חלומות מהלילה.
אני זוכר שני חלומות ארוכים מהלילה. הראשון מאוד מעניין מהסוג שאני אוהב כמו סרט פאנטזיה מוטרף לחלוטין... והאווירה.. אין כמוה. השני יותר אישי אז אני לא אספר, רק אגיד שאני זוכר אותו בפירוט. בהתחלה זה היה מן משחק. ידעתי שזאת לא מציאות, במקום מסוים גם ידעתי שזה חלום אבל לא הייתי מספיק ממוקד ומודע בשביל להיכנס לחלימה. היה כלב, זאב, גדול, הוא נבח הרבה ובעוצמה. אבל הוא לא היה כלום, סתם טיפש. הייתי לי התמודדות כלשהי שאני לא זוכר/לא יכול לתאר בזמן ששכבתי שם, מאחורי משהו, והכלב נבח כל הזמן. לא פחדתי, ידעתי שזה משחק וידעתי את החוקים. ואז הצטרף כלב יותר קטן, פודל לבן. פחות מאיים לכאורה אבל זה היה ברור שהוא יותר חכם. הוא היה הבוס, המוח. אבל עדיין, לא פחדתי והייתי שם בעוצמה. לפני זה הייתי בטיול למקום אחר, כל מיני תחושות שבתוכי אבל כבר יותר מדי עמוק בשביל לצאת בתיאור כזה שמעלים על הכתב. יצאתי החוצה, אני חושב שזה היה מן אסם, שם היו המשפחה שלי. גם הכלבים יצאו החוצה אבל רק אני ראיתי אותם. הם היו מודעים לזה שרק אני רואה אותם ומבין אותם. הם רצו לטרוף אותם, להוליך אותם שולל. ניסיתי להראות להם את הכלבים אבל לא הצלחתי. בשלב מסוים הם נהיו מודעים כל האירועים הוסטו ואלה כבר היו לא המשפחה שלי אלה סתם אנשים, כמו מתוך סרט. לאחר זמן מסוים של הוויה (לא קרו אירועים מיוחדים פשוט זה היה מצב מסוים שחוויתי אותו), ראיתי כמו מבחוץ, אבל לא לגמרי מבחוץ, את הכלב עם האישה. היא הראתה לו מדע, הוא אמר לה שפה זה אלה הם הדברים הבסיסים שמתחילים ללמד. פה זה עולם האלוהים, ככה הבנתי בסופו של דבר. הוא הסביר שפה זאת התבונה העליונה, רמה קצת גבוהה יותר של קיום, ראיתי אצלו התלהבות מהעולם המוסרי ערכי שלו. זיהיתי שיש פה קטע נוצרי כזה. הוא לא היהה דווקא בגישה שלילית ויותר מדי מתנשאת, הוא בא יותר ברצון לספח אותם/אותנו (יש לי הרגשה שהוא ידע שאני מבין קצת יותר ואני אחד יותר מסובך) (לא ממש הייתי שם כמו שאמרתי) לעולם הנפלא, הערכי, העליון. זה בערך מה שאני יכול להעביר בקטע הזה בכתב, וככה זה בערך היה. הוא הציע לאישה להתחתן, כנראה שפה זאת תהיה חתונה ברמה יותר גבוהה. שיערתי שהיא תתחתן שוב עם בעלה. בדקתי את זה, בהתחלה לא הייתי בטוח אם זאת בעצם הבת, ואחרי שוידאתי שזאת האם היה גם חוסר ודאות מסוים כלפי החתן אבל בסופו של דבר זה לא משנה. האישה לבשה בגדי כלה מיוחדים, היא ממש זהרה. היא הייתה נראת בהתרוממות רוח כזאת מזויפת, מהופנטת. היא הלכה לעבר החתן/בעלה למעשה כמלווה אותה מישהו, אני חושב שהפודל. אז שמו עליה מן אבנט כזה והיא זהרה לחלוטין בכחול והבנתי אז לחלוטין - היא התמזגה עם העולם הזה והיא כלואה בו, לא יכולה לצאת. עבדו עליה בעצם, היא רומתה ועכשיו גם היא יודעת את זה. קרו אז כך וכך דברים פעוטים שסיימו את העניין, והתעוררתי. משם לחלום הבא. מסקנות: להעלות את הקשב, זה יוביל ליותר מודעות. אני קולט הרבה יותר תחושות, מבין את חוקי המשחק ומקובע בתפיסה, כמו שהרגשתי כבר קודם. כשכותבים חלום, עדיף לכתוב את זה יותר כמו שזה, רובדים של תחושות. ץפיסה שונה מהתפיסה בעירות. לכן, אי אפשר לנסות לתאר חלום כמו שמתארים אירועי יום יום (לפחות אני), זה יהיה עיוות מסוים כי זה שונה. צריך לנסות לתאר את תחושת החלום, את מצב התפיסה המסוים, בעירות, למרות שזה לא יעביר את המצב בצורה מדויקת זה הדבר הכי טוב אפשר לעשות וזה גם יגביר את הקשב, המודעות להבדל בין עירות לחלימה. ברגע שמשאירים את הכול "שם" אז כשנהיה "שם" זה היה מובן מעליו. אם נעביר את כל מה שקרה ל"פה", לעירות, גם אם זה לא יהיה בצורה מדויקת כי זה עדיין פה ולא שם, זה עדיין הדבר הטוב לעשות כי אז כשנהיה שם נוכל לראות את זה גם מה"פה", וכך לעבור בקלות לחלימה. אני גם חושב שהאנשים שהיו "שם" ומקובעים שם יכולים לראות את מה שאני מנסה להעביר אם אני אעשה את זה מספיק טוב, אני מקווה לפחות. לכמה דברים מגיעים תוך כדי כתיבה... אז אני מקבל על עצמי עכשיו לכתוב כל יום חלום משמעותי. זה יקרה אותי בהרבה לחלימה בכול יום. אני כבר ממש קרוב. ישר אחרי השינה זה הכי טוב, כי אז אנחנו עוד קרובים ל"שם, התחושה עדיין איתנו. אבל זה לא ישיה הכי מעשי בשבילי, אז בכול זאת אני אתאמץ קצת, ואגיע לתוצאות, כמו שעשיתי עכשיו. שלכם, b o a z
