השיעור הוירטואלי של רונית:
נפתלי הרץ אימבר(1909-1856) משורר עברי, מחבר ההמנון הלאומי "התקווה". לפי עדותו שלו, הוא חיבר את השיר "תקוותנו" בשנת 1878 - שנת ייסודה של פתח תקווה- שלימים נקרא "התקווה". לדברי מספר בילוים באותה התקופה- נכתב השיר בראשון לציון או בגדרה בהשפעת הרעיון של פרץ סמולנסקין.לפי דיעה אחרת - ניתן לראות דמיון גדול בין "התקוה" לבין ההמנון הפולני -"עוד לא אבדה פולין". אחרים רואים הקבלה לשיר גרמני אחר.. עם גידול המושבות הראשונות השיר הפך להמנונם של חובבי ציון- אח"כ לימים , הפך להיות ההמנון הרשמי של התנועה הציונית-ולבסוף: כהמנון הלאומי.גם סביב המנגינה יש גרסאות שונות- חלק חושבים כי אימבר התאים את ההמנון למנגינה עממית סלאבית שהביא מרומניה (וזו הגרסה הנכונה לדעתי, אם אני לא טועה...) ויש כאלו שטוענים כי היא התחברה ע"י חזן/אחד מאיכרי ראשון לציון.מוטיב הפתיחה לקוח מתוך ה"מולדאבה" של סמטאנה. בהתקוה מתגלמות השאיפות של עם ישראל, ניתן ללמוד על מצבה של ארץ ישראל באותה התקופה... השאיפה לשוב לארץ אבותינו, הציונות -והזיקה לארץ, ועכשיו לגירסה המלאה של התקווה: א. עוד לא אבדה תקוותינו התקווה שנות אלפיים: לשוב לארץ אבותינו ארץ ציון וירושלים כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומיה ולפאתי מזרח קדימה עין לציון צופיה ב. כל עוד דמעות מעינינו יזלו כגשם נדבות. ורבבות מבני עמנו עוד הולכים על קברי אבות ג. כל עוד חומת מחמדינו לעינינו מופעת, ועל חורבן מקדשינו עין אחת עוד דומעת ד. כל עוד מי הירדן בגאון מלוא גדותיו יזולו, ולים כנרת בשאון בקול המילה יפולו ה. כל עוד שמה עליי דרכים שער יוכת שאיה ובין חרבות ירושלים עוד בת ציון בוכיה ו. כל עוד דמעות טהורות בעין בת עמי נוזלות ולבכות לציון בראש האשמורת עוד תקום בחצי הלילות ז. כל עוד נטפי דם בעורקינו ברצוא ושוב יזולו. ועלי קברות אבותינו עוד אגלי טל יפולו: ח. כל עוד רגש אהבת הלאום בלב יהודי פועם עוד נוכל קוות גם היום כי עוד ירחמנו אל זועם: ט. שמעו אחיי בארצות נודי את-קול אחד חוזינו כי רק עם אחרון היהודי גם אחרית תקוותינו! עוד לא אבדה תקוותינו התקוה שנות אלפיים לשוב לארץ אבותינו ארץ ציון וירושלים.
תודה לים על השיחזור