בקשר לקידום
מאז ומתמיד אישית לא האמנתי במכון ו / או מורה ששם כל כך דגש על נושא "קידום". זכור לי כנער בן 14 מחפש מכון ומורה לקרטה ברובע הברונקס שבניו יורק.ברב המקומות אז בשנת 1969 התנאי לקבלה למכון היה לחתום על contract.
ואז הוסבר לי (בלי שביקשתי לדעת) מבחן לחגורה צהובה אחרי כך וכך זמן,וכן הלאה והלאה. החוזה והסבר הקידום דחה אותי ולא מצאתי שם את ה"בית" שלי. ואז הגיע מאמן לאולם ספורט של בית הכנםת בשכונה שלי."מי שרוצה ללמוד להחזיר ל anti semites אני מוכן ללמד".
אימונים קשים,kumite כל אימון. המורה נשלח לבית כנסת על ידי ה JDL דאז.למדנו בגיל צעיר מה זה נתינת כבוד,משמעת וכן גאוה יהודית.התבקשנו ובשמחה עשינו שמירה על בתי כנסת, שמירה על זקנים יהודים שעוד חיו בשכונות עוני והלכנו להפגנות למען שחרור יהודים מרוסיה.
הקידום לא עיניין לאף אחד מאיתנו.
כשבאתי ארצה בשנת 1976 מצאתי את המכון של גדי סקורניק סנסיי (בערך 1979) שב"גלית" בת"א.כשהוא ראה שהייתי street fighter ושמה שעיניין אותי זה רק האימונים וה fight הוא השקיע בי הרבה.לא היו קידומים עד חגורה חומה וזה רק אחרי שנים של אימון and sweat.
אז היו מעט מאוד קידומים, זה היה לפני שגדי פרץ החוצה לשוק הישראלי של אומניות הלחימה.אז רוב המתאמנים היו שוטרים,אנשי בטחון מסוכניות שונות.
כשחזרתי למספר שנים לניו יורק שוב חיפשתי מכון ושוב ההיסטוריה חזרה על עצמה. "חוזה" ועוד.
ואז מצאתי את Henry Villaire sensei של קאזה אראשי ריו .שיטה מסורתית שמי שרוצה להשתייך לו לא חושב על קידום עד שהסנסיי פונה אליך ואומר תתכונן למבחן ומצמיד לך תלמיד בכיר שמכין אותך למבחן.
התלמיד מגיב "אני לא חושב שאני מוכן" (מבין מעצמו להגיד ומאמין אכן זה כך) וסנסיי היה משיב " בשביל זה אני אומר לך להתכונן"(בלי להודיע על תאריך) וכעבור 6-8 חודשים סנסיי מודיע לפני כל הנוכחים בדוגו שפלוני לוקח מבחן ביום X.
אצל Villaire sensei לא היה "חוזה" והיו חודשים שלא היה לי ממה לשלם ואחרי שיחה קצרה עם סנסיי הכל סודר עם שני מילים-"No problem".
האוירה וההתיחסות לקידום ולכסף היה דומה למכון של גדי סקורניק סנסיי בסוף שנות השבעים ב"גלית".
ואכן כמו המורים שלי נהגו איתי, אני נוהג עם תלמידי.והתוצאה היא מעט מאוד תלמידים-אבל התלמידים שיש לי מתמסרים לאימונים ולשיטה לאורך שנים רבות.
מאז ומתמיד אישית לא האמנתי במכון ו / או מורה ששם כל כך דגש על נושא "קידום". זכור לי כנער בן 14 מחפש מכון ומורה לקרטה ברובע הברונקס שבניו יורק.ברב המקומות אז בשנת 1969 התנאי לקבלה למכון היה לחתום על contract.
ואז הוסבר לי (בלי שביקשתי לדעת) מבחן לחגורה צהובה אחרי כך וכך זמן,וכן הלאה והלאה. החוזה והסבר הקידום דחה אותי ולא מצאתי שם את ה"בית" שלי. ואז הגיע מאמן לאולם ספורט של בית הכנםת בשכונה שלי."מי שרוצה ללמוד להחזיר ל anti semites אני מוכן ללמד".
אימונים קשים,kumite כל אימון. המורה נשלח לבית כנסת על ידי ה JDL דאז.למדנו בגיל צעיר מה זה נתינת כבוד,משמעת וכן גאוה יהודית.התבקשנו ובשמחה עשינו שמירה על בתי כנסת, שמירה על זקנים יהודים שעוד חיו בשכונות עוני והלכנו להפגנות למען שחרור יהודים מרוסיה.
הקידום לא עיניין לאף אחד מאיתנו.
כשבאתי ארצה בשנת 1976 מצאתי את המכון של גדי סקורניק סנסיי (בערך 1979) שב"גלית" בת"א.כשהוא ראה שהייתי street fighter ושמה שעיניין אותי זה רק האימונים וה fight הוא השקיע בי הרבה.לא היו קידומים עד חגורה חומה וזה רק אחרי שנים של אימון and sweat.
אז היו מעט מאוד קידומים, זה היה לפני שגדי פרץ החוצה לשוק הישראלי של אומניות הלחימה.אז רוב המתאמנים היו שוטרים,אנשי בטחון מסוכניות שונות.
כשחזרתי למספר שנים לניו יורק שוב חיפשתי מכון ושוב ההיסטוריה חזרה על עצמה. "חוזה" ועוד.
ואז מצאתי את Henry Villaire sensei של קאזה אראשי ריו .שיטה מסורתית שמי שרוצה להשתייך לו לא חושב על קידום עד שהסנסיי פונה אליך ואומר תתכונן למבחן ומצמיד לך תלמיד בכיר שמכין אותך למבחן.
התלמיד מגיב "אני לא חושב שאני מוכן" (מבין מעצמו להגיד ומאמין אכן זה כך) וסנסיי היה משיב " בשביל זה אני אומר לך להתכונן"(בלי להודיע על תאריך) וכעבור 6-8 חודשים סנסיי מודיע לפני כל הנוכחים בדוגו שפלוני לוקח מבחן ביום X.
אצל Villaire sensei לא היה "חוזה" והיו חודשים שלא היה לי ממה לשלם ואחרי שיחה קצרה עם סנסיי הכל סודר עם שני מילים-"No problem".
האוירה וההתיחסות לקידום ולכסף היה דומה למכון של גדי סקורניק סנסיי בסוף שנות השבעים ב"גלית".
ואכן כמו המורים שלי נהגו איתי, אני נוהג עם תלמידי.והתוצאה היא מעט מאוד תלמידים-אבל התלמידים שיש לי מתמסרים לאימונים ולשיטה לאורך שנים רבות.