אמנית השעועית

הומינר

New member
אמנית השעועית

זמן: 15/01/2006 23:13:00 מאת: הומינר נושא: ראיתי פספוסים תוכן: ראיתי קצת אנטי ביוטיקה, וגם שני עורכי דין , דין ודינית , מתחתנים נפרדים, ומתחתנים שוב, בקיצור שמייח, ובאתי וראיתי כי אתם מדברים על שעועית, ומאראקים, הייתי חייב להכניס את שני האלפים, אחרת יחשבו שאני מדבר על מרקים גרמנים, ורציתי לספר לכם על אמנית למוצרי שעועית, אמא ז"ל : מלחמת השחרור זה עתה נסתיימה, והוריי ז"ל עברו לגור מירושלים לרחובות, סיפרתי כבר כי הוריי דתיים מאוד היו, והזמנים הם עליה גדולה לארץ, ובין היתר גם לרחובות העיר, ובין העולים היו הרבה דתיים, ויש להקים בשבילם בתי ספר, ומהיכן לוקחים מורים ומורות על מנת ללמד, מירושלים כמובן, נו, והיכן יאכלו אותם מורים ומורות, ישנה משפחה ברחובות ירושלמים אדוקים, נשלח את המורות למשפחת הומינר, ואצלם אפשר לאכול ללא חשש, שכחו רק כי אם אין קמח אין תורה, וכי משפחתנו חיה על הכנסה קטנה ביותר, ואין באפשרותה לכלכל עוד אנשים מבחוץ, אבל כיצד יכולה אימי להגיד למורה, מורה ילדה, שאין לה מה לתת לה לאכול, אמרו למורה ללכת לאכול אצל חנה ברכה הומינר, כן, זה שמה של אימי ז"ל, אני באותו זמן כבר לא הייתי בבית, והדברים האלו נודעו לנו רק כעבור שנים הרבה, בזמן שישבנו שבעה לאחר מותה, החלו להגיע הרבה מנחמים ומנחמות, אשר לא הכרנו אותם, והתחלנו לדובב אותם, מהיכן אתן מכירות את אימנו, והן אמרו , מה זאת אומרת, היא פרנסה אותנו ימים וחדשים, כאשר היא מכינה ארוחת צהרים של שלש מנות, רק משעועית, אימנו השיגה מהכין שהוא שק שעועית ומזה היא וילדיה והמורות התקיימו, מנה ראשונה ממרח שעועית, מנה שניה מרק שעועית, ומנה עיקרית שעועית עם קציצות של שעועית, מזל שאת הקינוח היא לא יכלה להכין משעועית. לימים כאשר עבדתי כנהג במפעלי תובלה בבאר שבע, אחד המאכלים אשר אכלנו אצל מוריס במסעדה היה מרק שעועית, ואין כמו צלחת מרק שעועית אדום ומטובל כהלכה לליל חורף קר, ולענין הגזים, הטרמפיסטים שלקחנו לאילת, מעולם לא התאוננו -------------------------------------------------------------------------------- -------------------------------------------------------------------------------- אודות תפוז אנשים תקנון עזרה עברית פרסום דרושים הוסף אתר הודעות לעיתונות כתוב לנו קווי מצוקה למען הקהילה Copyright©1996-2006, תפוז אנשים בע"מ 84 פורומים תפוז אנשים פורומים
 

perhay

New member
פרשת הדלועים

אהבתי את סיפורך, הומינר שהזכיר לי במידה מסויימת חווייה שאנחנו עברנו. ביום בהיר אחד, יצאתי לחצר ביתי, ומצאתי בערוגת הגינה הרבה דלועים. הסתכלתי עליהם בתהמון רב, כי לא הבחנתי לפני זה בכל סימן מבשר. טכסנו עצה במשפחה, מה לעשות איתם. התחלתי להתקשר לבני המשפחה ולהתעניין במתכונים על בסיס דלעת, חפשתי במחברות שלי, גלשתי באינטרנט ולבסוף הרכבתי תפריטים עשירים. וכפי שאתה ספרת, לאורך חודש או אולי אפילו יותר, אכלנו מרקי דלעת, פשתידות דלעת, עוגות דלעת, ואפילו התגאתי בכך שלמדתי להכין ריבת דלעת והייתי מעניקה אותה לבני משפחה וידידים.אני חושבת שאפילו חלמנו על דלועים. ערב אחד, לאחר כמה שבועות, בתנו הצעירה אמרה לנו: הבנתי את הפרינציפ, אבל אולי יום אחד אפשר לאכול משהו אחר? באותן השבועות הפכנו להיות גם האנשים הכי נדיבים בקיבוץ. שכנינו וכל מבקרינו חזרו הביתה עם שקית שבתוכה דלעת אחת או שתיים. וכמו שזה התחיל, כך גם הסתיים. ביום בהיר אחד, יצאתי לחצר ביתי, ומצאתי שאין בה אפילו דלעת אחת.
 
פרי, אהלן, ובענין דלעת..

