אמריקן דול פוסי

[noosh]

|מגלגלעיניים|

 

[HorseTears]

אמריקן דול פוסי

ובכן, רכשתי את האלבום בגירסת הDVD, שזה כ``כ מיותר, כי בסה``כ יש שם את השיר בונוס המעאפן ואת סדרת צילומי הפאות המהוללת, שכבר נמצאת ביוטיוב.. וגם 5 גלויות של הדמויות.. קשה לי לגבש דיעה אחרי האזנה אחת, הלוא ידוע כבר שזו לא טורי של FTCH, אבל חוץ מbouncing ‎ ו fat slut שאני מחבב, כל השאר סביל. רק סביל.. אולי מאוחר יותר יהיה לי משהו מעודד יותר להגיד, ויסלחו לי כל האוהבים - זו רק דעתי.

 

[noosh]

יופי, ענית לי על השאלה ../images/Emo6.gif

(ששאלתי את שרימפי

) אתה מוזמן להעלות ביקורת יותר מפורטת, אם תרצה, אחרי שתגבש דעה

אנחנו נשמח לקרוא!

 

[yuval k]

נסבל או סביל? ../images/Emo3.gif

 

[HorseTears]

נסבל, סביל, היינו הך

האלבום הזה אנמי. חסר שם משהו, מן הסתם.. לא קשה להבין מה. כל הלחנים פשוט קלים לי להאזנה. שום דבר לא מסובך שם מדיי, אם בכלל.. אני יכול לשמוע את 5 השירים הראשונים, ואז משהו פשוט נהרס לי והכל נשמע אותו הדבר.. יש איזה שני שירים בהמשך שחיבבתי, programmable soda ו-velvet revolution, אך רק בגדר החביב. שוב- זו רק דעתי. עזבו שטויות, קנו את החדש של ביורק [צוהל] והתמוגגו נוכח הצווחות /tapuzforum/images/emo13.gif

 

[Yishai A]

וואו, אני כל כך לא מסכים...

אני חלק מהקבוצה שחושבת שדווקא מספר האלבומים האחרונים שלטורי היו מאכזבים במיוחד. היה בהם משהו אנמי, הן מבחינת המילים והן מבחינת הביצועים. השירים, לפחות לדעתי, נשמעו טוב רק בהופעות לייב שלה, בגירסא אקוסטית ונוגעת. באלבומים עצמם (ע"ע The Beekeeper) הם סתמיים עד כאב. ואז לפתע מגיע האלבום החדש, והלא פחות מנפלא, הזה. הפקה מרשימה, מהוקצעת, מילים ולחנים שמרטיטים את הנימים, וחמש טוריות שונות. בראיון שנערך איתה בתוכנית בריטית (ניתן להשיג ביו-טיוב), היא טוענת שהיא תמיד הייתה כל חמש היישויות הללו, והן מעין "מכה" לממסד ההורים-הנוצרים בארה"ב שמתנגדים כלכך למוזיקה של איימוס (א. היא זמרת ב. היא שרה על נושאים קשים מידי לנוער, לדעתם). ע"י יצירה של חמש נשים שונות, שנבנו בהשראת תרבות יוון העתיקה, היא מחזירה את הכוח לנשים ולאדם, ולא לאל המנכס אותו ע"י הממסד. מבחינת השירים? כמה כיף. אתמול, כשהגיע האלבום, החלטתי רק להקשיב לחלק, ולא יכולתי להפסיק. כמעט כל שיר טוב ונוגה יותר מהקודם לו. הכנסת הגיטרות כמעט לכל שיר מרעננת וכיפית, גם כשהן מהוות ליווי חלש יחסית. מה אהבתי במיוחד? נתחיל מהכיפי ביותר - Programmable Soda - מבחינתי לא פחות מ"Mr. Zebra" החדש. קצר וחמוד ומקסים (ואפילו עם מסר). מתנגן בלופ אינסופי מאמש. אהבתי את ההפקה המושקעת והעשירה של כל כך הרבה שירים (Girl Disappearing, Bouncing Off Clouds לדוגמא), את המסרים הקשים שבאים במנות קטנות (Yo George), את טורי החיה של פעם (Teenage Hustling) ועוד ועוד... אני יכול להתפלסף עוד שעות רבות למה זה אחד האלבומים היותר מוצלחים של הנערה האדומה, אבל אקצר ואומר שאני יותר ממליץ לרכוש ולהאזין לו. כל מי שהתאכזב מהאחרונים, ימצא ארסנל עשיר של שירים לכל אחד ממצבי הרוח המוכרים- הקופצני, העצבני, המלנכולי והנוגה. טורי מספקת את הכל בחבילה עשירה ומהודקת הייטב.

 

[Yishai A]

ועוד הערה-

טורי חזרה למהלכים הרמוניים מורכביים ומקסימים שמסמרים את השערות. אלו שניות קטנטנות של שינוי אוקטבה, בחירת אקורד "משונה", או סתם עלייה לצורך ירידה בקול, אבל זה היה דבר שאפיין את רוב אלבומיה הישנים, ופשוט נעלם באחרונים.

