אממ- פרידה וזה...
אז- יצאתי עם בחור תשעה חודשים, הוא היה צעיר ממני ב-4 שנים, ונפרדנו כי הוא רוצה דברים שונים ממני..
נפרדנו לפני חודשיים, אנחנו עדיין מדברים כל יום- זה ממש ממש ממש קשה לי.. כאילו- אני מרגישה שאני "תקועה" עליו, כאילו, הוא החבר הכי טוב שלי - עד כמה ש-9 חודשים זה לא הרבה זמן, אבל אני כך אני מרגישה.
הוא חשוב בחיים שלי, ואני לא רוצה לוותר עליו... רמזתי שאנחנו צריכים לדבר פחות- לפחות שיהיה איזשהו מרווח זמן בין הפרידה לידידות.. אבל זה לא ממש עוזר..
הוא מתקשר אלי כל יום.. ויש ימים שהשיחה קולחת וכיפית, ויש ימים שאני פשוט כועסת עליו- שהוא שומר על קשר איתי ככה, שלו כ"כ קל לעשות סוויץ ואני תקועה- ומתה לחבק אותו..
אני מנסה שלא ניפגש, קבענו כמה פעמים ו"התפקשש"- כי מילא בטלפון..
קיצר, אני מבינה שאנחנו לא הולכים לחזור, אני ממשיכה הלאה- לעולם הכיפי של דייטים..
אבל אין לי מושג כמה זה יותר מידי- כאילו, למשל היום- דיברנו איזה שעה בצהריים, והוא התקשר עכשיו שוב.. והרגשתי שאני צריכה לסיים איתו את השיחה תוך כמה דקות... כי מה- לדבר עוד שעה עכשיו? עם חברים שלי אני מדברת פחות..
והקטע הוא, שאני יודעת שאין לו המון חברים.. ואני לא יודעת למה הוא רוצה לשמור איתי על קשר- כי הוא בודד? כי אני חשובה לו? - אז למה לא להתגמש קצת בהקשר של תוכניות לחיים? (אני הסכמתי להתגמש, הוא לא).
אני אמורה לצאת לדייט, עם בחור נחמד ממש, ואני דוחה איתו כל פעם בתואנות שונות... וזה כ"כ לא פייר, ואני מרגישה סופר-כלבה (הוא יודעת שיצאתי מקשר לא מזמן.. מניחה שהוא סוג של מבין)
קיצר- לחתוך? אני לא יודעת איך......... אפשר להישאר ידידים או שזו פיקציה?
אז- יצאתי עם בחור תשעה חודשים, הוא היה צעיר ממני ב-4 שנים, ונפרדנו כי הוא רוצה דברים שונים ממני..
נפרדנו לפני חודשיים, אנחנו עדיין מדברים כל יום- זה ממש ממש ממש קשה לי.. כאילו- אני מרגישה שאני "תקועה" עליו, כאילו, הוא החבר הכי טוב שלי - עד כמה ש-9 חודשים זה לא הרבה זמן, אבל אני כך אני מרגישה.
הוא חשוב בחיים שלי, ואני לא רוצה לוותר עליו... רמזתי שאנחנו צריכים לדבר פחות- לפחות שיהיה איזשהו מרווח זמן בין הפרידה לידידות.. אבל זה לא ממש עוזר..
הוא מתקשר אלי כל יום.. ויש ימים שהשיחה קולחת וכיפית, ויש ימים שאני פשוט כועסת עליו- שהוא שומר על קשר איתי ככה, שלו כ"כ קל לעשות סוויץ ואני תקועה- ומתה לחבק אותו..
אני מנסה שלא ניפגש, קבענו כמה פעמים ו"התפקשש"- כי מילא בטלפון..
קיצר, אני מבינה שאנחנו לא הולכים לחזור, אני ממשיכה הלאה- לעולם הכיפי של דייטים..
אבל אין לי מושג כמה זה יותר מידי- כאילו, למשל היום- דיברנו איזה שעה בצהריים, והוא התקשר עכשיו שוב.. והרגשתי שאני צריכה לסיים איתו את השיחה תוך כמה דקות... כי מה- לדבר עוד שעה עכשיו? עם חברים שלי אני מדברת פחות..
והקטע הוא, שאני יודעת שאין לו המון חברים.. ואני לא יודעת למה הוא רוצה לשמור איתי על קשר- כי הוא בודד? כי אני חשובה לו? - אז למה לא להתגמש קצת בהקשר של תוכניות לחיים? (אני הסכמתי להתגמש, הוא לא).
אני אמורה לצאת לדייט, עם בחור נחמד ממש, ואני דוחה איתו כל פעם בתואנות שונות... וזה כ"כ לא פייר, ואני מרגישה סופר-כלבה (הוא יודעת שיצאתי מקשר לא מזמן.. מניחה שהוא סוג של מבין)
קיצר- לחתוך? אני לא יודעת איך......... אפשר להישאר ידידים או שזו פיקציה?
