אמנם פסח עבר ... אבל
קראו שיר בעברית מדהימה שכתב הילד (כתה ו') עמישדי מימון בשנת 1947 בלוב השיר התפרסם בעיתון הילדים "ניצנים" שימו לב לעברית היפה, לחריזה ולכל המרכיבים של שיר אמיתי ולחשוב שהילד בכתה ו' בלבד .... ערב פסח מאת: עמישדי מימון כתה ו', תלמוד תורה, טריפולי הופיע בעיתון "ניצנים" (אייר תש"ז – 1947) הוֹי מַה נֶּחְמָד וּמַה נָּעִים יוֹם זֶה עֶרֶב חַג הָאָבִיב שֶׁאֵלָיו חִכִּינוּ בְּרֹב גַּעְגּוּעִים לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו כְּאוֹרֵחַ חָבִיב בְּיּוֹם זֶה עִם הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ כָּל יְהוּדִי אֶת עַצְמוֹ מַתְקִין עוֹזֵב עֲסָקָיו וּכְלֵי עֲבוֹדָתוֹ וְצָרְכֵי הַחַג אֵלָיו מֵכִין שַׁחַר אַך הֵחֵל לְהָאִיר נִרְאוּ בָּאֹפֶק דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה וְיִתְעוֹרֵר כָּל אִישׁ סָב וְצָעִיר אָפְסָה הַשֵּׁנָה פָּגָה הַתַּרְדֵּמָה בָּרְחוֹב עוֹד דֹּמִי וְשֶׁקֶט וְאַבָּא כְּבָר מַהֵר הַשׁוּקָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל אֵלָיו צוֹחֶקֶת וּבְקַרְנֶיהָ הַחַמּוֹת עַל רֹאשׁוֹ מַכָּה וּמִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שִׂמְחָה וְחִבָּה לְכָל פִּנּוֹת הַשּׁוּק הוּא פוֹנֶה וּמִכָּל סְחוֹרָה יָפָה וְטוֹבָה כָּל צָרְכֵי הַחַג אֵלָיו קוֹנֶה וּבֵין יֶתֶר הַדְּבָרִים קוֹנֶה גַּם שֶׂה נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְלִכְבוֹדוֹ פּוֹרֵשׂ עֲשָׂבִים לַחִים וְהַשֶּׂה עוֹד גּוֹעֶה וְגוֹעֶה שׁוּרוּ הַבִּיטוּ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת מָה רַבָּה הֲמֻלַּת בְּנֵי הָאָדָם אָצִים רָצִים לְמַעַן שְׁחוֹט אֶת הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר בְּיָדָם אֶל בֵּית הַמִטְבָּחַיִם הַכֹּל יִתְאַסְּפוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַשְּׁחִיטָה בְּחִבָּה וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה הַכֹּל יִכְסְפוּ כִּי הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וּבְעוֹד הַבֹּקֶר הַבַּיְתָה חוֹזֵר הָאִישׁ לִשְׂרֹף אֶת שְׁיָרֵי הֶחָמֵץ לְאִשְׁתּוֹ בֵּינְתַיִם בְּמַשֶּׁהוּ עוֹזֵר וְעַכְשָׁו נִשְׁאַר הַתַּנּוּר וְהָעֵץ שׁוּב נִדְחַק הוּא עִם יֶתֶר אֶחָיו הַמְּמַלְּאִים אֶת הָרֹבַע וְהָרְחוֹבוֹת וְאַחֲרֵי עָמָל בּוֹרֵר גַּם אֵלָיו אַגָּדוֹת עָץ גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת לַסוֹף פּוֹנֶה לְחֶלְקַת הַתַּנּוּרִים וּבַחוֹל וְתַנּוּר אֶת קִנְיָנָיו גּוֹמֵר וְאֶת סְחוֹרָתוֹ טוֹעֵן עַל הַחֲמוֹרִים וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה סוּף סוּף אוֹמֵר מַה טּוֹב לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת בַּתַּנּוּר כְּשֶׁהוּא בּוֹעֵר וְהַנָּשִׁים בְּכָל כֹּחָן לָשׁוֹת וּמַדְבִּיקוֹת הַמַּצּוֹת בַּתַּנּוּר הַסּוֹעֵר וְהִנֵּה כְּרֶגַע כֻּלָּן נֶאֱפוֹת וְהֵד לָבָן עוֹלֶה מִבֵּינֵיהֶן אָז כָּל הַנִּצָּבִים מֵאֹד שָׁאַפוּ לִטְעֹם אַחַת וְעוֹד אַחַת מֵהֶן הִגִּיעַ הָעֶרֶב, לְהִתְפַּלֵּל הָלַכְנוּ וְנֹדֶה לָאֵל בְּרֹן וְטוֹב לֵב וּבְשׁוּבֵנוּ הַבַּיְתָה אֶת עֵינֵינוּ פָּקַחְנוּ לְהִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר וְהֶעָרֵב אַל תִשְׂבַּעְנָה הָעֵינַיִם מֵהַבֵּט בְּכָל חֵפֶץ וְדָבָר מִי יִתֵּן כִּי לֵחֹדֶשׁ וּלְחָדְשַׁיִם יְבַקֵּר אוֹתָנוּ פֶּסַח הַנֶּהְדָּר בֵּלֵּב שָׂמַח בְּחֶדְוָה וְרִנָּה עָשִׂינוּ הַסֵּדֶר וְקָרָאנוּ הַהַגָּדָה וּנְבַלֶה אֶת לֵילֵנוּ בְּשִּׁירִים וּנְגִינָה בִּשְּׁתִיָּה וּמַאֲכָלִים בְּלִי כָּל מִדָּה
