצמה ולגרום לכך שתסבול כל חייה, כשבתפיסתה מגיע לה עונש על חוסר המוסריות שלה (לילד שלושה אבות פוטנציאליים, החבר שלה סטוץ מזדמן ועוד ידיד) כמו גם על כך שהיא נכונה לוותר על הילד. הצפיה בתוכנית גרמה לי לכמה תהיות. הראשונה לגבי בחירת המאמצים על ידי היולדת. עד כמה זה באמת רצוי? האם ליולדת כלים להעריך אובייקטיבית את ההורים שיהיו טובים לילד? ומה לגבי הזוגות "הפחות אטרקטיביים", למשל אנשים מהמעמד הבינוני- נמוך, שיוכלו לספק לילד את כל צרכיו הבסיסיים והמון המון אהבה, אבל לא חוגים ובתי ספר פרטיים וכו', האם סיכוייהם לאמץ לא פוחתים בעקבות תהליך הבחירה? השניה היא לגבי אימוץ פתוח - האם הוא בעצם לטובת הילד כי כך גדל ללא (או אם הרבה הרבה פחות) חורים שחורים ופחות ציפיות לא ריאליות? ואולי בעצם מי שמאויים מכך זה המאמצים ובכך בעצם אולי גורמים לילד לגדול בתנאים פחות אופטימאליים בשל אותם חורים שחורים. עם יד על הלב, כמה מאיתנו היו נכונים לשקול אימוץ פתוח? ולבסוף גם בתוכנית זו וגם בתוכנית של ה= BBC על האימוץ, בפרק ששודר אתמול, עלה האישו שנידון פה בעבר כאופציה היפוטטית שאחרי כמה שנים מתקשרים ומודיעים שלילד שאימצנו יש עוד אח ביולוגי שמועמד לאימוץ והאם המשפחה מעוניינת לקבלו. בתוכנית מתחילות מחדש, כאמור אחת הבחורות, כשהרתה שוב, יוצרת קשר עם המאמצים ושואלת האם הם מעוניינים גם בתינוק והם נעתרים. בסידרה של ה- BBC הזוג שאימץ לפני שש שנים בן מרומניה, מקבל מכתב מהביולוגית שמספרת להם שנולדו לה עוד שלושה ילדים וכיוון שלא היה לה במה להאכילם מסרה אותם לבית יתומים. היא מבקשת מהם שיאמצו גם את התינוק מבין השלושה, כך שלפחות לו יהיה סיכוי לעתיד טוב יותר. מכתבה מכניס את הזוג ובעיקר את האשה למערבולת רגשית. הם נמצאים בעיצומו של תהליך של אימוץ תינוקת מסין. האם נוטה יותר לסוע מיד לרומניה ול"הציל" את התינוק, כשמה שהיא חוששת זה שבעתיד בנם יטיח בפניה שלא עשתה כל שבאפשרותה להציל את אחיו הביולוגיים למרות שידעה על מצבם. בעלה מציג עמדה יותר רציונאלית ואומר שאסור להם לפעול ממניע של רחמים ושיגרום להם בעצם לסטות מהתוכנית המקורית בה בחרו לאחר הרבה שיקולי דעת. בסוף הם בוחרים באופציה של פתיחת קרן עבור הביולוגית, אליה הם מעבירים כל חודש 150 שטרלינג, סכום שמספיק לביולוגית ברומניה לשכור דירה ולהחזיר אליה את שלושת הילדים ולכלכלם בכבוד. לי הפתרון בהחלט נראה טוב. מה אתם אומרים?
 

English

New member
עקבתי אחרי התכנית אבל את הפרק של

אתמול פספסתי. ותשובה יותר חושבת - כשאתפנה יותר כי זה נושא שהעסיק גם אותי.
 

משתפרת

New member
אם הם יכולים להרשות לעצמם?

