אממ

[deja vu 23]

אממ

אולי זה יישמע קצת נוקשה, אבל ג'סיקה ממש מתישה אותי (מן הסתם גם את עצמה). כל פעם שהיא פותחת את הפה היא מתחילה לבכות. זה מדהים. הדמעות לא נגמרות אף פעם? כמה היא יכולה לבכות? עברו 4 שנים מאז שאימא שלה נהרגה, אני מבין שזה עצוב וכואב והחיים שלה שינו פאזה והיא לא התאבלה כמו שצריך.. אבל היא בוכה ובוכה ובוכה ובוכה, זה לא מפסיק. בעניין אליסון אני חושב שהכל הצגה אחת גדולה. אני חושב שאליסון שרויה בדיכאון מאוד קשה, והיא פשוט מעמידה פנים שהכל בסדר. לא יכול להיות שהכל בסדר. היא בסוף שנות ה30, רווקה, ללא ילדים וגם לא יהיו לה ילדים. ולא יודע.. גם אם היא תהיה בטיפול של שנה, לא חושב שזה יעזור. זה דיכאון שלא יעבור לה.

 

[Thats So Roi]

מדובר על

אישה ש-4 שנים צברה סבל, תסכול וצער. היא אף פעם לא התאבלה על אמה, החלומות שלה נשברו לרסיסים, והיא הדחיקה (ביעילות, יש לציין) את הרגשות שלה. אישית, אני לא מופתע שהיא בוכה. מדובר על דבר כואב ביותר, במיוחד משום שהאם מתה ב-11/9. אפילו אני, שלכאורה אין לי קשר לזה, מתעצב בכל פעם כשמדברים על הנושא בסדרה. לגבי אליסון, גם אני מסכים שהיא מעמידה פנים. ועל זה איאנלה עובדת איתה - היא צריכה ללמוד להתחבר לעצמה. העמדת הפנים קשורה גם לעובדה שהיא מעדיפה מטפלת באחרים מאשר בעצמה. כשהיא תתחיל לטפל בעצמה ולהשקיע ב-self ולא ב-world, אני מניח שהיא תתחיל להתייחס לנושא בן הזוג, דייטינג וילדים (בעונה הקודמת ראינו כמה היא אהבה את הבן של טס).

 

[פיפיטה]

לדעתי אליסון

היא טיפוס שאוהב להעניק לפנק ולתרום. מה שיעזור לה לדעתי זה למצוא בן זוג לאמץ ילד , לנהל אורך חיים בריא. אפילו שהיא אומרת כל הזמן שהכל בסדר אז מה? היא לא טיפוס שכל הזמן בוכה שכואב לו וכמה רע ומר לו ולסובבים אותו בדרך כלל אין סבלנות לשמוע כל הזמן כמה סבל יש במחלה הזו. ואפשר לקחת דוגמא של אדם חולה ומקטר ואדם בריא שמח ועליז, אם מי תרצו לבלות יותר???? עם הקוטר או עם אדם שמח?????????????

 

[rachel1109]

אהמממ בחזרה

אני כל כך שמחה שאמרת את זה על ג'סיקה - גם אני מותשת ממנה. גם שהיא בוכה כל הזמן, ושבאיזשהו מקום זה לא מרגיש כאילו זה בכי של אבל, אלא בכי שטוח יותר, רפלקס. היא לא ממררת בבכי נואש ואבוד, היא בוכה תוך כדי סיפור.... בהתחלה עלה נושא היושר שלה (ביום הראשון), וגם פה זה משחק תפקיד...

 

[Y. Welis]

כל דבר יכול לעבור, אם המטופל רוצה באמת

כך שאם אליסון רק תרצה, היא יכולה לשנות את עצמה. כמובן שהיא צריכה בתור התחלה להפסיק להעמיד פנים, ועל זה בדיוק איאנלה שמה את הדגש בפרק הקודם (376).

