תודה!
הנה ההקשר: אדם וחוה מגבעול אחד עלינו שנינו כמו פרח האמריליס הגוֹוע אם תנתק את שני גביעיו. במכת הגרזן הכפול של עובדי האלילים, אהבתי נחתכת. זרם הזיכרון מערבל צמאון בְּרעל, שתיתי ממנו מוקדם עם שחר, ועדין אני שותָה, תמיד הוא שם עובר סמוך לשפתַי, מצליל את דיוקנךָ בכתֹנת תליָן, כשאתה מחכה לי בכובעך המחודד, עטוף ענן לבן שאינו מוכתם לעולם. אני מניחה לך לקצוב את נשימתי עד שאין לי אויר לצעוק דַּי. אבל אתה חושף צלקות בצבע הוֶּרד כמו אס במשחק האשְמה, ולאוֹת נצחון מחזיר לי את התפוח לאות שהעסקה האפֵלה מתבטלת. מי יפריד את היום מן הלילה, את עורי מעורך המדליק בי בהרות אשם, את שפתי מן המזון המחזיק את מחשבותי. נורית זרחי, התקרה עפה. סדרת הליקון לשירה חדשה, 2001. קראתי מספר פעמים, ולא הבנתי. אשמח אם מישהי או מישהו יפרשו. בינתיים למדתי, למשל, שגרזן כפול הוא סמל אלילי של כוח וסמכות של אלה נשית כלשהי (לא יודע אם ספציפית, או אלה שונה בתרבויות שונות), אבל זה רק סיבך את העניינים.
