PEACE FOR ALL
New member
אממ.. כותרת.... מחשבות?
כן, מחשבות. בדיוק מחשבות. מכיוון שהשכל שלי מתפקד בזמן האחרון כמו איזו מכונה שאוגרת לתוכה כמות מסויימת של משהו, מעבדת אותו בפנים, ואז חייבת לפלוט אותו החוצה כדי להכניס לתוכה כמות חדשה של משהו, החלטתי לכתוב פה. למי שלא הבין, אני אסביר. כמו שכבר כתבתי לפני כמה ימים, המון המון דברים מתרוצצים לי בראש בזמן האחרון. אז אני כאילו מעבדת את כל המחשבות שלי במשך זמן כלשהו, ואז חייבת לפרוק אותן. להוציא אותן החוצה. כדי שקבוצה חדשה של מחשבות תכנס. כי אחרת אני בטח אתפוצץ. אז הנה, אני מונעת מעצמי אסון, ושופכת את כל מה שאני חושבת. הבנתי שרגשות זה דבר מזיק. במיוחד אהבה. ואני לא מתכוננת לבוא ולבכות פה שוב על כמה שאהבה היא רעה ומאכזבת, או על שומדבר בסגנון. זו לא הכוונה שלי. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי פשוט יושבת בלי לעשות שומדבר ובוהה בקיר. למה אני עושה את זה? אין לי הסבר. הראש שלי מתמלא במחשבות רק על דבר אחד כשאני נמצאת במצב כזה - אהבה. יש שני אנשים בחיים שלי כרגע שאני מסתכלת עליהם מבחינה כזאת. הראשון, אתם יודעים מי הוא. והשני, לא חשוב כרגע. שני אנשים שונים מאוד אחד מהשני, אבל מצליחים לעורר אצלי דברים מאוד דומים. שניהם גורמים לי לתחושה הזו של חום בלחיים, ולפרפרים בבטן, והתרגשות כזו בכל פעם שאני רואה אותם. ורע לי מאוד במצב הזה. הייתי רוצה להרגיש דברים כלפי מישהו אחד מסויים. הייתי רוצה לשנות את כל התמונה הזאת. ובעצם, כשאני חושבת על זה, אני זאת שגרמתי למצב הזה. יכלתי לקבל החלטה שונה לפני חודש בערך, והמצב היום היה לגמרי שונה. אבל מה לעשות, עשיתי את הטעות שלי, למדתי ממנה. למדתי הרבה. למדתי שאני תמיד צריכה לעשות את מה שאני מרגישה, לקחת סיכונים. לא לחשוב על ההשלכות, ועל מה יהיו התוצאות של המעשה בעוד פרק כזה וכזה של זמן. זו הייתה הטעות שלי. חשבתי יותר מדיי על מה יכול לקרות. לא חשבתי על המצב עצמו בהווה. וזה חבל. כי במבט לאחור, אני חושבת שאם הייתי מחליטה אחרת, הרבה דברים היו שונים לגביי עכשיו. זה מדהים כמה החלטות של פעם אחת, יכולות לשנות את החיים שלך לטוב או לרע. אני יודעת שהפסדתי משהו בהחלטה שקיבלתי אז. אבל במחשבה שנייה.. אולי הרווחתי משהו? אולי. לא נראה לי שאני אדע מתישהו. כי העניין הזה כבר מאחורי. מה שהיה היה, ולא יעזור לי לשקוע עכשיו במחשבות על מה היה קורה אם... המצב היום הוא שאני נקרעת לשניים. או אפילו ליותר. רגשות שהיו כל כך ברורים לי עד לא מזמן, פתאום הפכו להיות מעורפלים. פתאום הפכו להיות דבר שאני בכלל לא בטוחה בו. והכל בפרק זמן כל כך קצר. מה זה אומר? שאני לא החלטית? שאני מבולבלת? שאני משתגעת? הפסקתי כבר לנסות להבין את עצמי. זה חסר טעם. כמו בכל יום בשבוע האחרון, חזרתי הביתה ממורמרת ואדישה. אמא שלי שאלה אותי: "תגידי, מה את צריכה כדי להיות שמחה?" לא היו לי מילים. לא היה לי מושג מה לענות לה. אני עדיין חושבת על זה. כי בעצם, מה באמת אני צריכה כדי להיות שמחה? החיים שלי לא רעים. להפך. הם טובים מאוד. אין לי על מה להתלונן. יש לי משפחה, חברים וכל שאר הדברים שבנאדם צריך כדי להיות מאושר. אז מה מונע ממני להיות שמחה? זה משהו שאני עדיין לא מבינה. עד כאן פינת המחשבות שלי להפעם. ועד לפעם הבאה - לילה טוב ותשמרו על עצמכם.