אילו היה מצב בו אח/ןת ביולוגי/ת של לינדו היה/תה נמסר/ת לאימוץ היינו עושים שמיניות באויר כדי להיות אלה שמאמצים. בסיפור המוזכר- הבעיה היא שברומניה ההליכים היו מסובכים, מפותלים, בעייתיים וממש לא בטוח שבסופו של דבר האימוץ הזה היה מתממש. מסתבר שהיולדת דווקא רצתה לגדל את ילדיה, אך לא יכלה בגלל בעיה כלכלית. הקיצבה שהיא מקבלת מאפשרת לה את זה. זה פתרון הומני, משום שעדיף לילדים לגדול עם האם שילדה אותם, בוודאי שעדיף פי מליון מאשר לגדול בבית הילדים. רק שההורים הבריטיים הללו צפויים לשאלות כואבות של הבן שאמצו, משהו בסגנון של "אם היא מסוגלת לגדל ילדים, ואתם מסייעים לה בכך, אז למה לא החזרתם אותי לאמא שילדה אותי?" וזה עלול לקרות בכל מצב של ויכוח משפחתי, ובוודאי בזמן בניית הזהות העצמית בגיל ההתבגרות. זו שאלה עקרונית מאד קשה. במושגים של העולם השלישי אנחנו עשירים מופלגים, שמסוגלים לגדל את הילדים ולהעניק להם תנאים טובים ותקווה לעתיד. במקרים רבים (לא בכולם) רק מחסור משווע מונע מהמשפחות הביולוגיות ההן לגדל את הילדים. בעשרות אלפי הדולרים שמוציאים עבור אימוץ ניתן לממן במשך מספיק שנים (בהן ילד הופך מקטין לבוגר) קיצבה של 100 דולר לחודש למשפחה, שבארצות רבות זו הכנסה סבירה, או לפחות תוספת מאד משמעותית להכנסתם. אנחנו לא עושים את זה, אנחנו משתמשים בכספנו לרווחת משפחתנו (ואימוץ הוא חלק מרווחת משפחתנו). אנחנו לא מספיק אלטרואיסטים. הפתרון האוטופי (והמוסרי) הוא שמערכת הרווחה במדינות השונות תטפל במי שרוצה ומסוגל לגדל את ילדיו, ותיתן לו תנאים מינימליים לקיום אנושי. ואז רק מי שבאמת לא מסוגל/ת להיות הורה י/תמסור את הילדים לאימוץ. אוטופיה מוחלטת.
 

English

New member
../images/Emo45.gif מסכימה מאד

והאמת - אני במידה מסויימת שמחה שהאימוץ שלנו הוא אימוץ סגור ושהמשפחה הביולוגית אינה יכולה פתאום להודיע לי על ילדים נוספים שלהם או לבקש עזרה. היו כאן בפורום משפחות שפגשו את המשפחות הביולוגיות ושמרו איתן על קשר ולפיכך גם היו מודעות למצב הכלכלי של הביולוגיים. אני לא בטוחה שהייתי יכולה להתמודד עם הדילמות האלו. כן, הפתרון הומני אבל בעייתי. כי יכולים להתעורר עוד צרכים כלכליים אצל המשפחה הביולוגית, ואז איך קובעים איפה עובר הגבול של מחוייבות המאמצים?
 
../images/Emo45.gif נכון מאד!

למרות שזזתי באי נוחות קלה בכסא כשקראתי. שאפו על הצגת הדברים בצורה חותכת ואמיתית, על כל הכאב שבהם.
 

יסמין@

New member
ברח לי ../images/Emo13.gif הפניתי לקומונה

משום שלא רוצה למחזר את עצמי. כתבתי שם בשרשור הרבה על הנושא.
 

