אממ

[Anuerysm]

אממ

למה קרים התפרקו?

 

[Blueyes2]

בגלל שהעוגה נאפתה בחום גבוה מדי

 

[strangebrew]

למה?

הגרסא הפולנית היא שכל דבר טוב בא בכמויות קטנות. הגרסא היותר מציאותית היא שבין בייקר לברוס היו המון מאבקי אגו וכשאתה חלק מלהקה שנמצאת על גג העולם באופן טבעי תהיה חשוף ללחצים לא ניתנים לשיעור, דבר שהרבה פעמים ישבש את שיקול הדעת השנוי במחלוקת שיש לך ממילא. בגדול בייקר טען שהוא לא מקבל מספיק חשיפה ו``זמן במה`` יחסית לשניים האחרים. בכל הסיפור הזה קלפטון היה די בצד, אבל עם הקמת בליינד פיית` אפשר לראות לאיזה צד הוא נטה יותר. או כך נראה לי לפחות.

 

[Anuerysm]

כן הנחתי שהמאבקים היו בין בייקר לברוס

בגלל שקלפטון שיתף פעולה עם שניהם קצת אחר כך ת'אמת אנלא חושב שבייקר צדק בקטע הזה, אמנם הוא כתב הרבה שירים אבל כל דבר של קלפטון או ברוס היה יותר טוב מה גם שהוא לא כזה מתופף

 

[Anuerysm]

ותודה על התשובה ../images/Emo13.gif

 

[strangebrew]

בבקשה. רק דבר אחד..

לא כזה מתופף?? השתגעת? בייקר הוא אחד המתופפים האדירים ביותר שעולם הרוק ידע אי פעם. תשמע את toad מהדיסק השני של wheels of fire והחיים שלך יהיו קצת יותר טובים. לסולואי תופים יש נטייה להיות ארוכים וטרחניים מידי, הסולו של בייקר שם אמנם ארוך אבל כמה ארוך ככה יפה. לא חושבת שקרים היו מה שהם אלמלי בייקר. זה כמובן נכון גם לשתי הצלעות האחרות אבל הנקודה היא שכל אחד מהם תרם משהו מיוחד משל עצמו ואף אחד אינו חשוב יותר או פחות.

 

[Barmelai]

הג'ינג'ר בהחלט כזה מתופף

לא הייתי מחליף אותו בשום מתופף אחר, מהסיבה שזה היה משנה את כל הסאונד הקרימי. הקשב ל LIVE CREAM וחזור לפה עם החוויות. לבליינד פיית' כולו אפשר להקשיב דרך התופים. זה משהו שאתה עושה כשמספר ההאזנות שלך לאלבום מגיע ל 3 ספרות. פתאום כל האלבום נשמע אחר.

 

[Anuerysm]

אף פעם לא הצלחתי ממש להקשיב לאלבום

דרך התופים, כאילו, זה לא צליל שאני במיוחד נהנה ממנו, יותר מתענגים על הביצועים של המתופף הסולו תופים של טואד נורא משעמם אותי, אנלא בן אדם של תופים וזה אף פעם לא נראה לי כלי חשוב מדי בלהקות רוק מה שכן, יש אלבומים שאני יכול פשוט להקשיב רק לבאס ובכלל לא לשים לב שיש כלים אחרים, כמו למשל לידז של דה הו ובייקר? אני מכיר המון מתופפים שיכולים לעשות בכיף מה שהוא עושה מה שכן, הוא גם מנגן על כלים אחרים מדי פעם אם אני זוכר נכון, בווילז אוף פייר, שם הוא עושה עבודה טובה

 

[melancholy man]

יש גם גיטריסטים שיכולים לעשות מה שהנדריקס

עושה, זה לא הופך אף מהם להנדריקס, חוץ מזה, כמו הנדריקס, או בק, או קלפטון, יש חשיבות מי עושה את הדברים ראשון... ג'יינג'ר בייקר הוא לא רק אחד המתופפים הטובים בעולם הרוק, הוא כנראה החשוב שבהם, אם לא ממש בחמישייה הראשונה.. לא שזה באמת משנה משהו, אבל זה ככה.

 

[Anuerysm]

אבל איזה מהפכה בדיוק בייקר עשה בעולם התופים?