 

[Angel On Earth]

נצל"ש - אני היחידה שמעצבן אותה שאיאנלה פונה

אל הבנות כל הזמן ב"מיס ג'יל","מיס ג'סיקה","מיס כריסטינה","מיס וונסה","מיס אליסון" וכו' וכו'? למה היא לא יכולה לקרוא להן פשוט בשמות הפרטיים? למה לדחוף את ה"מיס" כל הזמן?!

 

[Y. Welis]

ולמה לא? צריך ריחוק מסויים

 

[חרצית3]

אני מאוד אוהבת את האופן

שבו איאנלה פונה אליהן כ-מיס ____________. היא מתייחסת אל השם שלהן בצורה חגיגית, עם דרמטיות כזו, כאילו: "קבלו אותה"! אני שומעת בזה מסר של כבוד וחגיגיות על עצם קיומן. אוהבת. אני גם לא שומעת בזה ריחוק אלא התפעלות כמעט כמו של אמא שמתפעמת מיציר כפיה. והרי בשלב הזה, שלב ההתפעלות (ככה שמעתי שקוראים לזה "התפעמות") הרבה ילדים 'נופלים' בגלל הורים אדישים ומרוחקים, ואח"כ חסר להם החלק הזה של מישהו שמתפעל רק מעצם קיומם. טוב, אולי לקחתי את זה רחוק מדי, אבל אני באמת מרגישה שאיאנלה מכבדת כל אחת שרוצה להסתכל על חייה ולהשתפר. היא דורשת המון ויחד עם זה היא נותנת כל כך הרבה... מקסימה, כבר אמרתי?

 

[yapi2000]

מודה שקשה לי מבחינת אמפטיה

כלפי הסיפור עם ג'סיקה. כמובן, לאבד אם זה דבר נוראי, ועוד באירוע טראומטי, אבל יחד עם זאת, היא לא היתה ילדה צעירה או מתבגרת כאשר זה קרה, ודבר שני, חורה לי ששמו את האירוע של 9/11 במרכז, כי זה ממש מטעמי רייטינג. הסיפור של סוזאן למשל, שאבדה את אימה כאשר היתה בת שנתיים והעיזה לחפש את זהותה ואת זהות אביה האבוד, זה היה למשל מרתק ומדהים ומעורר התפעלות. יש סיפורים מאוד קשים הרי, זה לא שהסיפור שלה לא מספיק קשה, אבל משהו חורה לי באופן שבו נתנו 'לטראומה לאומית' "פנים" - ועוד אומרים שהיא 'צריכה להחלים מבחינה אישית מטראומה לאומית' - אלא שהיא חשופה לעין כל, ובוודאי לא עושה זאת באופן פרטי ואישי אלא בליווי ערוצי הטלויזיה ו-"ניצולה חביבה" בתכנית ריאליטי... מה אומר, משהו חורק לי שם ומקשה עלי פשוט להזדהות עם בחורה צעירה שאיבדה את אמה באסון נורא, ושאם למשל היתה נהרגת בתאונת רכבת או מכונית או 'סתם התרסקות מטוס' - זה משום מה היה נראה ונשמע אחרת. טוב, יאללה, תכיף מתחילה התכנית. ניפגש אח"כ...

 

[rachel1109]

זה מסובך

בעיקר לאנשים כמונו, שעברו ומכירים אסונות לאומיים. בשביל ארה"ב, מצד שני, זה האירוע, זה הפיגוע האחד שתופס את כל הבמה. וכן, יש איזשהו הבדל בין התמודדות עם שכול במשפחה, להתמודדות עם מוות שנגרם בעקבות התקפה טרוריסטית. מדובר ב... מה? 6000 משפחות? זאת אומרת, רייטינג משחק תפקיד - מצד שני, הוא תמיד שיחק תפקיד בתוכנית הזו - יש עוד משתתפת שהייתה זונה (!), אחת שאיבדה את הזכרון ואחות (?) של טוני בראקסטון...

 

[rachel1109]

וטס, שלא ממש היה לה ערך טיפולי...

 

[Y. Welis]

היא איבדה אם - לא משנה באילו נסיבות

היא גם אמרה שהיא לא אהבה את הקירקס התקשורתי או את המעמד הפטריוטי שהם קיבלו פתאום. האבל אותו אבל.