בבא שחר

New member
אימוץ פתוח-../images/Emo45.gif

לגבי בחירת המאמצים על ידי היולדת- אני חושב שכאשר שרותי רווחה/עמותות צריכים לשדך בין תינוק/ילד לבין משפחתו העתידית, יש להם הכלים לעשות מיון "אובייקטיבי" שיצמצם את מספר המשפחות הרלוונטיות מתוך כלל המשפחות הממתינות. אך בדרך כלל תשארנה מספר קטן של משפחות שכולן יכולות להיות משפחות מאמצות טובות. האם באמת לשרותי הרווחה/עמותות יש יכולת ניבוי אוביקטיבית לגבי המשפחה הטובה ביותר לילד? נראה לי שלא. אם ליולדת מוצבת בחירה בין מספר מצומצם של משפחות שכולן יכולות להיות טובות, נראה לי שהבחירה שלה לא פוגעת בבחירת ההורים הטובים ביותר לילד. מעשה בחירת המשפחה ע"י היולדת יכול לתרום הרבה ליולדת, כפי שאני מפרט מעט בהמשך בקשר לשאלתך על האימוץ הפתוח. כשפנינו לעמותת אימוץ (אנחנו בארה"ב) התבקשנו להכין אלבום תמונות וטקסט שישמש להציג אותנו בפני יולדת עתידית, בנוסף למה שיסופר לה עלינו ע"י אנשי העמותה. אנחנו התחבטנו רבות במהלך הכנת האלבום וכתיבת הטקסט. הרי לך תדע מה יגרום אשה זרה לבחור דווקא במשפחה שלנו. בחירה גורלית ביותר. במפגשי ההכנה למאמצים העתידיים שערכה העמותה, הסבירו פעמים רבות שאין כללים או טיפים לכיצד להכין את אלבום התמונות ומה לכתוב. בלתי אפשרי לצפות מה יגרום לאישה לא מוכרת לבחור דווקא במשפחה זרה מסוימת. לדוגמא, לפעמים זה בגלל שהיא חושבת שזוג ללא ילדים יוכל להעניק יותר לילד שהיא מוסרת; ולפעמים חשוב לה שהילד יגדל במשפחה מרובת ילדים. לפעמים זה יכול להיות בגלל סיבות שנראות לא רלוונטיות (למשל בחירה במשפחה כי היא מגדלת כלב). יש נשים המדפדפות שעות באלבומים של המשפחות השונות ויש כאלו שתוך דקות ננעלות על משפחה מסוימת, וזהו. לגבי סיכויי הבחירה של משפחות ממעמד בינוני- נמוך. אני חושב שיש צדק מסוים בדבריך. אם כי יש לי יסוד סביר להניח ששאר המשפחות שהוצגו יחד עימנו משתכרות הרבה יותר מאיתנו... שוב- אין כללים בבחירה. אני מאמין שלפעמים היכולת להעניק חום ואהבה יכולה להיות מורגשת אפילו בתמונות. וכך גם קור. הבעיתיות הזו יכולה להיות קיימת גם לגבי מאמצים פוטנציאלים שמשהו במראה הפיזי שלהם אינו אטרקטיבי. האם זה אומר שהם לא יכולים להיות הורים טובים? ברור שלא. אני לא חושב שהשיטה מושלמת. אך אני חושב שגם כשההכרעה ניתנת לשרותי הרווחה יש עיוותים, ועל כך יעידו החד הוריות, הגאים והגאות. לגבי אימוץ פתוח- בעיקרון, אם זה מתאפשר (ויש לי סייגים), אני בעד!
למי שמעוניין לקרוא, אני מצרף מאמר מצוין המציג באופן מפוכח את היתרונות והחסרונות של אימוץ פתוח, תוך בחינת המשמעויות לשלושת קודקודי האימוץ. את נגעת ביתרון העיקרי לילד שאומץ- הקטנת החור השחור. יש גם יתרונות לשני הצדדים הנוספים. ליולדת- החווה אובדן ואבל, תהליך בחירת המשפחה נותן יותר שליטה על תהליך המסירה. קבלת מידע על המשפחה המאמצת וסביבת חייו העתידיים מקטין את חוסר הוודאות בעתיד לגבי שלומו של הילד. אני חושב שליולדת העוברת תהליך "בריא" יותר של מסירה לאימוץ יש סיכוי רב יותר להשלים עם המעשה הקשה של מסירה לאימוץ ותהיה לה יכולת טובה יותר לחיות חיים בריאים נפשית. קשה לי לשמוע את סיפורה של אסופית (בדף הזה. לא בטוח איך לעשות לזה לינק). מה בסך הכול היא מבקשת? "דבר אחד הטריד אותי ובני משפחה אחרים יותר מכל דבר אחר, אם טוב לו", "רק לדעת שהכל בסדר". בלי ליכנס לפרטים (שאינני מכיר) של האימוץ של אחיה, לדעתי הרצון שלה לדעת כול כך בריא ומוצדק. אני פשוט מרגיש שמגיע לה לדעת משהו. רק שתדע שהוא חי במשפחה, אהוב ובריא. מדבריה נשמע שאם רק תדע את זה נפשה תמצא מנוחה כלשהיא ויהיה לה קל יותר לחכות לאותו יום, אם יבוא, שהוא יצור עימה קשר. אולי אימוץ פתוח בו הייתה מקבלת מכתב פעם בתקופה (אחת לשנה?) היה פותר לה את החידה. אני מאחל לך, אסופית, שבמוקדם או במאוחר, תקבלי את המידע שאליו את משתוקקת. להורים המאמצים- הקטנת "החור השחור" של הילד מועילה גם להורים. יש להם אינפורמציה רבה ומדויקת יותר למסור לילדם ויש סיכוי רב יותר שיהיה להם תשובות לשאלות שמעלה הילד. חוסר הידיעה בדבר הרקע של הילד מקשה מאוד גם על ההורים שרוצים לדעת על הגנטיקה ועל השורשים של הילד. הסרת מעטה הסודיות מקלה על היכולת להתייחס למקום ממנו בא הילד בצורה בריאה ונכונה יותר, ללא הכחשת הרקע שלו. הסרת מעטה הסודיות תורמת גם לדי-דמונזציה של היולדת, ולמעשה מקטין את הפחדים ממנה, למשל מפני הופעה פתאומית שלה. שחר
 

