אמרתי לעצמי ט
אמרתי לעצמי אני בסדר אניבסדר. אני ממש בסדר. הכל בסדר . אני בשליטה. אני כאן אני מחזיקה חזק חזק כל כך חזק איך אפול? מרגיש חשוד מידיי כמה חזק אפשר להחזיק? אני אפול? לא. זה בראש והראש מחזיק חזק עכשיו את הכל את הכל הוא מחזיק. את כל העולם הוא מחזיק ואין לו כתפיים אפילו. זה היה אופורי לגמרי. מה לעשות? דברים טובים. אני כל כך חזקה עכשיו אני מסוגלת לעשות הכל ולהחזיק את הכל חזק כל כך עד שיגיע העתיד ואני אממש את כל החלומות ואחזיק אותם חזק כל כך לתוך חיים מאושרים בלי פחד. בלי דיכאון. בלי הפרעת אכילה. אני עליונה עליה, אני מחזיקה אותה חזק. היא חול תחתיי. היא ים תחתיי. ואני עפה מהר כל כך. מעליה. היא פתאום הרגישה לי כל כך קטנה ממני. הפרעת אכילה? פחחח. איזה שטות. אוכל? נו באמת. כולה אוכל. אוכלים משהו. חיים. נהיים רעבים. אוכלים משהו קטן. מסתדרים ( לא להשמין כמובן. אבל זה לא בעיה. משמינים? מורידים. הכל אפשרי) ו................................................................. הכח נחלש. לאט לאט. בולמוס? לא. זה לא בולמוס. זה רעב. אני רעבה. בא לי משהו טעים לאכול. בא לי להנות מאוכל בלי לחשוב . זה כח ! זה כח! טעים? אוכלים. ועוד ועוד קצת בא לי עוד ממש קצת מעט מעט עדיין חזקה. עדיין. עדיין. אוי! אני חלשה פתאום ומלאה. אני לא אוהבת להיות מלאה. שכחתי. שכחתי כמה אי לא אוהבת להיות מלאה. ובראש הכל חלש פתאום. חשבתי שאני חזקה. אבל אני רוצה לצום חזק. אבל-- זה מרגיש חלש. לצום. קמתי בבוקר. אכלתי עוד. נחלשתי עוד. ההפרעה התחזקה ואני נחלשתי. בראש. בלב. האופוריה התחלפה שוב בדאון בפחד. בחוסר שליטה. שיט. שיט. שיט. שוב הכל לא בסדר. אין חוקים. אין. מצטערת על החפירה. מאוכזבת מעצמי. ומהכח שדימיתי שיש לי.
אמרתי לעצמי אני בסדר אניבסדר. אני ממש בסדר. הכל בסדר . אני בשליטה. אני כאן אני מחזיקה חזק חזק כל כך חזק איך אפול? מרגיש חשוד מידיי כמה חזק אפשר להחזיק? אני אפול? לא. זה בראש והראש מחזיק חזק עכשיו את הכל את הכל הוא מחזיק. את כל העולם הוא מחזיק ואין לו כתפיים אפילו. זה היה אופורי לגמרי. מה לעשות? דברים טובים. אני כל כך חזקה עכשיו אני מסוגלת לעשות הכל ולהחזיק את הכל חזק כל כך עד שיגיע העתיד ואני אממש את כל החלומות ואחזיק אותם חזק כל כך לתוך חיים מאושרים בלי פחד. בלי דיכאון. בלי הפרעת אכילה. אני עליונה עליה, אני מחזיקה אותה חזק. היא חול תחתיי. היא ים תחתיי. ואני עפה מהר כל כך. מעליה. היא פתאום הרגישה לי כל כך קטנה ממני. הפרעת אכילה? פחחח. איזה שטות. אוכל? נו באמת. כולה אוכל. אוכלים משהו. חיים. נהיים רעבים. אוכלים משהו קטן. מסתדרים ( לא להשמין כמובן. אבל זה לא בעיה. משמינים? מורידים. הכל אפשרי) ו................................................................. הכח נחלש. לאט לאט. בולמוס? לא. זה לא בולמוס. זה רעב. אני רעבה. בא לי משהו טעים לאכול. בא לי להנות מאוכל בלי לחשוב . זה כח ! זה כח! טעים? אוכלים. ועוד ועוד קצת בא לי עוד ממש קצת מעט מעט עדיין חזקה. עדיין. עדיין. אוי! אני חלשה פתאום ומלאה. אני לא אוהבת להיות מלאה. שכחתי. שכחתי כמה אי לא אוהבת להיות מלאה. ובראש הכל חלש פתאום. חשבתי שאני חזקה. אבל אני רוצה לצום חזק. אבל-- זה מרגיש חלש. לצום. קמתי בבוקר. אכלתי עוד. נחלשתי עוד. ההפרעה התחזקה ואני נחלשתי. בראש. בלב. האופוריה התחלפה שוב בדאון בפחד. בחוסר שליטה. שיט. שיט. שיט. שוב הכל לא בסדר. אין חוקים. אין. מצטערת על החפירה. מאוכזבת מעצמי. ומהכח שדימיתי שיש לי.