אמנות בספרות

אמנות בספרות

אמנות וספרות הם שני תחומים שנושקים זה לזה. בשבילי זאת חגיגה מיוחדת להיפגש באמנות בספרות, או לחילופין בנושאים ספרותיים בספרות. הנה כמה דוגמות דל המקרה הראשון, כולם ללא יוצא דופן מומלצים מכל הלב. 1)שבעה סיפורי דיוקן \ בעריכת משה רון אני לא זוכרת את כל הסיפורים אבל ברובם הדיוקן איכשהו קשור למוות, לאסון או למאורע שלילי אחר בחיי האובייקט. מבקר "הארץ" כינה את עבודת האיסוף והתרגום של משה רון "כעבודת יד". אני ממש מזדהה עם ההגדרה. הסיפורים בקובץ הם: בית החתול המשחק במחבט\בלזק התמונות הנבואיות\נתניאל הותורן הדיוקן הסגלגל\אדגר אלן פו הדיוקן\גגול Aquis subersus\ תיאודור שטורם ברברה לבית גריב\תומס הארדי ולמי שיש סבלנות, יש בסוף הסיפור ניתוחים נהדרים של הסיפורים של משה רון 2) הסיפור הדיוקן של גוגול נמצא בגירה אחרת גם ב"סיפורים פטבורגיים". אני חושבת שהעדפתי את הגירסה הזאת. 3) יש שני סיפורים נוספים של הנרי ג'יימס שעוסקים באומנות: Tree of Knowledge, The real Thing אם אני לא טועה The real Thing עוסק באצילים שירדו ממעמדם ועוסקים בדוגמנות לצייר. הסיפור Tree of Knowledge עוסק בשאלה, מה קורה עם האמן הוא קרוב משפחה, אבל הוא אמן ממש רע, איך אומרים לו את זה? 4) יצירת המופת הנעלמה\בלזאק סיפור שהוא אכן יצירת מופת בפני עצמה. מה קורה אם יצירה אחת הופכת לאובססיה? יש גם סרט, מצוין לפי השמועות, בכיכובה של עמנואל ביאר. 5) המנהרה\ ארנסטו סאבטו המצוין שתורגם שוב לא מזמן ע"י טל ניצן קרן. מה קורה כשהאמן קצת... יורד מהפסים... 6) תמונתו של דוריאן גריי\ אוסקר ווילד שסיימתי היום ואכן ראוי לכל התשבוחות, ולא כאן המקום להרחיב. 7) ולסיום פרק או שניים מתוך "הקוף הלבן" של גלסוורטי, הספר הרביעי בסדרת הספרים הבלתי נשכחת "ההגדה לבית פורסייט" שלצערי לא זוכה לכל תהודה בארץ. סיפורה הנוגע ללב של ויקטורין, נערה מקסימה שנאלצת לעבוד כדוגמנית עירום לצייר. זה כל מה שאני זוכרת כרגע. יש תוספות?
 

Rivendell

New member
יש לי תוספת

אם כי לא מומלצת בכזה חום - "נערה עם עגיל פנינה" של טרייסי שבליה, על הציור של ורמר. הספר חביב וקריא מאוד, אבל ממש לא יצירת מופת. טוב למי שרוצה לקרוא משהו חביב ולא מייגע.
 
שמעתי עליו

ואפילו קניתי אותו פעם במבצע. אבל שמעתי דברים כל כך לא טובים שלא בא לי לפתוח אותו... משהו קרא את הביוגרפיה "תאווה לחיים" של ואן גוך מאת אירווינג סטון? או את "חיי מיכלאנג'לו" של אותו מחבר? או את "מכתבים לתיאו" , מכתבים שואן גוך כתב לאח שלו?
 

Rivendell

New member
הוא לא כזה נורא.

אבל היה יכול להיות יותר טוב, ללא ספק. הוא קצת קיטשי, ולא עמוק במיוחד, אבל בהחלט קריא ולא מעצבן ברמה מוגזמת. אם כבר קנית - אז תקראי
 

ILet

New member
אמנות בספרות

קראתי מזמן ספר על חיי הצייר מוריס אוטרילו מאת המחברים סטפן ואווה לונגסטריט. שם הספר: האדם ממונטמארטר. מעניין מאד. תאור ריאליסטי של הבוהמה בפאריס בסוף המאה ה-19. אינני יכולה שלא להתייחס למוסיקה [גם אמנות]: קראתי ספר על חיי מנדלסון: מעבר לתשוקה. השם נורא. כמו רומן רומנטי, אך הספר מעניין מאד. אינני זוכרת את שם הסופר/ת.
 

ל א

New member
"ציירו לכם"- ג'וזף הלר

רמברנדט מככב שם יחד עם אריסטו (נדמה לי, קראתי מזמן). יש שם הרבה פרטים ומעט עלילה, כמו לקרוא את דפי זהב רק שזה מעניין איכשהו (וזה לא שאני רומז חלילה שלקרוא את דפי זהב זה לא מעניין, פשוט לא ניסיתי).
 