דיונונה

New member
שחר, תודה על כל מה שכתבת, ועל הקובץ

הנושא הזה מאוד מעניין אותי, בעיקר בגלל היתרון שדיברת עליו- "הקטנת החור השחור" אצל המאומץ. לו ניתנה לי האפשרות לבחור- החשש הגדול שלי היה הידיעה שיש כאן קשר בין שני צדדים שאינם שווי כוחות- המשפחה המאמצת נמצאת במעין עמדת עליונות, מעצם זה שהם הוריו החוקיים של הילד, מן הסתם חזקים יותר רגשית, כלכלית, חברתית. קשר כזה עלול לגרום לתסכול מתמשך אצל המשפחה שמסרה לאימוץ, וגם אצל הילד המאומץ. החשש הנוסף הוא מפני פריצת גבולות שנקבעו (סחיטה רגשית וכו'). מצד שני כל מה שכתבת בעניין ההסתרה שאינה דבר בריא לשני הצדדים, אי ידיעת אינפורמציה חשובה, דמוניזציה של היולדת בגלל הסודיות, כל כך נכון. האם ישנה גם אפשרות לאימוץ "חצי פתוח" בארצות הברית? האם ישנם מחקרים שעקבו אחר משפחות שבחרו בדרך של האימוץ הפתוח לאורך זמן, ומה מסקנותיהם? (עדיין לא קראתי את המאמר שצירפת) וגם- האם יש מדינות נוספות בהן קיים "אימוץ פתוח"? וכיצד נשמר הקשר כשמדובר באימוץ בינלאומי? (אם בכלל אפשרי). נראה לי שהנושא הזה ראוי לשרשור עצמאי משלו, הוא עוסק בשאלה מאוד מהותית ובסיסית באימוץ, שבארץ לא כל כך דנים בה.
 
למעלה