עבדתי פעם בצהרונית, היתה חצרת והחלטתי לזרוע עם הילדים דלעת. והנה יום אחד אנחנו רואים דלעת אחת ועוד אחת קטנו כתומות, והפכו לענקיות, ובעודי בודקת, אני רואה דלעת ע נ ק י ת, אצל השכן מעבר לגדר, אני אומרת לו: אדוני, הדלעת הזאת שלנו, עונה לי האדון: לא, היא בחצר שלי. והיה זה אדם אנטיפט בצורה לא רגילה, ודתי. אני אומרת לו: אז אולי תתחלק איתנו, לא, היא שלי. לאחר ימים מספר, אני באה לבדוק והיא , איננה. אני דופקת לו בדלת, ומבקשת חתיכה, לעשות עם הילדים עוגת דלעת. אמר לי היתה, הדלעת היתה רקובה. אישתו אמרה, חילקנו ולא נשאר. בקיצו, זרענו, טיפלנו, ודלעת לא אכלנו. מסתבר שהאדם הזה פשוט משך את הדלעת מתחת לגדר, אליו לפני שהיא גדלה, וכך היא נזרעה בצד שלנו וגדלה בצד שני. אגב, אני עושה ריבת דלעת מדהימה.
 
סיפור עצוב וכואב

הסיפור שספרת הוא עצוב וכואב - אלא, שהייתי נמנע מההגדרה דתי, כי אין לזה משמעות אם הוא דתי - הוא אדם וכאדם הוא חטא וטעה - חושב שכדאי להימנע מהכללות והגדרות במיוחד אנו מספרי הסיפורים צריכים להיזהר בכך.
 

בבא אלי

New member
למה דתי?

כי התלמוד עונה על השאלה הזו בדיוק. למי שייך הפרי ששורשיו בחצר אחת ואילו הוא תלוי על ענף מעל חצר שכנה. ולא הזכרתי עוד את מצוות השבת אבדה לבעליה...
 
כולנו מחוייבים בזה

כן אני יודע שהתלמוד מדבר על זה ועל עוד מצוות, ולכאורה - אם הוא דתי אז התלמוד שלו והוא אמור להקשיב לתלמוד.מבלי להיכנס לשאלות תיאולוגיות - אני לא חושב שהתלמוד או קיום מצוות שייכים לדתיים בלבד.הוא חלק מכל החברה וגם מהעם הלא דתי. אלא, שאנו בוחרים לא לא לקיים את ואנו עדיין שיייכים לאותו מקום.
 
ועוד דבר קטן

למה הדבר דומה: לאדם שמחליט לעבור באור אדום - האם הוא לא מחוייב לחוקי התנועה בגלל שהוא החליט ללכת באור אדום?!
 

NAVVAN1

New member
מעניין לי איך הסברת ומה אמרת לילדים

ואת התגובות שלהם לפעמים שווה דלעת אחת להפסיד בכדי שיעור ולימוד ליחסים לקבל
 
דלעת, לילדים...

נכון מה שאמרת, נוון, הילדים היו מתוסכלים, שפתאום נעלמה להם. אז הסברתי שיש כל מיני אנשים, יש נחמדים ויש לא, והשכן הזה הוא לא נחמד. קניתי בשוק דלעת חתיכה הראתי להם את הבפנים והבחוץ. ויחד עשינו ריבה ומרחנו על הלחם לארוחת ארבע. ממול היה שכן אחר, הלכנו אליו בעונת ההדרים וביקשנו פרי הדר, הילדים היו מאושרים וראו את ההבדל,
 

הומינר

New member
עץ נטוע בחצר

וענפיו בחצר של השכן, למי שייכים הפירות שבצד של השכן, לבעל הקרקע, או לשכן שיכול לאמר, אינני רוצה אותך על הקרקע שלי ולכן לא תוכל לקטוף את הפרי ולכן הפרי יהיה שלי, הפרי נפל מן העץ לתוך השטח שלי, האם הוא שלי או של בעל העץ. ולענין הדלועים, שיח הדלעת הוא זוחל ומטפס, זרעתי בשטח שלי והוא זחל וגדל אצל השכן, האם יש לי זכות בעלות עליו, או אולי לא
 

perhay

New member
למי הבעלות?

נדמה לי שסוגיות כאלה מופיעות בתלמוד. האם מישהו יכול לסבר את האוזן בנידון?
 
צודקים אתם , הבעלות למי שבשדהו

זה מה שאמר לי: זה אצלי אז זה שלי,אך, האדם הזה משך את הענפים והגבעולים אליו משדה אחר בטרם גדלה הדלעת. האם גם אז נחשב בשדהו?
 

EYTAN155

New member
כחקלאי אני יודע שבנטיעת עצים

צריך להתרחק שלושה מטר מקו הגבול, כך שמי שישמור על החוק לא יסבול מהתופעה. לגבי דלעות , אין חוק אבל רצוי תמיד להתרחק מגבולו של שכן חמדן.
 
למעלה