זה שהוא חשוב בתור מוזיקאי זה דבר אחר, זה כמו שהתשובה לשאלה "מי נגן הסקסופון החשוב ביותר בעולם?" היא ביל קלינטון

 

[melancholy man]

קלפטון לא ממש במצב שאיפשר לו להתערב במשהו

לקראת סוף התקופה הקצרה של קריים, שלושת החברה היו כל כך מסטולים, שלא ממש אפשר לייחס איזושהי כוונה במעשים שלהם, בגדול, בייקר וברוס הרגישו כל הזמן בצל של קלפטון, שלמען האמת, רוב הזמן, היה אחראי על עיבודי הבלוז הקלאסיים בלהקה ולא ממש כתב חומרים, הוא אפילו לא המבצע ברוב השירים ועדיין זכה למעמד של "אלוהים" (אגב, מבחנתי בצדק לגמרי), כאשר ברוס, שכתב את מרבית השירים המקוריים של הלהקה, יחד עם פיט בראון, ובייקר, שהיה (ומבחנתי עדיין) גדול מתופפי הרוק, נשארו בצל שלו, קלפטון לא ממש עשה משהו אמיתי לאחד את הלהקה, בעיקר בגלל שלא היה באמת באיזשהו פוקוס. בגדול, יש שני מודלים להקמת להקות, האחת, היא המבנה של הביטלס, הסטונס או פינק פלויד, להקות שמתפתחות מחבריות בתיכון, ומתבשלות לאט לאט עד שההרכב שלהם מתיצב והן הופכות ללהקת רוק, רוב הלהקות ששרדו שנים רבות, בנויות בצורה הזאת, והשניה, הן להקות שנוצרו בתוך סצנת מועדנים מסוימת בזמן קצר, לד זפלין, באפלו ספרינגפילד במובן מסויים וגם ג'פרסון איירפליין היו להקות כאלה, צריך לזכור שבגדול, cream לא היו לא מהסוג השני ובטח לא מהשני. במקום זה, מדובר על מוסיקאים שעבדו בעבר אחד עם השני (לא ביחד, אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה שמישהו מהם ניגן עם אחד האחרים), מעוד העריכו אחד את השני מוסיקלית, אבל מהתחלה לא ממש היו חברים טובים. ההצלחה של הלהקה, הלחצים, הסמים, האגואים והעדר בסיס חברי אמיתי לכל העניין (בייקר וברוס, לא ממש אהבו אחד את השני אף פעם וקלפטון באותם ימים היה סוג של סוצימט שכל מה שעניין אותו הגיטרה) גרמו לכך שהיה להם יותר ויותר קשה להכנס לאולפן להקליט (לא סתם שני האלבומים האחרונים של קריים הם חצי אלבומי אולפן) ואחר כך גם היה קשה להם סתם לדבר אחד עם השני, עד שלבסוף כל החבילה התפרקה. קלפטון נכנס לעסק, לדבריו, בשביל לעשות מהפכה מוסיקלית, ברוס, יצא לקבל מצע מתאים ליצרתיות שלו ובייקר רצה לנגן רוק אנד בלוז סוער, כל אחד משך לכיוון שלו, כאשר הדבר היחיד שלושתם יכלו להסכים עליו שהם רוצים, זה יותר סמים ומציצות ממעריצות בחדרי ההלבשה, עד כמה שאלו חוויות שמחברות אנשים, זה כנראה לא מספיק בשביל להחזיק להקה יותר משנה וחצי.

 

[Barmelai]

חלוקת כתיבת השירים בצמד ברוס-פיט בראון

הייתה שבראון כתב רק מלים וברוס הלחין. זאת סיבה מצויינת להקשיב טוב למלים בשירים של קרים שהיו הרבה מעל הרמה בשטח (להוציא את ג'טרו טאל המוקדמים). פיט בראון היה צריך להרכיב לעצמו להקה כדי שיוכל להוציא שירים מולחנים על ידו. בהזדמנות הוא גם שר אותם ואגב כך הביא את הבלוז רוק לטריטוריות חדשות לגמרי, שהצליחו לא להיות פרוג וגם לא ג'אז רוק. משהו שונה וייחודי, אותו אפשר ומומלץ למצוא באלבום של פיט בראון עם הקישוטים החבוטים שלו (HIS BATTERED ORNAMENTS). בראון לא האריך ימים בהרכב הזה שהוא עצמו הקים, הוא לא היה קוטל קנים כשזה הגיע לאגו וסוציומטיות, ובשלב מסויים הקישוטים חבטו בישבנו החוצה מהלהקה והקליטו אלבום שני בלעדיו (אבל עם השירים שבראון כתב!). פיט בראון נפל על הרגליים כמו חתול רחוב, הקים את פיבלוקטו! (PIT BROWN AND PIBLOKTO!) ויצא להרפתקאת פרוג-בלוז-פסיכדליה-ג'אז בשני אלבומים מופתיים לגמרי.

