אמריליס

עופר ב.ה

New member
אמריליס

שאלה לבוטנאים מבינינו: מהו פרח האַמַרִילִיס, "הגּוֹוֵעַ אם תנתק את שני גביעיו"?
 

nutmeg

New member
אמריליס

Amaryllidaceae ממשפחת הנרקיסיים מוצאו מדרום אפריקה ומטופח בתרבות בארצות שונות מזה שנים רבות. הוא האמריליס האמיתי היחיד מבחינה בוטנית. הוא פורח בסתיו המוקדם לפני העלים, ריחני במיוחד בערב. צבע הפריחה ורוד. עד פה בוטניקה. יש פרח אחר אדום דווקא שמתוך גזע אחד פורחות 3 תפרחות אדומות בו זמנית שנקרא אמריליס בכל המשתלות אבל אני חושבת שהוא - או מתורבת או בן דוד לאמריליס הוורוד. לא יודעת. ואכן אם תולשים 2 מתוך שלושת התפרחות הוא גווע.
 

עופר ב.ה

New member
תודה!

הנה ההקשר: אדם וחוה מגבעול אחד עלינו שנינו כמו פרח האמריליס הגוֹוע אם תנתק את שני גביעיו. במכת הגרזן הכפול של עובדי האלילים, אהבתי נחתכת. זרם הזיכרון מערבל צמאון בְּרעל, שתיתי ממנו מוקדם עם שחר, ועדין אני שותָה, תמיד הוא שם עובר סמוך לשפתַי, מצליל את דיוקנךָ בכתֹנת תליָן, כשאתה מחכה לי בכובעך המחודד, עטוף ענן לבן שאינו מוכתם לעולם. אני מניחה לך לקצוב את נשימתי עד שאין לי אויר לצעוק דַּי. אבל אתה חושף צלקות בצבע הוֶּרד כמו אס במשחק האשְמה, ולאוֹת נצחון מחזיר לי את התפוח לאות שהעסקה האפֵלה מתבטלת. מי יפריד את היום מן הלילה, את עורי מעורך המדליק בי בהרות אשם, את שפתי מן המזון המחזיק את מחשבותי. נורית זרחי, התקרה עפה. סדרת הליקון לשירה חדשה, 2001. קראתי מספר פעמים, ולא הבנתי. אשמח אם מישהי או מישהו יפרשו. בינתיים למדתי, למשל, שגרזן כפול הוא סמל אלילי של כוח וסמכות של אלה נשית כלשהי (לא יודע אם ספציפית, או אלה שונה בתרבויות שונות), אבל זה רק סיבך את העניינים.
 

nutmeg

New member
וואי! קשה!

קראתי כמה פעמים. בפעם הראשונה - ממש לא הבנתי בפעם השנייה נזכרתי לקרוא גם את הכותרת וקצת הבנתי יותר שיר על אשם. זה מה שעולה לי הכי חזק. נכתב מנקודת מבטה של חווה שצמאה לזכרונות מגן עדן - אך אלו תמיד מהולים ברעל. ובכל זאת היא נותנת לזכרונות לשטוף אותה - והיא שותה מהם עם ולמרות הרעל. רעל רגשות האשם. מחשבותיה וזכרונותיה המהולות ברעל אשם מעיבות את דיוקנו של אדם בצל "תלייני" - היא אשמה, והוא, אדם, עטוף בלובן, בטוהר שלא מוכתם לעולם (כי הוא, להבדיל ממנה, לא אשם שגורשו). וכאחת אשמה היא ממזערת את עצמה ו"מרשה" ל"אחר" לקצוב לה את נשימותיה - כמי שמרגישה שאין לה יותר זכות לעמוד על שלה ולבקש משהו כל כך בנאלי כמו אוויר לנשימה, או לבקש שדי כבר, מספיק להזכיר לה את מקומה ואת חטאה על ידי צלקת (בצלע?) ועל ידי תפוח - שלעולם לא יהיה עוד "סתם תפוח", אלא תמיד סימבול לכך שעיסקה (כל עיסקה או הסכמה, דיבור או הבנה) בינה לבין אדם תכיל בתוכה מעתה את האופציה לביטול, לבגידה, לקיום עברה... ממש כך באופן בלתי נפרד: כמו שאי אפשר להפריד יום מלילה, וממש כמו שאי אפשר להפריד ממנה את תחושת האשם כשהיא בקשר עם אדם או כשהיא ניזונה בחוויות חדשות הן חומריות והן רוחניות... ???
 
למעלה