כן, מחשבות. בדיוק מחשבות. מכיוון שהשכל שלי מתפקד בזמן האחרון כמו איזו מכונה שאוגרת לתוכה כמות מסויימת של משהו, מעבדת אותו בפנים, ואז חייבת לפלוט אותו החוצה כדי להכניס לתוכה כמות חדשה של משהו, החלטתי לכתוב פה. למי שלא הבין, אני אסביר. כמו שכבר כתבתי לפני כמה ימים, המון המון דברים מתרוצצים לי בראש בזמן האחרון. אז אני כאילו מעבדת את כל המחשבות שלי במשך זמן כלשהו, ואז חייבת לפרוק אותן. להוציא אותן החוצה. כדי שקבוצה חדשה של מחשבות תכנס. כי אחרת אני בטח אתפוצץ. אז הנה, אני מונעת מעצמי אסון, ושופכת את כל מה שאני חושבת. הבנתי שרגשות זה דבר מזיק. במיוחד אהבה. ואני לא מתכוננת לבוא ולבכות פה שוב על כמה שאהבה היא רעה ומאכזבת, או על שומדבר בסגנון. זו לא הכוונה שלי. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי פשוט יושבת בלי לעשות שומדבר ובוהה בקיר. למה אני עושה את זה? אין לי הסבר. הראש שלי מתמלא במחשבות רק על דבר אחד כשאני נמצאת במצב כזה - אהבה. יש שני אנשים בחיים שלי כרגע שאני מסתכלת עליהם מבחינה כזאת. הראשון, אתם יודעים מי הוא. והשני, לא חשוב כרגע. שני אנשים שונים מאוד אחד מהשני, אבל מצליחים לעורר אצלי דברים מאוד דומים. שניהם גורמים לי לתחושה הזו של חום בלחיים, ולפרפרים בבטן, והתרגשות כזו בכל פעם שאני רואה אותם. ורע לי מאוד במצב הזה. הייתי רוצה להרגיש דברים כלפי מישהו אחד מסויים. הייתי רוצה לשנות את כל התמונה הזאת. ובעצם, כשאני חושבת על זה, אני זאת שגרמתי למצב הזה. יכלתי לקבל החלטה שונה לפני חודש בערך, והמצב היום היה לגמרי שונה. אבל מה לעשות, עשיתי את הטעות שלי, למדתי ממנה. למדתי הרבה. למדתי שאני תמיד צריכה לעשות את מה שאני מרגישה, לקחת סיכונים. לא לחשוב על ההשלכות, ועל מה יהיו התוצאות של המעשה בעוד פרק כזה וכזה של זמן. זו הייתה הטעות שלי. חשבתי יותר מדיי על מה יכול לקרות. לא חשבתי על המצב עצמו בהווה. וזה חבל. כי במבט לאחור, אני חושבת שאם הייתי מחליטה אחרת, הרבה דברים היו שונים לגביי עכשיו. זה מדהים כמה החלטות של פעם אחת, יכולות לשנות את החיים שלך לטוב או לרע. אני יודעת שהפסדתי משהו בהחלטה שקיבלתי אז. אבל במחשבה שנייה.. אולי הרווחתי משהו? אולי. לא נראה לי שאני אדע מתישהו. כי העניין הזה כבר מאחורי. מה שהיה היה, ולא יעזור לי לשקוע עכשיו במחשבות על מה היה קורה אם... המצב היום הוא שאני נקרעת לשניים. או אפילו ליותר. רגשות שהיו כל כך ברורים לי עד לא מזמן, פתאום הפכו להיות מעורפלים. פתאום הפכו להיות דבר שאני בכלל לא בטוחה בו. והכל בפרק זמן כל כך קצר. מה זה אומר? שאני לא החלטית? שאני מבולבלת? שאני משתגעת? הפסקתי כבר לנסות להבין את עצמי. זה חסר טעם. כמו בכל יום בשבוע האחרון, חזרתי הביתה ממורמרת ואדישה. אמא שלי שאלה אותי: "תגידי, מה את צריכה כדי להיות שמחה?" לא היו לי מילים. לא היה לי מושג מה לענות לה. אני עדיין חושבת על זה. כי בעצם, מה באמת אני צריכה כדי להיות שמחה? החיים שלי לא רעים. להפך. הם טובים מאוד. אין לי על מה להתלונן. יש לי משפחה, חברים וכל שאר הדברים שבנאדם צריך כדי להיות מאושר. אז מה מונע ממני להיות שמחה? זה משהו שאני עדיין לא מבינה. עד כאן פינת המחשבות שלי להפעם. ועד לפעם הבאה - לילה טוב ותשמרו על עצמכם.