 

[Welsh]

מה עם הסיפור עם "הלהקה"? יש בו משהו מן האמת?

שמעתי\קראתי איפשהו שאחת הסיבות לפירוק מלבד האגו שמן הסתם היווה פקטור מרכזי (אגב, רק אותי מצחיק הפירגון המוגזם אחרי כל שיר בהופעת האיחוד?), היא שקלפטון שמע את the band והחליט שזה הדבר האמיתי ומה שעשה בcream כבר לא.

 

[garcia]

לא יודע לגבי הסיבות הפירוק

אבל קלפטון סיפר שכיצא האלבום Music From Big Pink, הוא החליט שזה המוזיקה שהוא רוצה ליצור. אבל האלבום הזה היה אבן דרך שהשפיע לא רק על קלפטון אלא גם על עשרות אמנים ולהקות. קלפטון ביקר גם באותה תקופה את הלהקה שגרו אז בוודסטוק. ג'ורג' האריסון גם הושפע מהאלבום הזה וגם הוא עלה אליהם לרגל ובילה איתם ועם בוב דילן ב-Thanksgiving של שנת 1968. הלהקה היו ידועים עוד לפני זה באנגליה מפני שהם סיירו שם יחד עם בוב דילן ב-1966 תחת השם The Hawks (בלי ליוון הלם). המון להקות בריטיות הגיעו ל-backstage אחרי כל הופעה והסתובבו איתם. דילן אמר אז לקית' ריצ'ארדס אחרי ההופעה ב-Royal Albert Hall שה-Hawks הם הלהקה הכי טובה בעולם. ומי עם הסטונס, מה אנחנו עז? שאל קית' ריצ'ארדס. דילן ענה לו שהסטונס הם הוגי הדעות הכי טובים אבל The Hawks הם הלהקה הטובה ביותר. Damn, he was right.

 

[melancholy man]

Music From Big Pink

לא חושב שאפשר להגיד שזו סיבה לפרוק, מה שכן, אם עוקבים אחרי הקרירה של קלפטון מפרוק Cream ועד ההתמוטטות הנפשית שלו בתחילת שנות השבעים (ובכל מיני מובנים גם אחרי) בהחלט אפשר לשמוע את ההשפעה, ממש כמו שאפשר לשמוע את זה ברוק הבריטי בכלל, לדעתי אגב, זה קרה, כמובן בגלל המוסיקה של הבאנד, אבל לא מעט בגלל ה"הכשר" שהם קיבלו מדילן.

 

[the allman brothers]

אם זה מה שהוא אמר על big music

הוא בטח קיבל התעלף מהאלבום הבא. הסלף טייטלד יותר מהיר, יותר מהנה, יותר קליט, ויותר איכותי. וואי כמה זמן לא שמעתי BAND !!

 

[ציףציף1000]

שני דברים כתוספת

האחד, בנוסף לכל הסיבות שכתבו אלו שמעלי, שלישיות הן לעולם לא יציבות. חוץ מהבי ג'יז, אף שלישיה לא החזיקה מעמד לזמן רב, למיטב זכרוני. יש חוסר יציבות בסיסי במבנה כזה, חוסר איזון. קרים היא דוגמא טובה: לא היה שם מי שיהיה בתפקיד ה"מפשר". לגבי ה"באנד", התפישה הרווחת כיום היא ש-Music from Big Pink הביאה לשינוי פרדיגמטי בחשיבה המוסיקלית, גם באנגליה. יש מבקרים שאפילו מייחסים את סוף הפסיכדליה והריאקציה אליה - ה"בלוז בום", שהיה נסיון ריאקציונרי לחזור לשורשים, והפרוג - להשפעה של הבאנד.

 

[epitaph]

Rush? ELP?

 

[ציףציף1000]

ELP לא החזיקו מעמד

לגבי ראש, אתה צודק.

 

[LEATHER REBEL]

גם מוטורהד מחזיקים יופי מעמד

LEMMY שולתתת ביד רמה... וחוץ ממנו לא נשאר איש מההרכב המקורי ו/או ה"מוכר" / "קלאסי". ולפני שמישהי מצפצפת לי שמוטורהד לא קיימת עוד... חוששני שחברי הלהקה לא מסכימים. וגם לא התקליטים שממשיכים לצאת.