Ungareska

New member
60 שניות על בוהמה

בדיוק השבוע גיליתי למה בוהמה נקראת כך, זה הרי נגזר מבוהמיה, שזה בכלל חבל ארץ בצ'כיה. ומה הקשר? ובכן בוהמיינים במקור הוא כינויים של אנשי חבל בוהמיה, שהם צוענים, שחיים חיים אומנותיים בלי לחשוב הרבה על המחר (זמרים, לולינים, בולעי אש, מטילי סכין וכו), ומעולם לא עובדים במקצועות יצרניים ,ולכן זכו לשנאתם של רבים מעמי האזור. במרוצת המאה ה-19 כינוי זה הוטמע גם ביחס לאמנים הפריזאים, שבאורח חייהם יש הרבה מן המשותף עם הבוהמיינים המקוריים... אם כי ענפי אומנות שונים במקצת. אלו היו 60 שניות על בוהמה, יאיר
 

roni64

New member
קראתי את שני הספרים

"התאווה לחיים" ו"חיי מיכלאנג'לו". מכיוון שקראתי אותם לפני 20 שנה בערך, אולי יותר, קשה לי לחוות דעה מלומדת כעת. אני זוכרת שאהבתי אותם, ואת מיכלאנג'לו קראתי לפחות פעמיים. אני מניחה שעצם העובדה שאני זוכרת כמה וכמה פרטים מתוכם אומרת משהו על איכותם.
 

Mנטה

New member
2 ביוגרפיות ממש טובות !

על ואן גוך גם אהבתי את הסרט, מדי פעם מציגים אותו בלווין. זה בעצם סדרה. והביוגרפיה של מיכאלאנג'לו גם מצוינת. אולי אפילו יותר. בכלל אני אוהבת ביוגרפיות של אמנים ועל רובם גם יש סרטים. ואי אפשר לשכוח את טרויה (טרואה?) שכתב מלא מלא ביוגרפיות על סופרים, אני קראתי את זאת על טולסטוי, וזה שני כרכים מייגעים ביותר אבל מעניין ללמוד על חייו של האיש המורכב הזה. כבונוס יש בביוגרפיה גם אחלה פרקים על מלחמה ושלום ועל אנה קרנינה (הספר האהוב עלי)
.
 

עופר D

New member
עוד כמה, פחות רציניים ברובם

טב, על מוסיקה התדיינו כבר, אז בנוגע לאמנויות פלסטיות הנה כמה: "היצירה" - אמיל זולא, על צייר שנתפס באובססיה כלפי מושא יצירתו. קראתי לפני המון שנים, עוד בצבא ומאד נהניתי. מעבר לעלילה, הספר נתן לי, ולו בשמו בלבד, תובנה לגבי אופיים הלא יצירתי (ויסלחו לי כל החיילים) של חיי הצבא. הספר גם נתן לי תשובה טובה למה "תרבות" הצפיה בטלויזיה עקרה. לדאבוני, לא הספקתי להשיב את התשובה למי ששאל כיוון שכבר עזב את הקורס בו היינו יחד, ונהרג במקום אחר (ואולי בגלל זה אני זוכר את העניין). "המרדף אחר הסזאן" - פיטר מייל; ספר משעשע, כאילו מותח, על ציור. לא אקלקל אבל קלילון חביב, ללא יומרות. במחשבה שניה, כל האחרים שקפצו לזכרון רציניים עוד פחות. עופר
 
הזכרת לי

"מכתבים על סזאן" של רילקה תורגם שוב לא מזמן. מישהו שאני מעריכה את דעתו אמר שהוא מצוין. אלו מכתבים אמיתיים שרילקה כתב לאשתו על סזאן. הוא כתב שם משהו כמו: אמנם כתבתי אבל סזאן אבל את יודעת שבעצם כתבתי על עצמי... באמת הגיע הזמן לנסות אותו
 
ועוד משהו...

לא מזמן הזכרנו את "דקאמרון" אז אחד מהסיפורים הוא על הצייר ג'וטו (יום שישי, סיפור חמישי). בוקאצ'ו שם בפי פאנפילו את הדברים הבאים: "ג'וטו, היה בעל כשרון גדול כל כך שלא היה שום דבר מיצירי אמא טבע...שג'וטו לא הצליח לצייר בחוד עפרונו ובעטו ובמכחולו כדמותו במציאות (בעצם למה אני אומר "כדמותו"? מוטב לומר שהציור נראה בדיוק כדבר עצמו!), עד כי פעמים רבות לנוכח ציוריו הוטעה חוש הראייה של בני האדם והם חשבו את המצוייר כחי. וכך כיוון שג'וטו העלה שוב ממעמקים והאיר באור יום את האמנות שהיתה קבורה דורות רבים, בגלל טעות של אנשים מסוימים שעסקו בציור ...בשל כך אפשר בצדק לומר על ג'וטו כי הוא אחד ממאורות תהילתה של פירנצה." בוקאצ'ו (או פאנפילו) צדק שג'וטו היה גאון אבל טעה כמובן בכך שאמר שהקודמים לו, אמני ימי הביניים טעו. הם פשוט לא תפסו את האמנות בחיקוי של המציאות. אבל לנו שחיים בעולם המודרני קל יותר, כמובן, להבין זאת.
 
למעלה