 

[HorseTears]

אולי אתה צודק

ומה שכתבת היה מאוד מבטיח ושובה נפש אלמלא שמעתי כבר את האלבום.. אני לא רואה, או יותר נכון שומע, את כל מה שציינת.. לגיטימי, כל אחד מצא את הטורי שלו במהלך השנים אליה התחבר הכי.. שמע, אולי בעוד 80 האזנות לאלבום אני אשנה את דעתי, ולא אמרתי שזה קקה אלבום, יש שם שירים מדליקים, אבל לא מדליקים עד כדי רטט בגוף (ספארק, הו ספארק) או סימור השיער.. אני שמח שאהבת את האלבום /tapuzforum/images/emo13.gif

 

[Yishai A]

שמע, לא היה סימור כמו בפעם הראשונה ששמעתי את

Pretty Good Year, או את Leather, אבל כן- Girl Disappearing לא נופל מהרבה משיריה הטובים של יקירתנו... מזל שהכל עניין של טעם

 

[HorseTears]

אבסולוטלי ‎‎

 

[Yishai A]

אני היחיד שמצא דמיון בין "Mr. Zebra" ו

"Programmable soda"?

 

[HorseTears]

יש משהו קטן

מיסטר זברה זה מיסטר זברה..

 

[bendreaming]

בהחלט מצ'עמם... אני חזרתי לשמוע את Boys

 

[tomasch]

דעתי על האלבום

בניגוד לדעות רבות שקראתי בפורום ונדמה שגובשו הרבה לפני יציאת האלבום, דול פוסי הוא אותה "חזרה לפורמה" שרבים מדברים עליה. אין מה להשוות בינו לבין ביקיפר, ולטעמי הוא טוב יותר מסקרלט'ס. כמובן שהיה צריך לחתוך 5-7 שירים כדי לקבל אלבום מהודק שמשאיר את המאזינים בפה פעור, אבל החומרים שיש כאן הן פנינים של ממש. העובדה שהגיטרות יושבות על טורי בלי שנרים גבה כבר מעוררת הערכה. אני שונא את "ביג וויל" ואת "באונסינג" - אבל ברגע ש"טינאייג'" מתנגן, מתחיל האלבום מבחינתי ובגדול. הוא מסוג השירים שאין בהם שום דבר רע, והקול שלה מ-ד-ה-י-ם שם. אפשר לבכות מהפזמון של "דיג'יטאל גוסט" ומהכינורות של "גירל דיסאפירינג", למות מהגאונות של "פרוגרמבל סודה", ולהתפעל מהקסם שב"דראגון". הרצועות הרוקיסטיות הן החזקות ביותר באלבום, כולל "קוד רד", "בודי אנד סול", "סמוקי ג'ו" (נפלא!) ו"אתה יכול להביא את הכלב". בקיצור, זה אלבום ששווה כמה האזנות ודורש סבלנות וראש פתוח - אבל הוא לא פחות טוב משום דבר שטורי שיחררה בעשר השנים האחרונות.

 

[FooK MI]

יש לי הרגשה שאמריקן פוסיקט דול

הוא אחד האלבומים הבינוניים ביותר בהסטוריה, וכולם נקרעים כאן בין לשנוא אותו כי הוא לא אופייני לבין לסגוד לו כי הוא לא אופייני, אבל שוכחים שיש כאן אלבום שהיה צריך לעמוד בפני עצמו גם אם לא היה כתוב עליו 'טורי איימוס'. אבל ניחא, אולי אני טועה. Don't you wish your girlfriend was milf like me?

 

[שוקו פריך]

אני לגמרי מסכימה איתך

ומרגשה שמייחסים לאלבום הזה גאונות, למרות שמה שמגיע לו זה דוקא יומרנות. ע"ע פרוגרמבול סודה, שהדיעה הרווחת היא שכולו מטאפורה גאונית אחת גדולה, ואני דוקא חושבת שזה בינוני ביותר. בתכלס. זה נשמע קצת כאילו קרן פלס למדה לנגן על גיטרה והוציאה אלבום באנגלית.

 

[Yishai A]

טורי איימוס מעולם לא נשמעה כמו קרן פלס,

גם בשיריה הגרועים ביותר... פרוגרמאבל סודה הוא אכן מטאפורה ברורה למדי, אך בעיני הגדולה שלו היא דווקא בכמה זה ברור. ז"א, כל כך צפויה המטאפורה, שזה גאוני שהיא אמרה אותה ראשונה.. יש בו מן היומרנות, אבל גם מן הגאונות ומהבינוניות. הוא לא יצירת מופת, אבל הוא כן האלבום המוצלח ביותר שהוציאה איימוס מזה שנים. זו דעתי לפחות.

 

[יוצרת עננים]

../images/Emo178.gif טוב, לפחות לא אמרת שLE

נשמע כאילו זהבה בן למדה לנגן על פסנתר. :'(

 

[שוקו פריך]

את יודעת.

אני חושבת שאני ארגיש מוחמאת מכך שאת מקדישה זמן להגיב לכל הודעה שלי

.

 

[יוצרת עננים]

../images/Emo46.gif