קראו שיר בעברית מדהימה שכתב הילד (כתה ו') עמישדי מימון בשנת 1947 בלוב השיר התפרסם בעיתון הילדים "ניצנים" שימו לב לעברית היפה, לחריזה ולכל המרכיבים של שיר אמיתי ולחשוב שהילד בכתה ו' בלבד .... ערב פסח מאת: עמישדי מימון כתה ו', תלמוד תורה, טריפולי הופיע בעיתון "ניצנים" (אייר תש"ז – 1947) הוֹי מַה נֶּחְמָד וּמַה נָּעִים יוֹם זֶה עֶרֶב חַג הָאָבִיב שֶׁאֵלָיו חִכִּינוּ בְּרֹב גַּעְגּוּעִים לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו כְּאוֹרֵחַ חָבִיב בְּיּוֹם זֶה עִם הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ כָּל יְהוּדִי אֶת עַצְמוֹ מַתְקִין עוֹזֵב עֲסָקָיו וּכְלֵי עֲבוֹדָתוֹ וְצָרְכֵי הַחַג אֵלָיו מֵכִין שַׁחַר אַך הֵחֵל לְהָאִיר נִרְאוּ בָּאֹפֶק דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה וְיִתְעוֹרֵר כָּל אִישׁ סָב וְצָעִיר אָפְסָה הַשֵּׁנָה פָּגָה הַתַּרְדֵּמָה בָּרְחוֹב עוֹד דֹּמִי וְשֶׁקֶט וְאַבָּא כְּבָר מַהֵר הַשׁוּקָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל אֵלָיו צוֹחֶקֶת וּבְקַרְנֶיהָ הַחַמּוֹת עַל רֹאשׁוֹ מַכָּה וּמִתּוֹךְ רֶגֶשׁ שִׂמְחָה וְחִבָּה לְכָל פִּנּוֹת הַשּׁוּק הוּא פוֹנֶה וּמִכָּל סְחוֹרָה יָפָה וְטוֹבָה כָּל צָרְכֵי הַחַג אֵלָיו קוֹנֶה וּבֵין יֶתֶר הַדְּבָרִים קוֹנֶה גַּם שֶׂה נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְלִכְבוֹדוֹ פּוֹרֵשׂ עֲשָׂבִים לַחִים וְהַשֶּׂה עוֹד גּוֹעֶה וְגוֹעֶה שׁוּרוּ הַבִּיטוּ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת מָה רַבָּה הֲמֻלַּת בְּנֵי הָאָדָם אָצִים רָצִים לְמַעַן שְׁחוֹט אֶת הַכְּבָשִׂים אֲשֶׁר בְּיָדָם אֶל בֵּית הַמִטְבָּחַיִם הַכֹּל יִתְאַסְּפוּ לְקַיֵּם מִצְוַת הַשְּׁחִיטָה בְּחִבָּה וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה הַכֹּל יִכְסְפוּ כִּי הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה וּבְעוֹד הַבֹּקֶר הַבַּיְתָה חוֹזֵר הָאִישׁ לִשְׂרֹף אֶת שְׁיָרֵי הֶחָמֵץ לְאִשְׁתּוֹ בֵּינְתַיִם בְּמַשֶּׁהוּ עוֹזֵר וְעַכְשָׁו נִשְׁאַר הַתַּנּוּר וְהָעֵץ שׁוּב נִדְחַק הוּא עִם יֶתֶר אֶחָיו הַמְּמַלְּאִים אֶת הָרֹבַע וְהָרְחוֹבוֹת וְאַחֲרֵי עָמָל בּוֹרֵר גַּם אֵלָיו אַגָּדוֹת עָץ גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת לַסוֹף פּוֹנֶה לְחֶלְקַת הַתַּנּוּרִים וּבַחוֹל וְתַנּוּר אֶת קִנְיָנָיו גּוֹמֵר וְאֶת סְחוֹרָתוֹ טוֹעֵן עַל הַחֲמוֹרִים וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה סוּף סוּף אוֹמֵר מַה טּוֹב לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת בַּתַּנּוּר כְּשֶׁהוּא בּוֹעֵר וְהַנָּשִׁים בְּכָל כֹּחָן לָשׁוֹת וּמַדְבִּיקוֹת הַמַּצּוֹת בַּתַּנּוּר הַסּוֹעֵר וְהִנֵּה כְּרֶגַע כֻּלָּן נֶאֱפוֹת וְהֵד לָבָן עוֹלֶה מִבֵּינֵיהֶן אָז כָּל הַנִּצָּבִים מֵאֹד שָׁאַפוּ לִטְעֹם אַחַת וְעוֹד אַחַת מֵהֶן הִגִּיעַ הָעֶרֶב, לְהִתְפַּלֵּל הָלַכְנוּ וְנֹדֶה לָאֵל בְּרֹן וְטוֹב לֵב וּבְשׁוּבֵנוּ הַבַּיְתָה אֶת עֵינֵינוּ פָּקַחְנוּ לְהִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר וְהֶעָרֵב אַל תִשְׂבַּעְנָה הָעֵינַיִם מֵהַבֵּט בְּכָל חֵפֶץ וְדָבָר מִי יִתֵּן כִּי לֵחֹדֶשׁ וּלְחָדְשַׁיִם יְבַקֵּר אוֹתָנוּ פֶּסַח הַנֶּהְדָּר בֵּלֵּב שָׂמַח בְּחֶדְוָה וְרִנָּה עָשִׂינוּ הַסֵּדֶר וְקָרָאנוּ הַהַגָּדָה וּנְבַלֶה אֶת לֵילֵנוּ בְּשִּׁירִים וּנְגִינָה בִּשְּׁתִיָּה וּמַאֲכָלִים בְּלִי כָּל מִדָּה
