אמצע הדרך

w a n

New member
אמצע הדרך

מי מאיתנו בוכה על מה שעבר ומי שמח על מה שיבוא מי צועד בנחישות אל מעבר לשער ומי נדחף ע"י הזמן כדרכו.. הזמן בכלל לא מתקתק אלו אנחנו שסופרים את השניות והשנים בנקודת זמן אחת בודדה עוברים עלינו חיים שלמים ומה עשית היום בכדי להיות שמח ומה עשית עם העצב שירד כך פתאום האם התענגת על הכאב כשם שהתענגת לפני כן על מגע אוהב? במימד הראשון הכל פשוט בשני מתחילות לעלות שאלות ולמה צריך למהר למימד הרביעי כשבשלישי עוד לא קיבלנו את כל התשובות? מרוב עבודה, מחויבות, ומצוות לא שמנו לב שהחיים הפכו לסורג ובריח והלב והמוח אינם נחים וכך יצא שבאמצע הדרך... אנחנו מתים
שלום לכל חברי הפורום
 
מעורר מחשבות...

לפעמים אנחנו כל כך רצים לכיוון משהו ושוכחים להסתכל על הדרך, עד שמשהו קורה ומבינים שצריך לעצור ולהסתכל על היפה שבעולם, אבל זה יכול להיות לפעמים מאוחר מידי לצערי
 
לחץ חברתי

שלשום יצא לי לדבר על זה עם חברה. על כך שהחברה מציבה מסר עם מודל מסויים של הצלחה, שאליו צריך להגיע, ובעצם זה לא באמת הכרחי. ואז החיים הופכים לסורג ובריח. ולמוות. מה אתה באמת רוצה?
 

w a n

New member
מה שאני באמת רוצה זה לחזור לאפס

לחזור לאדמה לחיות את הטבע . בלי כרטיסי אשראי בלי תחפושות בלי לחץ חברתי , הייתי רוצה לצאת מהבית בלי להרגיש שמשהו חסר כשהנייד לא עלי...
בלי לפחד מהכסף בלי מרוץ מטורף אחרי 120 שנות חיים. אני רוצה לחיות כמה שיש ! לא יותר מזה . פנטזיה שלי זה לחיות עם אשה שאני אוהב וילדים שאני אוהב והמון בעלי חיים מסביב באיזשהו כפר נידח בבית רגיל לא צריך מחשב ולא טלויזה ובלי כלי נגינה חשמליים ובלי בית ספר ושעורי בית ותחרות וליוויס ונייקי . אני לא רוצה לשכוח את האלוהים . אני לא רוצה להרגיש צורך לברוח בכל פעם שמשהו טוב קורה לי. אני רוצה לשכוח מהקשב הראשון שלי ולגדל ילדים שיודעים וחושבים ומרגישים אחרת - כאלה שיש להם חיוך גם בלי ללכת למקדונלדס. אני רוצה שיקח לי שנה להגיע ממקום למקום ושאני לא אמהר... אני רוצה למות עם חיוך על הפנים ולדעת שנהנתי מהחיים ושלא ביזבזתי אותם מול מסכים מרצדים כאלו או אחרים. הייתי רוצה שהחתול ברחוב לא יפחד ממני וכשהציפורים נודדות מעל הבית שלי - שיקפצו להגיד שלום ואולי לשבת לאכול איתי משהו...
אני רוצה להפסיק לחלום... ואולי לא...?
 
למעלה